אני מחפש את עצמי. גם אתה?

רבים מאתנו שומעים מדי פעם את המשפט: "אני מחפש את עצמי". מהי תחושה זו של 'חיפוש עצמי'? מה האדם באמת מחפש?

התשובה במילה אחת היא: "משמעות" - משהו שנותן תחושת חיות, סיפוק. מטרה אישית - העולה מתוכו של האדם, המגייסת את האדם לפעול למענה, גורמת לעשייה ולשפע של מרץ ואנרגיה בחייו.

מדוע, ועד כמה חשוב שיהיו לאדם משמעות ומטרה בחייו? מה קורה אם אין לו, לאדם, משמעות בחייו?

המשמעות מספקת את הרצון לפעול למען המטרה, הנגזרת מהמשמעות. וזה מה שנותן סיפוק ועניין בחיים. אם יש לי מטרה, וסיפוק, זה נותן לי תחושה שאני שווה ובעל ערך – אינני 'שום כלום'. ככל שהמטרה חשובה לי יותר, כך החיים שלי יהיו פעילים ומספקים יותר. זה עובד כמו כדור שלג: חיים פעילים - יותר מספקים, ולכן, המוטיבציה לעשייה קיימת, מה ששוב נותן תחושת סיפוק, וחוזר חלילה. נמחיש זאת כך:

כאשר מגיע אדם ומתלונן על דיכאון, אחד הדברים שאנו עושים אתו הוא, לראות איך ניתן להכניס יותר עשייה בחייו. אולם, עשייה סתמית אינה מספיקה, חשוב שתהיה עשייה בעלת משמעות בחייו – אם מעוניינים להניע את התהליך המוצג בתרשים לעיל. זה דבר שאנו נפגשים אתו כל פעם מחדש: כמעט תמיד, כשנבחן את סדר יומו של האדם הסובל מדיכאון, נמצא שישנם זמנים שבהם האדם או שאינו עושה דבר, או שהעשייה שלו היא פסיבית, סבילה, לא פעילה, כמו צפייה וכדומה. פעילות פסיבית בפני עצמה מעידה גם על חוסר משמעות ('מעביר את הזמן', ללא תכלית פרודוקטיבית). יש צורך להגביל פעילות פאסיבית, ובמקביל להגביר עשייה בעלת משמעות בחייו.

אגב, ישנם שני סוגי פעילויות, ושניהם חשובים. ישנה פעילות הגורמת הנאה לאדם, כמו אכילת גלידה למשל, או אפילו טיול בחו"ל. ישנה פעילות נוספת, שאינה מסיבה הנאה, אך היא מועילה לחיים, כמו השקעה בחינוך הילדים, בזוגיות, טיפול בעניינים פרוצדורליים שונים ש'חיכו' זמן רב לטיפול, לימוד חומר מקדם מבחינה מקצועית, וכדומה. היות והיא פעילות המועילה בחיים, היא יוצרת תחושת סיפוק.

המעניין הוא שחשוב שיהיה איזון בין הדברים. הייתי אומר שמבין שני סוגי הפעילויות, הפעילות החשובה יותר היא המועילה לחיים, אפילו שאינה מהנה. יחד עם זאת, יש להבהיר נקודה חשובה: מחד, ללא הפעילות המהנה, האדם פשוט יתעייף ובמהרה ימצא עצמו נבול. מצד שני, אם יעסוק רק בפעילות מהנה, מהר מאוד יאבד כל תחושת משמעות בחייו.

נמצא, אם כן, שהפעילות המהנה, הרי היא כדלק לפעילות היוצרת משמעות וסיפוק. השילוב הנכון, במינון סביר, הוא המנצח.

יחד עם זאת, לפעמים אנו נתקלים באדם הסובל מדיכאון, למרות שסדר יומו גדוש בפעילות, ולא חסרים בחייו גם הנאות. כיצד זה יכול להיות?

כאן חשובה ההבחנה בין משמעות ומטרה פנימית, לבין משמעות ומטרה חיצונית. למה כוונתי? חשוב שהמשמעות בחיים תהיה ערך, או ערכים, שהאדם מזדהה איתם ממש - זוהי משמעות פנימית, משמעות ומטרה שהאדם חש מתוכו היא הגורמת לו עשייה וסיפוק.

 אולם, ישנה גם משמעות חיצונית, משמעות ומטרה הנובעות מלחץ חברתי וכדומה – זוהי משמעות חיצונית. למשל, אדם שגדל בבית, בו בני המשפחה עסקו במקצועות כמו עריכת דין, חשבונאות וכדומה, ולכן גם הוא באופן אוטומטי בחר במסלול זה, כמובן מאליו. והנה בהמשך החיים הוא מוצא את עצמו מתוסכל, לא מסופק, ולאט לאט, נופל לדיכאון. אדם כזה, יכול אפילו להצליח במקצוע שבו הוא עוסק, ויחד עם זאת, ליפול לדיכאון(!), משום שמטרת חייו היא חיצונית, היא איננה פנימית, אינה נובעת מתוכו. ייתכן שהוא היה בוחר בכלל לעסוק באומנות, אבל הוא איננו מבטא את המשמעות הפנימית שלו. הוא עלול, בהדרגה, לאבד את החיות בחייו, את הטעם בחייו – וזהו המסלול המהיר לדיכאון.

אולם, כאשר אנו באים לשנות את מסלול החיים של האדם, יש צורך לבצע זאת בהדרגה. הסיבה היא, שלפעמים, אותה מטרה שיש כיום למטופל, על אף היותה חיצונית, היא 'קרש ההצלה' שלו, המחבר אותו עדיין לחיים, ונותן משמעות כלשהי לחייו. לעיתים, אם ניקח את זה ממנו, הוא יאבד ממש כל טעם להתקדם ולצאת מהדיכאון, ואף חמור מכך. במקרים רבים יש להתחשב בשיקול דעת של איש מקצוע מנוסה.

