דרכי התמודדות וטיפול בפרפקציוניזם

רדיפה אחר השלמות מכונה פרפקציוניזם, זהו הצורך להיות מושלם או להראות מושלם. חיפוש השלימות בגירסתו הבריאה, מהווה זרז מדרבן המעניק לאדם מרץ ומוטיבציה שמאפשרים לו להתמיד בהשגת מטרתו למרות מכשולים הצצים בדרכו. אנשים השואפים לשלימות יתמסרו למלאכתם ללא חיפוש הנחות וקיצורי דרך. הם יהיו עסוקים ועמלים, זורעים וגם קוצרים תוצאות ומגיעים להישגים גדולים.

אומנים וגאוני מדע, הינם לא פעם, תולדה של פרפקציונסטיות חיובית. המדען מקדיש תשומת לב לפרטים, דבר ההכרחי למחקר מדעי אמין. כך גם ההתמסרות של מלחינים לליטוש יצירותיהם עד להפקת הלחן המושלם, או ההתמדה המרתקת אומנים ליצירת האומנות שלהם, כל אלו הם בעקבות השאיפה והחיפוש אחר השלימות.

החותרים לשלימות באופן הבריא מרשים לעצמם לטעות, מקבלים זאת בהבנה וסלחנות. על פי תפיסת עולמם, כשלון אינו מעיד על פגם באישיותם אלא אמצעי לניסוי וטעיה עד לתוצאה המושלמת. הדרך, הגם שהיא ארוכה ומתישה, מהווה עבורם חוויה מהנה, תהליך להתקדמות וצמיחה תוך פרגון והערכה עצמית. הם רואים את האושר שבדרך ולא רק את הדרך אל האושר.

הרדיפה לשלימות - השלילית

בניגוד לשאיפת השלימות הרצויה, מצויה גם רדיפת שלימות שלילית ופוגענית בה החתירה אחר השלימות היא על חשבון ההכרה וההערכה בחיי השגרה. פרפקציוניסט זה אינו מעריך את ה'יש' הקיים בשגרת חייו, אלא מתמקד ב'אין' ובהעדר. המדד לכך הוא כשהפרפקציוניסט המושבע משיג את מטרותיו, אז, עדיין הוא חש חוסר סיפוק ושמחה ופועל בכפייתיות להשגת יעדים בלתי אפשריים. עבורו, רדיפת השלימות אינה מותרות אלא צורך הישרדותי הכרחי, כיוון שדימויו העצמי נמדד על פי התפוקה המשולמת שלו, ובעיניו, בדרך כלל זה לא מושלם...

מאפיינים

רדיפת השלימות מאופיינת בעיוותי חשיבה כדוגמת 'הכל - או - כלום'. הנחת יסוד זו רווחת בקרב רודפי השלימות. הם יעדיפו להמנע מכל עשייה שתוצאותיה אינן מושלמות, על פי אמת מידתם. הם יהיו חסרי פשרות ונעולים בעמדתם להשיג את מאת אחוזי ההצלחה, שאם לא כן, עבורם זהו כישלון ואין זה שווה וכדאי להתאמץ כלל.

מעניין לציין, כי לעיתים רודפי השלימות אינם נוקטים בעמדה קשוחה זו באופן מושכל ומודע, לדוגמא- כאשר בנם ימרר על ציון 'כושל' של 90, או על שהשיג בתחרות מקום שני ולא ראשון, אז, ההורה הפרפקציוניסט ידע לאמר את המילים המאוזנות והמרגיעות לילדו. אם כך, מדוע אין הוא משמיע לעצמו את אותן אמירות נכונות? התשובה לכך היא, כיוון שבמקרים רבים הפרפקציוניסט מוּנַע מהרגשת אי נוחות, מצוקה, ולעיתים אף חרדה הנגרמת לו בהעדר השלימות, כפי שהיה רוצה שיהיה.

אולם, גם כשהפרפצקיוניסט מגיע להישג מושלם - עלול הדבר להיות בעוכריו. אמנם, הרגשתו נהדרת והוא חש סיפוק ופורקן, אך רגשות אלו יוצרים אצלו התניה בין תחושה טובה להשגת שלימות. המדד להצלחה מושלמת הוא הרגשת האושר והסיפוק. מבחינתו, כל עוד לא הגיע לתחושה נהדרת, אות הוא כי המשימה חסרה ולא הושלמה. הנחת היסוד שלו מתבססת על הרגשות ולא עובדות. נתון זה מגביל את יכולת האדם לערוך בוחן מציאות מחודש להנחת היסוד הזו כיוון שאינו עוסק בנתונים ועובדות אלא מותנה בהרגשות.

