כיצד ניתן להסביר מהי אמונה?

חגי שואל: "שלום. איך אני יכול להסביר לחבר שעוד לא זכה לחזור בתשובה - מהי בעצם האמונה, כלומר התחושה של ההשגחה שנמצאת איתנו תמיד?"

* * *

שלום וברכה חגי, ותודה על שאלתך המעניינת.

מי שלא זכה לדעת שיש לו אבא, כיצד יוכל לבקש לחוש באהבתו של אבא? תחילה עליו להשיג את הידע על מציאותו, ואז ייפקחו עיניו להבחין בהשגחתו הגלויה תמיד. כך התורה מלמדת: "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים" (דברים ד, לט). צריך לדעת את האמת כדי שנוכל להרגיש את האמת הזו בלבנו פנימה. לכן על חברך להכיר תחילה את ההוכחות הרבות, המתפרסמות באתר הידברות ובספרי המהפך של הרב זמיר כהן שליט"א, כדי להשיג אמונה ישרה.

הרמב"ם ביאר את הדרך להשיג אהבה לקב"ה מתוך הכרת המציאות ומקומנו בתוכה:

"האל הנכבד והנורא הזה מצווה לאהבו וליראה אותו, שנאמר: 'ואהבת את ה' אלוקיך', ונאמר: 'את ה' אלוקיך תירא'. והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ - מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר, ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול, כמו שאמר דוד: 'צמאה נפשי לא-לוקים לא-ל חי', וכשמחשב בדברים האלו עצמן, מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד, ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה, עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות, כמו שאמר דוד 'כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך, מה אנוש כי תזכרנו', ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה רבון העולמים, כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם כמו שאמרו חכמים בענין אהבה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם" (הלכות יסודי התורה, פרק ב, א-ב).

אך שאלת כיצד ניתן לתאר לחברך במילים את תחושת האמונה שטרם זכה להרגישה בחוש. וזו באמת שאלה קשה מאוד, שהרי כיצד ניתן להסביר אמונה וביטחון למי שלא זכה להכירם? מיליוני אנשים חשים את ה' בחייהם, הוא יתברך מלווה אותם ומקשיב לכל תפילותיהם, אך זאת רק לאחר שזכו לאמונה בו. הם חשים את ה' בכל מהלכי חייהם, כי יש ברשותם מעין "חוש שישי" המבחין בהשגחה שמסובבת אותם תמיד - אפילו בפרטים הקטנים ביותר שקורים בחייהם. את השפעתה של האמונה רואים בחוש: הרי בזכות האמונה מסוגלים אנשים לעמוד במצוקות הגדולות ביותר, בקשיים הגדולים ביותר, ובנסיונות החזקים ביותר, ולבטוח בטובו של ה' גם נגד הטבע ונגד החושים. עם אמונה אמיתית מסוגל אדם לעבור אפילו שואה.

אך כיצד ניתן לתארה? אולי תנסה להסביר לו שזו התחושה ש"אין עוד מלבדו", שכל היקום כולו מלא את ה' עד אפס מקום. הבעיה שגם תיאור זה אינו מספק, שהרי באמת מדובר בתחושה עוצמתית וגדולה הרבה יותר מהיקום, כך שאף תיאור חומרי לא יוכל לתארה בהצלחה - גם לא חלל עם מיליארדי כוכבים. האם נוכל להסביר לעיוור כיצד נראים צבעים, או לחירש כיצד נשמעת מוסיקה? והרי תחושת האמונה והביטחון חזקים יותר ממראה עיניים ומשמע אוזניים, זו תחושת חיבור שחוצה את מימד הגוף ושואפת אל דבר שהוא מעל ומעבר לעולם, אל אלוקים אינסופי שממלא את כל היקום כולו מהאטום הזעיר ביותר ועד הגלקסיה הגדולה ביותר, אין אתר פנוי ממנו.

בעל ספר התניא (בשער היחוד והאמונה) מבאר שהאמונה באחדות ה' אין פירושה רק לשלול אלים אחרים, אלא זוהי האמונה שהקב"ה הוא המציאות האמיתית היחידה, שחוץ ממנו אין שום מציאות מוחשית בעולם כלל, היות והקב"ה מקיים במאמרו התמידי את הבריאה כולה - הרי שהכל נובע ומתקיים רק ממנו. זו המשמעות של "אין עוד מלבדו", וכפי שביארו חז"ל: "מפני מה מכנין שמו של הקב"ה וקוראין אותו 'מקום'? שהוא מקומו של עולם, ואין עולמו מקומו" (בראשית רבה סח, ט). כלומר, הקב"ה אינו יישות שמשוטטת בתוך העולם, אלא הוא יתברך המקום שבתוכו נמצא עכשיו כל העולם כולו!

