דבר תורה לפרשת לך-לך: על זה לא חשבתי

המהומה שהתעוררה באתר הבנייה הייתה נוראית, אוזנו של אחד הפועלים נקטעה תוך כדי עבודה. כולם החלו בחיפושים אחר האוזן, כדי לחברה בניתוח מוקדם ככל הניתן.

"הנה היא", צועק אחד הפועלים וניגש להראותה לקטוע האוזן. אך הפועל נד בראשו לשלילה: "זו לא האוזן שלי. על שלי היה מונח עיפרון"...

* * *

"ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" - הניסיון הזה נמנה בין עשרת הניסיונות שנתנסה אברהם אבינו. אלא שמפרשי התורה מסבים את תשומת לבנו לשאלה עצומה: "ואעשך לגוי גדול, ואברכך, ואגדלה שמך, והיה ברכה" - הקב"ה מבטיח לאברהם אבינו שבזכות הליכה זו יזכה לבנים, לעושר, הברכות יהיו מסורות בידו, ומה לא?

הקב"ה מבטיח כל טוב שתלוי במעבר דירה ממקום למקום, ברכות למעלה מדרך הטבע. מישהו היה מסתפק בכלל? מהי אפוא גדולתו של אברהם אבינו שעמד בניסיון זה?  

זקנה יהודייה הגיעה לרבי אברהם יעקב מסדיגורא בתחינה: "רבי קדוש, לבני הייתה מַבְשֵׁלַת שֵׁכָר, לאחרונה לא עולה בידו השיכר יפה, הוא ובני ביתו גוועים ברעב ואין ביכולתי לעזור להם. אנא רבי, תבקש מהקב"ה שיזרח מזלו של בני.

"שימלא כרטיס לוטו ויזכה בגורל", הקשישה החלה למנות שלל עצות, "שיקראו לו מארמון המלך וימנוהו קבלן לתפירת מדי הצבא של החיילים, אולי אפילו יפתח בעצמו מפעל לייצור דברי מאכל ויהיה לעשיר גדול. אפילו, בתור התחלה, שמישהו יעסיק אותו כשכיר וייתן לו משכורת הגונה מדי חודש"...

הרבי שאל: "נשארו לבנך חביות שבהן ייצר בעבר שיכר?"

"כן, כן", הנהנה הזקנה נמרצות.

"תאמרי לו שימלא חבית במים רגילים וייגש לפריץ הכפר שמחתן את בנו בעוד שלושה חודשים ויבקש לספק לו משקה".

הפריץ הגיע במפתיע לביתו של היהודי בכדי לערוך סדרת טעימות, לבו של היהודי דפק בעוצמה רבה ופניו חוורו. הן עתה תתגלה התרמית וראשו יוסר מעליו כהרף עין. איך מלאו לבו לשמוע בקול אמו התמימה?

"אחחח"... נשמעה גניחתו של הפריץ מתוך הכוס הענקית. "שיכר טעים שכזה לא טעמתי מעודי". בו במקום הזמין הפריץ שלוש מאות חביות מהנוזל המשובח. היהודי המבוהל רתם את העגלה לסוסים וחיש ניצב בפני הרבי מסדיגורא: "רבי קדוש, מה אעשה כעת? מהיכן אמציא לפריץ 300 חביות שיכר?", פכר ידיו בייאוש.

הרבי חייך והפטיר: "כלום תמו המים בנהר שליד עירכם?!" הרמז הספיק ליהודי שאץ-רץ למלא את כל החביות שברשותו במים ולהעבירן לידי משרתי הפריץ. אלו גמלו לו בתמורה בסכומי כסף אגדיים כמותם לא ראה עדיין.

זאת ועוד, שכל אורחי החתונה התלהבו מהשיכר המשובח והזמינו אף הם כמויות ענק מהיהודי, שכעת החל לייצר שיכר אמיתי בדרכי ייצור מקובלות...

אמו של היהודי באה להודות לרבי, ואמרה: "חשבתי כבר על כל האפשרויות איך השי"ת יעניק עושר לבני. על מים בטעם שיכר לא חשבתי"...

בספר הקדוש "בני יששכר", מביא רמז נפלא בשמו של אבר"ם - ראשי תיבות "ר'בות מ'חשבות ב'לב א'יש". אלא שאנו צריכים לפענח מה משמעותו עבורנו.

הניסיון שעמד בו אברהם אבינו היה ניסיון קשה עד מאוד: הוא שומע סדרת הבטחות ברורה מפי הקב"ה, אבל הוא לא יוצא לדרך בגלל ההבטחות המפתות והקורצות. אלא בגלל שה' יתברך ציוה אותו. זהו דבר קשה מנשוא ללכת בכוונה טהורה לקיים רצון ה' בלי שתתערב איזו מחשבה על הדיבידנד הצפוי בסוף הדרך. ודבר זה מלמדת אותנו התורה: "וילך אברם כאשר דיבר אליו ה'", לא בגלל הנאה או שכר מכל סוג שהוא.

* * *

וכיצד הניסיון הזה נוגע גם אלינו?

פעמים רבות חושב האדם שהוא יפעל כך, או שמא יעשה כך, כל זה במטרה להגיע לתוצאה הרצויה מבחינתו. אלא שהתורה היא נצחית, והקב"ה פונה לכל יהודי בקריאה רוחנית: "לך לך מארצך", תצא מרצונותיך הארציים, תבטל את רצונך להגיע ליעד פלוני או ללכת במסלול אלמוני, "אל הארץ אשר אראך". אני אקח אותך למקום הטוב ביותר בשבילך, גם אם נראה לך שאתה מפסיד מכך או ניזוק.

אל תחפש את ה"אוזן עם העיפרון" בדווקא, את הדרך שאותה התווית לעצמך שכך צריך הדבר להתקדם. שנן לעצמך: "רבות מחשבות בלב איש", כיצד לנהוג בדרך הטבע, אבל בסופו של דבר "ועצת ה' היא תקום".