בעקבות תחושת החרדה מאי הצלחה נמנע רודף השלימות מהתנסויות חדשות ואפשרויות לקידום. על פי רוב, הוא נוטה להשיב בשלילה להצעות שונות מחשש שלא יעמוד במשימה בהצלחה ובשלימות.

נוסף על כך, רדיפת השלימות זוללת אנרגיה מהאדם וחוסמת אותו מעשיה יעילה וממוקדת, דבר הגורר בעקבותיו דחיינות, כיוון שהאדם אומר לעצמו: 'אינני יכול להתחיל בפרויקט עד ש: יהיו ברשותי כל האמצעים / אדע את כל השלבים המתוכננים / אסיים שיחות אחרונות / שולחן העבודה יהיה מסודר' ועוד. הוא מאבד זמן יקר ותפוקתו דלה. כתוצאה מכך, הוא חש חוסר הצלחה ואי מימוש. אלו מתפתחים לרגשות אשם, תסכול וחרטה המאכלים את נפשו.

רודף השלימות מרגיש רע עם עצמו, ממורמר, וכשהאדם ממורמר, לא נעים להיות בחברתו. הוא הופך לאישיות מאשימה וביקורתית, הן כלפי עצמו והן כלפי החברה. הוא יתקשה לשחרר ולהרפות, לסלוח לעצמו על תקלות שגרתיות, כמו איחור סביר, ויתיש את עצמו במחשבות מאשימות ושוחקות. יחד עם זאת, הוא יפתח רגישות קיצונית לשמיעת ביקורת. זאת, לא תתקבל בענייניות תוך הפרדת ה'בר' מה'תבן', אלא כפגיעה אישית כוללת שבתגובה לה יפתח רודף השלימות במתקפת הגנה.

הפרפקציוניסט אינו מסוגל להכיל דעה שונה משלו. בכל דיון או ויכוח הוא יאבק ויתנצח, ישכנע ויתבע מרעהו אישור ותמימות דעים. עבורו, אי הסכמה לדעתו = 'איום פסיכולוגי', כיוון ש: 'אם הזולת חושב אחרת ממני, פירוש הדבר שדעתי אינה נכונה, ואם כך, המשמעות היא שאינני אדם חשוב, יעיל, ראוי, אהוב...' ועוד. על כן, מאבק הכוחות וההתנצחות אינם מהווים רק אישור לדעתו אלא לזהותו. הפסד או כניעה במאבק זה אינם רק הבנה כי 'כשם שפרצופיהם שונים כן דעותיהם שונות' אלא תחושת איבוד עצמי כליל.

צורך הישרדותי זה מביא את האדם לכפות את דעתו על החברה בדרכים מגוונות, מבלי שיהיה מודע לכך. האנשים סולדים מכפייה זו ונמנעים מלקבל אדם זה לשורותיהם. בתגובה לכך פועל הפרפקציוניסט בנחישות יתירה לכפות את עצמו ודעתו, ונוצר מעגל לא קסום, שלילי, בו שוב החברה מתרחקת, וחוזר חלילה.

סיכום מאפייני רודף השלימות- הפרפקציוניסט

• דפוסי חשיבה מעוותים.
• התניה מגבילה בין תחושה טובה להשגת שלימות.
• מאפיינים התנהגותיים: הישרדותי, דחיינות, הימנעות מהתנסויות חדשות.
• רגשות שליליים כגון: האשמה, מירמור, חרדה ועוד.
• בחברה: דוחה ביקורת, נאבק וכופה דעתו.

פגעי הפרפקציוניזם ונפגעיה

רדיפת השלימות תובעת מהאדם מאמצים אדירים בכדי לעמוד בסטנדרטים הגבוהים שהציב לעצמו ופוגעת בבריאותו. כמו כן, הפרפקציונסטיות, עם קשת הרגשות השליליים הנושאת עמה, עלולה לדרדר את האדם למצב רוח ירוד ודיכאון.

כפי שהוזכר לעייל, רדיפת השלימות מחבלת בתיפקוד יעיל ומפחיתה את התפוקה, אלו פוגעים במישרין במעגל העבודה והתעסוקה, לעיתים, עד כדי פיטורין.

למותר לציין שהתנהלות רודף השלימות ותסכולו המצטבר מושלכים על מעגלי החברה והמשפחה ופוגעים בהם. לדוגמא: תקשורת נאבקת, כפיית הדעות, העדר רגעי אושר וסיפוק, ועוד.

בסכום, רדיפת השלימות מזיקה לאיכות חייו של האדם ועתידה לפגוע בבריאות הנפש והגוף, ומפחיתה את סיכוייו להתקדם בעבודה ולהתפתח. המשפחה והחברה הקרובה משלמת, גם היא, את מחירי הפרפקציוניסטיות.

