קרן פלס, היהדות היא לא מה שאת חושבת; מכתב ממבקר המוזיקה שפגע בך

"לא, אני לא מתחזקת. אפשר לחזור לנשום" – כך נפתח אחד הטורים האחרונים של קרן פלס ב"ידיעות אחרונות". בטור מספרת פלס על החלטתה להפסיק לעבוד בשבת, שגרמה לרבים מחבריה לחשוב שמשהו אצלה השתבש, ובאותה נשימה הכריזה על צעד נוסף: כיבוי האייפון בשבת.

היינו יכולים להכין מזה אייטם צבעוני ונחמד לאתר הידברות, אבל פלס המחישה לאורך הטור שלא, היא לא בכיוון של חזרה בתשובה. היא שללה הופעות של זמרים בלבד ("זה מכוער, אני לא האויב"), מבטיחה שלא תצביע יהדות התורה בבחירות הבאות, מסבירה שאף צנזור לא יישב לה על האף ויפקח מה יוצא לה מהפה, ומבהירה ש"תמיד האמנתי באלוקים, ואת זה אף מתווך מתחזה שעומד בינינו לא יקח ממני".

אז קרן, אחרי שהבהרת בכל פה שאת לא בעניין, ואפילו יהדות התורה לא תקבל את הקול שלך – הנקודה הובנה. אבל מה שלא הובן הוא ההיכרות שלך עם היהדות. אם את חושבת שיהדות היא מתווכים מתחזים, צנזורים ומדירי נשים – אז גם אני לא בעד יהדות כזו. אבל, אפעס, העניין הוא שזו בכלל לא היהדות. לפחות לא כפי שאני מכיר אותה.

בדיוק כמו שאת לא מבינה מדוע חבריך החילונים רועדים באימה מכך שהתחברת ליום השבת באופן מסוים, רחמנא ליצלן – כך את צריכה להבין שאף אחד, גם לא העיפרון המחודד שבחבורה, לא חף מדעות קדומות. את השתחררת מחלקן, ואפילו רואה בעין טובה את זה שרבים מחבריך החלו להתפלל שחרית ולהניח תפילין. אם נראה לך שהיהדות היא צנזורים חמורי סבר וקפוצי מבט, שמטרתם בעולם היא לשכנע אותך שאלוקים כועס עליך – אז צר לי, האמת הרבה יותר מורכבת. היא גם הרבה יותר נעימה.

היהדות שאני מכיר היא יהדות של אהבה. של חמלה. של חיבור למי שברא את העולם ונתן לנו את החיים. של "ואהבת לרעך כמוך". של כבוד האדם. של הימנעות מלשון הרע. של כיבוד הורים. של שורשים. של חיבור למהות ולתפקיד שלנו בעולם (וכן, גם לך יש תפקיד בעולם. את לא סתם עו"שית ללא תכלית). וכן, זו יהדות של מגבלות שאנחנו שמים מסביבנו – ודווקא נותנות טעם מיוחד לחיים, כפי שנוכחת מהמגבלות ה"מאיימות" שהטלת על עצמך ביום האהוב עליך בשבוע.

* * *

והיהדות, קרן, היא זו שגם גורמת לי לבקש ממך סליחה פומבית כרגע. לפני עשור התנגחתי בך מעל דפי מגזין "רייטינג" יותר מפעם אחת – והיום אפשר להודות: זה היה ללא סיבה אמיתית. בעולם הערכים שלי באותה תקופה, סתם לא באת לי בטוב. חשבתי שהתקשורת מפרגנת לך יותר מדי, ורציתי "לאזן" את התמונה. חלק מהשירים שלך היו מתוקים מדי בעיניי, ולכן היית ראויה לביקורות מעליבות. זה היה טפשי, ולפרקים גם מרושע.

על פי עולם הערכים הקודם שלי, הייתי בסדר. מבקר צריך לעשות את תפקידו, אמרתי לעצמי. מבקר צריך לכתוב את מה שהוא מרגיש. אף אחד בעיתון לא בדק את שורש ההרגשה השלילית שהיתה לי כלפיך, ובשם הליברליות והפלורליזם ניתנה לי יד חופשית לפגוע בך על לא עוול בכפך. בכלל, בעיתונות התפיסה של רבים היא "האמן בחר להיות אמן? יופי, עכשיו שיידע שכללי המשחק כוללים גם ביקורת וחשיפה גם כשהכי לא מתאים לו". התפיסה הזו נוסחה על ידי בני אדם, ומי כמוך יודע עד כמה היא בעייתית. לא נותנים היום למפורסמים את הפרטיות שלהם, את הכבוד המינימלי שלהם בביקורת או בחשיפות. מעמידים אותם בכיכר השוק, כדי לשאול האם הלבוש שלהם או שיק או שוק. אין דין ואין דיין. אין שום סמכות מוסרית עליונה ומחייבת. אז מה הפלא שהמוסר הוא בבחינת "איש הישר בעיניו יעשה"?

לולא התורה והיהדות, לא הייתי מבין את מה שאני מבין היום. יכול להיות שהייתי ממשיך לפגוע באנשים שכל חטאם הוא יצירה שלא באה לי בטוב, מתוך אצטלה של מבקר מוזיקה שהולך עם האמת שלו עד הסוף (ואם אפשר עוד קצת רייטינג, מה טוב). אז נו, איזו אמת ואיזה קשקוש. מבקרים רבים תולים אמנים בכיכר העיר, מעליבים אותם ופוגעים בהם, והכל מותר. בעיקר הדם מותר. איפה המוסר שכולם מרבים כל כך לדבר עליו? איפה הכבוד המינימלי בין בני אדם?

אז הנה, קרן. הרי לך דבר אחד נוסף שהיהדות מביאה. אנושיות, חמלה ורצון להימנע מלשון הרע ומרכילות. זה לא קורה לכל מי ששם כיפה על הראש, אלא למי שבאמת מפנים את ערכי היהדות, ומבין שהם מחייבים. הם לא סתם פולקלור שעושה נעים על הלב. היהדות מחייבת, מאירה את העיניים, פותחת את הלב לכיוונים שונים. ממני, ומכל בעלי התשובה שאני מכיר, היא עשתה בן אדם טוב יותר, מבין יותר, מעמיק יותר. אני חושב.

אז קרן, תפסיקי להתנצל. זכותך לעשות מה שאת רוצה ולהאמין במה שאת רוצה, למרות המצקצקים למיניהם. כמו שבאמנות שלך את הולכת עם האמת שלך עד הסוף, אין שום סיבה שבאמונה שלך לא תלכי עם האמת שלך, מבלי לתת דין וחשבון. וכמובן, תנסי להכיר קצת יותר את היהדות האמיתית. תנסי להתנתק מהדעות הקדומות. היא הרבה יותר יפה, מכילה, מחבקת ומעשירה מכפי שנראה לך. גם אם יש בה קצת פחות רייטינג.