אך אמונה אינה רק לומר מחשבה זו במילים, אלא באמת ובתמים להרגיש את אחדות השם בכל יישותך. כאשר אדם משיג אמונה, תודעתו מזהה לראשונה בחייו מציאות שמעבר לטבע ומעבר לחושים - מציאות שהיא אדירה וחזקה יותר מכל חומר, זו תחושה תודעתית על קיומה של אחדות מוחלטת, ויחד עם זו חובקת עולם ומלואו. כיצד תומחש ההרגשה הזו במילים? בכל זאת ננסה:

מצד אחד זו התחושה של היותך פשפש זעיר שניצב מול תהום אדירה ומבהילה בגודלה שלא ניתן לראות את סופה - זו התחושה כי הנך בריה שפלה שאין לה כל ערך ומידה ביקום, אך בו-זמנית גם התחושה כי התהום האדירה הזו היא לא-כלום בפני ה' אשר אורו החזק מלא כל החלל כולו, הוא רואה אותך היטב-היטב באור חזק ומואר אף בתוך החושך השחור ביותר של התהום העמוקה ביותר. אתה מודע שאין התהום הזו יכולה להפריד ביניכם כלל, כי אין לפניו גדול או קטן - הפשפש הקטן ביותר או התהום הגדולה ביותר שווים לגמרי בפניו. עוצמתו היא אינסופית, על כן היקום כולו זעיר יותר מגרגר חול בפניו. ומכיוון שהוא יתברך מלא הכל ומקיים הכל, אז אורו מגיע עד אליך - מבחין בך בעת שאתה מבחין בו. הנך חש אותו מקיים כל חלקיק של קיומך הזעיר, נמצא איתך ובך ומחוצה לך - בכל מקום ובכל זמן, יודע הכל ומרגיש את הכל, דבר לא נסתר ממנו: "אם יסתר איש במסתרים, ואני לא אראנו, נאום ה', הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא" (ירמיהו כג, כד).

אתה חש את מציאותו בכל מאודך, וכל יישותך מתפעלת מעוצמת קיומו וזועקת ללא-קול: כיצד ייתכן שבריה זעירה כמוני יכולה לעמוד בפני מלך העולם, ולמרות כל זאת הוא מביט בי - בי - בפשפש הזעיר ביותר שעל פי התהום הגדולה ביותר, הוא מסתכל בי ומדבר אליי ללא מילים... אך זה קורה, אני מתפלל אליו והוא מקשיב לתפילתי. המלך הגדול ביותר מתייחס לבריה השפלה ביותר בחסד מוחלט, לא ניתן לתאר את גודל חסדו. כל כולך רוצה להודות ולהלל ולשבח ולפאר ולרומם את השם הגדול והנורא בבכי ללא דמעות וזעקה ללא קול - כי אין דמעות ולא קול שיוכלו לבטא את הרגשתך לנוכח חסדו - חסד הקיום על שהוא מקיים אותך, חסד התפילה על שהוא מאפשר לך להכיר בו ולפנות אליו בתפילה, וחסד ההקשבה על שהוא מקשיב לתפילתך. למרות שאתה אין ואפס בפניו, הוא נמצא איתך.

באמת שאיני מוצא דרך אחרת לתאר תחושה כה חמה וחובקת עולם, זו תודעתה של הנשמה אשר חשה בתודעת האינסוף האלוקי. על רוחניות זו מעידים מיליוני אנשים, ולא ניתן בשום אופן לקחתה מן האדם המאמין שהשיגה.

מי שזכה לחוש את האמונה רואה את השגחתו הפרטית של ה', וחי עם ה'. הוא רואה את הקב"ה בכל מעשה שקורה אותו, בכל דיבור שאומרים לו, בכל דבר טוב או קשה שמזדמן לו, ואפילו בייסורים הקטנים והזניחים ביותר, כפי שאמרו חז"ל במסכת ערכין (דף טז, ב): "עד היכן תכלית הייסורין? ...אפילו נתכוונו למזוג לו כוס יין במים חמין ומזגו לו בטעות בצונן, או שנתכוונו למזוג לו בצונן ומזגו לו בחמין, הרי זה נקרא ייסורים... אפילו נהפך לו חלוקו כשלבשו, והוא צריך לחזור ולהופכו, הרי אלו ייסורים... עד היכן תכלית ייסורין? אפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלוש מטבעות, ועלו בידו שתיים, הרי אלו ייסורים".

מי שמרגיש את ה' חש את השגחתו על כל פרט, על כל חלקיק בחייו, הוא מלווה אותו תמיד. האמונה היא תחושה מדהימה, ואין אף תחושה אחרת בעולם שתדמה לה. היא יסוד החיים ותמציתו, זו תחושה שרק בעבורה ראוי לחיות, מי ייתן ונרגיש כך תמיד: "כאיל תערוג על אפיקי מים, כן נפשי תערוג אליך אלוקים, צמאה נפשי לאלוקים לא-ל חי, מתי אבוא ואראה פני אלוקים" (תהילים מב, ב-ג).