הפרשה החסידית לפרשת נח: טובים השניים מן האחד

עשיר גדול היה האיש, בעל עסקים חובקי עולם. יום אחד שמע על יריד סוסים ענק המתקיים אי שם בעיר מרוחקת. שמע כי מדובר ביריד מיוחד, שאפשר למצוא שם מציאות מיוחדות. העשיר לא התמהמה, לקח מתוך המבחר הגדול שברשותו, שני סוסים משובחים ביותר, האחד סוס מצרי והשני סוס הודי, רתם אותם למרכבה ויצא לדרך.

כל עוד מזג האוויר היה נעים והאיר פנים דהרו הסוסים קדימה במלוא כוחם הרב, יחד הם הסיעו את העגלה קדימה בשיא המהירות מתוך הרמוניה מלאה, תוך שהעשיר מתענג על טיב הסוסים שלו. אולם כאשר  נעלמה השמש, ורוח חזקה החלה נושבת, מלווה בגשמי זעף, החלו הסוסים מתמרדים, זה פנה לימין וזה לשמאל. לא ארכה השעה והעשיר מצא את עצמו שקוע עם סוסיו המשובחים בשלולית בוץ. בחמת זעם לקח את השוט והחל מכה על ימין ועל שמאל, אך שום דבר לא קרה, הסוסים לא הצליחו לחלץ את העגלה מן הבוץ.

מתוך ייאוש התיישב האיש בתוך העגלה וחיכה לפתרון כל שהוא שאולי יצוץ מאי שם. לפתע הוא רואה עגלון מסכן, לבוש בגדים בלואים, יושב על עגלה עלובה, כשאליה רתומים שני סוסים כחושים ודלים למראה. היה נראה שאין סיכוי שהם יצליחו לעבור את שלולית הבוץ הזו בשלום.

אך למרבה הפלא שני הסוסים נושאים את עגלת הקרשים בזריזות, מדשדשים קלות בבוץ וממהרים להיחלץ ולהתקדם הלאה בקלילות מדהימה.

העשיר מביט בתדהמה, עומד וקורא לעגלון, ההוא עוצר וניגש לראות מה אפשר לעזור. סיפר לו העשיר על סוסיו הסרבנים, על הבוץ בו הם תקועים כבר כמה שעות. ועל כך שהסוסים הכחושים והדלים של העגלון הנראים בעיניו שווים יותר מסוסים עצלים וסרבנים אלו.

חייך העגלון ושאל: 'אולי תאמר לי מה מקורו של הסוס האפור?', 'מהודו!' השיב העשיר. 'ומה מקורו של הסוס השחור?', 'ממצרים!' ענה.  

'עכשיו הכל ברור', אמר העגלון, 'הסוסים שלך משובחים וטובים כל אחד כשלעצמו, אך שניהם יחד לא יצלחו למלאכה. שכן בעוד הסוסים שלי, הם אחים שגדלו שנים יחד וישנו באותה אורווה, כך שבכל מכה שאני מכה את האחד, מתגייס השני לעזרתו ומתחיל לרוץ יותר מהר, למען לא יסבול אחיו. לכן הם רצים יחד דרכים ארוכות ומצליחים לצאת גם מביצות עמוקות. כל אחד מגייס את כל כוחותיו כדי למנוע סבל מיותר מאחיו.

'לעומת זאת הסוסים שלך אינם מכירים זה את זה, אין סוס אחד כואב את כאבו של השני, לכן אינם מצליחים להתאחד למען המטרה, כל אחד מוביל לכיוון אחר ודואג לעצמו.'

סיפור זה סיפר האדמו"ר רבי בונם מפשיסחא זי"ע, כאשר שאלו אותו בזמן מלחמת נפוליון מול הרוסים מי ינצח, כתשובה לשאלה סיפר סיפור זה. ואכן נבואה זו התממשה לבסוף. הרוסים נצחו בסופו של דבר כי היו עם אחד ומאוחד, מול צבא נפוליון שהיה מורכב מכמה אומות ומדינות, ולכן על אף האסטרטגיה הצבאית המיוחדת של נפוליון הם הפסידו מחוסר אחדות.

בפרשת השבוע כתוב: "ויאמר אלוקים לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ". פירש"י 'לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל'. מקשה בספר 'אורח לחיים': הלא לפני כן פירש"י באותו פסוק 'שכל מקום שאתה מוצא זנות וע"ז אנדרלמוסיה באה לעולם והורגת טובים ורעים' הרי שגזירת המבול נגזרה בגין חטאים אלו ולא בשביל הגזל. ובכלל הלא עריות הוא בין החטאים החמורים שעונשם הוא כרת, שחייו נכרתים. ואילו גזל אין בו אלא איסור בלבד.

ומתרץ ה'אורח לחיים' שכל עוד שיש אחדות ואחווה בין אנשים לא יכולה מדת הדין לקטרג עליהם. לכן לא נענשו למרות שחטאו בחטאים חמורים של עבודה זרה וגילוי עריות. כל הבעיות מתחילות רק כאשר בני אדם מתגוששים בינם לבין עצמם, וכל אחד דואג רק לעצמו. אז בני דור המבול כבר נענשו גם על עריות ועבודה זרה.

זו הסיבה להבדל הגדול בין שני החטאים הגדולים המובאים בפרשה זו: דור המבול, שנענשו בצורה קשה ביותר. ודור ההפלגה, שנענשו בצורה רכה ביותר, על אף שהם מרדו בקב"ה ורצו כביכול לנהל את העולם באופן עצמאי.

אנשי דור ההפלגה ניצלו את כוח האחדות הזו. התחברו יחד לקבוצה אחת, והתחילו לבנות מגדל שיגיע עד לשמים, אז כביכול יכבשו גם את השמים חלילה, עד שבורא עולם שיבש להם את התוכנית ובלל את שפתם שלא הבינו אחד מה שהשני מדבר, וכך השתבשה להם כל התוכנית. 

למה באמת לא הגיע איזה מבול ושטף אותם לגמרי על החטא הנורא הזה? במה הם שונים מדור המבול?

התשובה היא שדור המבול גנבו אחד מהשני והציקו אחד לשני לכן הגיע להם עונש נורא כל כך. אבל דור ההפלגה חיו באחדות, הם התאספו יחד כדי לבנות את המגדל הענק, וכיוון שהם התחברו אחד עם השני לא הגיע להם עונש נורא כ"כ שיהרוג אותם כמו המבול.

כל כך גדול כוחה של אחדות שאף אדם חוטא שכביכול רוצה להילחם נגד בורא העולם גם אז לא מענישים אותו בכל החומרה.

הרב ישעיה וינד הוא מנהל רוחני ב'הידברות' וראש כולל אהבת תורה