שורשי רדיפת השלימות

מהמאפיינים שצוינו לעייל, ניכר כי הפרפקציוניסט אינו אוהב את עצמו. חסרה לו האהבה הטבעית שיש לאדם כלפי עצמו. (כנאמר בתורה, חומש ויקרא: "ואהבת לרעך כמוך"). על פי האסכולה הפסיכואנליטית נעוץ השורש בהעדר אהבה וספיגת ביקורת רבה בילדות. ילדים שגדלו בבתים בהם כובד המשקל הונח על סמכות מוגזמת ולא על חום ואהבה עלולים לגדול בתחושת אהבה מותנית- או שהם מושלמים 100% וזכאים לאהבה, או שהם לא ראויים ורצויים. ילדים אלו יפתחו, בדרך כלל, דפוס אישיותי רודף שלימות.

בניסיון למלא את החסך של אהבה עצמית טבעית, מנסה האדם להגיע לשלימות, מתוך אמונה שאם ישיג עוד ועוד הוא יאהב את עצמו. אלא שאמונה זו אינה תקפה במבחן המציאות, שכן, בטבע העולם, הדרך להצלחה רצופה בכישלונות והאדם זקוק לאהבה עצמית בסיסית שתסייע לו לצלוח את המעידות הצפויות. נוסף על כך, הביקורות הרבות שספג האדם בילדותו על אי תפקוד ב100% שלימות, יצרו הֶקשר במוחו בין תחושת כאב עזה לחוסר שלימות. כתוצאה מכך אין הוא מסוגל להכיל רגשית טעויות וחוסר שלימות.

ענין זה מהותי להורים ומחנכים העוסקים בגידול דור העתיד. חשיבותו נלמדת גם מעיון בדברי המדרש:

"מפני מה מתחילים ללמד תינוקות (ילדים קטנים) בתורת כוהנים (חומש ויקרא)?"

למה דווקא מספר זה, ספר הקורבנות? כיוון שהקורבן מבטא את האהבה העמוקה שיש לבורא עולם כלפי ברואיו. גם אם האדם פגם וחטא, בורא עולם אומר לו, יש דרך להיטהר! יש אפשרות לשוב חזרה כבראשונה! כפרת הקורבן מסמלת את האהבה העמוקה המאפשרת לאדם לשוב ולחזור לחיי השגרה מתוך חמלה וריצוי. מסר זה הוא היסוד הנלמד לזאטוטים הנכנסים בשערי התורה והמצוות, החיובים והעבירות, בין אדם למקום, בין אדם לחברו וכו'. יכול הילד- האדם לחוש שזה 'כבד' מדי על צווארו, מעיק ומאיים, ומה אם יכשל? אם לא יהיה מושלם כדבעי? משיבים ומלמדים את אותו ילד קט מתוך ספר הקורבנות המהווה הצהרת אמונים ואהבה של בורא עולם לעמו כי תמיד הינם בנים אהובים, גם אם כשלו ונפלו, גם אם לא פעלו באופן מיטבי ומושלם, תמיד יש אפשרות לחזור ולכפר. יסוד חינוכי זה מהווה תשתית לגידול האדם- 'בכל מקרה תהיה אהוב, תמיד, איכות המעשים תקבע את ההערכה, אך לא תגרע מהאהבה'.

דרכי התמודדות וטיפול בפרפקציוניזם

בנפש האדם קיים מנגנון המפעיל את מערכת החשיבה, הרגשות וההתנהלות באופן אוטומטי, אלו האמונות. נדַמה את אמונות האדם ל'טייס אוטומטי', הן מפעילות את האדם 'על אוטומט'. מערכת אוטומטית זו נועדה להקל, ליצור קצור דרך משמעותי ויעיל בחיים.

ה'טייס האוטומטי' הפנימי יוצר הכללות המייעלות את התפקוד. ההכללה היא תהליך של בנית כללים לכל תחום מחיינו. כך לדוגמא בתחום הנהיגה, לימוד הנהיגה והנפקת הרישיון תקפים כמעט לכל סוגי המכוניות. אם ירצה האדם לנהוג בדגם מכונית שונה, אין הוא נדרש ללמוד בשנית את חוקי הנהיגה ותפעול הרכב. כללי ההתנסות הראשונית רלוונטיים למכלול הרכבים.

כך גם במנגנוני הנפש. איננו נדרשים להפעיל בכל רגע נתון את מערכות החשיבה, הרגשות וההתנהגות לתכנון פעולה. מערכת האמונות מהווה קיצור דרך להתנהלות השגרתית לטוב ולמוטב. הכללה חיובית תניע את האדם לפתרונות טובים ויעילים. הכללה מגבילה תביא את האדם למחוזות שליליים. באדם יש את הרובד המודע - החושב, ואת הרובד הלא מודע- יצירת ההכללה. פריצת דרך תתחיל בשינוי ההכללות.