חשוב גם שיהיו לאדם כמה מטרות משמעותיות בחייו. היות ולפעמים, 'נחסמת' הדרך לעבר הגשמת מטרה מסוימת, מסיבה כזו או אחרת. במקרה כזה, האדם עלול למצוא עצמו מול שוקת שבורה. נאבדה לו המשמעות בחייו! לכן חשוב שיהיו לאדם כמה משמעויות ומטרות חשובות בחייו. המטרות יכולות להיות משפחתיות, מטרות לקידום קריירה, וכן הלאה.

דבר מעניין הוא, שלאדם שהמשמעות בחייו היא לימוד תורה, הסיכויים לחסימת הגשמת משמעות זו נמוכים ביותר. הדבר נובע מכך שמדובר במשמעות שפחות תלויה באחרים, מפני שהלימוד הוא עם עצמי, ומאוד נגיש, כמאמר חז"ל, "כל הרוצה, יבוא וייטול". הסיכוי שמשמעות כזו 'תיתקע', לאחר שהאדם מתחבר אליה , ומצליח בעמלה, קטנה בהחלט. יתר על כן, אדם זה בדרך כלל, די מחובר למשפחתו, ולערכים נוספים הנלווים לתורה. בעל כרחו, יש לו ערכים ומשמעויות נוספים בחייו. מסיבות אלו, האידיאל התורני, הוא האדם ש'ממית עצמו באוהלה של תורה' – העצמת משמעות ספציפית זו, כמעט לבדה, דווקא נכונה לאדם.

עתה, הבה נבחן, מדוע דווקא דיכאון היא התגובה הנפשית לתחושת ה'אני לא שווה' של חוסר משמעות?

האמת היא שאין זו התגובה היחידה לחוסר משמעות בחיים. אדם בעל חוסר משמעות עלול להגיב בשתי צורות, שבתוכן, אפשרויות מגוונות: 1. הימנעות מפעולות מאתגרות, מחוויות, הסתגרות, דיכאון. 2. התמכרויות, אכילת יתר, עישון מופרז, וכדומה.

אם נשים לב, נבחין כי אלו הן שתי תגובות שונות. הראשונה, היא פסיבית - האדם בעצם בורח מהתחושה הקשה שהוא לא שווה, שאין ערך לחייו. הוא מעדיף לא להרגיש, לא לחוות. ואילו סגנון התגובה השני הוא של אדם הבורח באופן אקטיבי. הוא בורח לפעילויות, שיתנו לו 'משמעות' סוחפת רגעית. מדובר בסיפוק מזויף, מעצם זה שהוא חולף מיד בתום הפעילות. העוגה למשל, מעסיקה את האדם שמחפש משמעות, כל עוד הוא עסוק בה, ברגע שגמר אותה, חוזרת התחושה ה'חלולה'. הוא איננו מסוגל לשאת את התחושה של החלל שבקרבו. הוא גם יכול לקחת תרמיל ומקל ולנדוד בקצוות העולם. – הוא מחפש את עצמו... מחפש משמעות מעצמיותו - מתוכו.

אגב, הרמב"ם, מצביע על טבע זה בבריאה – שבדברים הגשמיים, שבני אדם מתאווים להם, 'נגמר' הטעם המהנה כשנגמרה הפעולה – האכילה למשל, ואומר שמכאן הוכחה שאין תכלית לתאווה ומטרתה היא שהאדם ייהנה בלבד. אלא התכלית והמטרה היא לקיים את העולם כי אם לא יהיה לי טעים האוכל, כנראה לא אוכל, והבריאות תידרדר, וכן הלאה בתאוות נוספות. מכאן, חשיבות המינון הנכון בכל הדברים הללו, כמו שאנו מוצאים שהתורה התירה ואסרה דברים בכל הנושאים הללו, כדי לווסת ולכוון את התאוות למקומם הנכון.

אדם ללא משמעות אישית, פנימית, בחייו, חשוף יותר להתמכרויות. הוא פונה לתחליפים סוערים, סוחפים, שבמקביל 'משכיחים' ממנו את החיים האמתיים... ובכללם את ההשגרה המאכזבת. מסיבה זו, חשוב שאדם המעוניין להיגמל מהתמכרות, ימצא מטרת חיים בעלת משמעות פנימית ועמוקה לחייו. הוא לא יוכל להתנתק מההתמכרות המספקת לו תחליף ומייצרת לו  נתיב בריחה מהצורך במשמעות אישית, ללא שימצא משמעות פנימית בחייו.

הדבר תקף גם כאשר עוסקים באכילת יתר קיצונית או בעישון מופרז. לפעמים, ההתמכרות נובעת מחיפוש אחר 'תחלופת משמעות' ובריחה מתחושת חוסר המשמעות בחיים. כאשר האדם מוצא משמעות פנימית, בחייו, ככל שהיא סוחפת ו'כובשת' יותר, כך יוכל להתנתק בקלות מתופעות אלו.

מסקירה קצרה זו, עולה כמה חשובה משמעות בחיינו. והניסיון מראה, שהמשמעות המשפיעה ביותר על האדם, היא התורה – תורת חיים. מי ש'ייצר' את האדם, יודע הכי נכון מה ה'דלק' המתאים להפעלת ה'מכונה' – האדם. והתורה, "לא בשמים היא ... ולא מעבר לים היא ... בפיך ובלבבך לעשותו". אין ספק, שכל משמעות שיש בחייו של האדם, אם נתונה היא בתוך מסגרת התורה, האדם, ללא תרמיל ומקל, אכן 'ימצא את עצמו'.