הפרפקציוניסט מונע ממערכת הכללות נוקשה ומגבילה, לדוגמא: 'דבר שאינו מושלם - אינו שווה'. דרכי הפתרון יעסקו בהצעות שונות לסדיקת ההכללות המעוותות ויצירת זוויות ראיה חדשות ומורחבות למציאות החיים. המוח מגיב אוטומטית למנגנון הפרפקציוניזם. טיפול בבעיה יתמקד בניתוק ההקשרים האוטומטיים ו'תכנות' המוח מחדש ביצירת חיבורים יעילים ומאוזנים בין חוסר שלימות לדרכי תגובה ותפקוד. ההמלצה היא, לרשום סיטואציות מגוונות בהן האדם רודף אחר השלימות ופועל מתוך פרפקציוניזם. יש לרשום את הסיטואציה לפרטיה- כיצד תראה באופן המושלם וכיצד תראה בהעדר השלימות המקסימליסטית, וכן, את הרגשות והתחושות הצפות בהעדר השלימות. רישום זה יוצר במוח 'תסריט' חדש בו יש מקום לתיפקוד ופעולה יעילים גם בהעדר השלימות.

בשלב זה נכון יהיה גם להרהר על ההכללות ולערער את האמונות של רודף השלימות. לנסות להגדיר- מהי שלימות? להתבונן באנשים מוערכים בקהילה שנראה שחייהם מתנהלים באופן מיטבי ומאוזן, האם הם רודפי שלימות על כל צעד ושעל? להעמיק בהבחנה שבין האדם השלם לאדם המושלם. זה האחרון, תר כל חייו אחר השלימות ומרבית חייו יחוש תסכול במינון גבוה או נמוך, הראשון לעומתו, האדם השלם, מודע לכך שאין שלימות בעולם וחי עם ידיעה זו בשלימות ושלווה תוך הפקת המירב מהקיים בהווה.

בשלב הבא יש לערוך חשיפה הדרגתית לסיטואציות של חוסר שלימות. על האדם לחוות מצבים קלים בהם הוא מרשה לעצמו להראות באופן פחות מושלם, לדוגמא מול המוכר בחנות המכולת, או בהקפדה פחותה על פריטי לבוש שאינם בולטים, כמו גוון מעט שונה בצבע הגרביים וכדו'.

חשוב להדגיש כי בתהליך הגמילה והחשיפה לחוסר שלימות חווה הפרפקציוניסט תחושת מצוקה. עבורו, סיטואציה של חוסר שלימות, לדוגמא אי סדר במדף, זהו סמל לבעיות חמורות ומהותיות, אין זה מסתכם באי סדר בלבד. בתגובה לתחושת ה'סכנה' הקרבה, נניח מאי הסדר במדף, המוח מפעיל סירנת אזעקה. בהתנסות מבוקרת יחוש האדם את החרדה וישמע את פעמוני האזעקה מהמוח אולם יתעלם מקולות אלו ויאפשר לעצמו אט אט ללמוד שחוסר השלימות לא הביא בעקבותיו השלכות הרות גורל, אז יחוש כי המצוקה פוחתת בהדרגה עם החשיפה המבוקרת והוא ייאות להמשיך ולשהות בכאב מבלי להיכנע לדחף לתקן את חוסר השלימות. אסטרטגיה זו תאפשר לו ללמוד לשאת חוסר שלימות ולחזק את יכולת התפקוד שלו ללא התניה בשלימות.

אפשרות נוספת אך מייסרת בתהליך הגמילה היא רישום כנה ונוקב של ההזדמנויות והאירועים שהתפספסו בחיים כתוצאה מהפרפקציוניזם. העלאת הדברים על הכתב, עם כל הכאב הכרוך בזה, מהווה שלב חשוב במודעות ובדרך לשינוי דפוס החשיבה האוטומטי במוח.

סיכום דרכי טיפול לרודף השלימות

• סדיקת ההכללות הישנות והמגבילות ויצירת הכללות חדשות על ידי כתיבת סיטואציות של רדפית שלימות ותרחישים אפשריים.
• ערעור האמונות על ידי שאלות העמקה לדוגמא- מהי שלימות? מיהו המושלם?
• חשיפה מדורגת ומבוקרת לחוסר שלימות ושהייה במצוקה.
• העלאה למודעות והתבוננות באירועים והזדמנויות שהתפספסו כתוצאה מפרפקציוניזם.

בהצלחה.