"אם אדם כותב שזה כשר - אני מאמינה לו"

התמונה שלפניכם מתפרסמת כאן בעקבות התמונה של השבוע שעבר. צילמתי דוכן למזון מהיר שהבעלים שלו הדפיס בבית דף שעליו כתוב “הכל כשר”, ותלה לראווה במקום תעודת כשרות.

הופתעתי מאוד מכמות התגובות הביקורתיות. לא ידעתי שהצורך בתעודת כשרות לעסק הוא כבר נושא שנוי במחלוקת אצלנו, בעולם הדתי.“איך אתה מעז ללעוג ליהודי הפשוט הזה? זה עדיף פי כמה על הרבנות ועל המנגנון המושחת שלה!”, כתב לי קורא דתי מהשומרון. “אם בן אדם כותב שזה כשר – אני מאמינה לו”, כתבה לי קוראת נוספת. אז קודם כול, לא לעגתי לו. לעגתי למי שסומך על דף A4 כזה ונכנס לאכול שם. הרי אם כשרות היא דבר חשוב, היא צריכה פיקוח. כמו תברואה, כמו ניקיון. אנחנו מקפידים לקנות תרופות מאושרות, עריסות בעלי תו תקן, בניינים עם אישור מהנדס, מזון תינוקות לא של רמדיה וקורנפלקס לא של תלמה (עד שמוכח לנו לחלוטין שהכול בסדר שם בפס הייצור). האם בנושאים אחרים אנחנו סומכים על הבטחות כלליות ומעורפלות של היצרן, או שאנחנו מעדיפים שצד ג’ יבדוק את התקינות? האם גם שם אנחנו מצפים שהבדיקה תהיה חינמית? אם כשרות היא קריטית וחשובה לנו, למה לזלזל בה?

בשלט הכל כשר, ברכיבים יש שרימפס

ובעודי מתלבט איך להגיב לקוראים (דתיים!) שהתמלאו התרגשות מאותו בעל-באסטה והתייחסו אליו כאל גיבור תמים של מעשייה חסידית, קיבלתי את המייל הבא מעמיחי קריגר, איש הרבנות הראשית. קריגר הוא רכז אזור המרכז ביחידה הארצית לאכיפת חוק איסור הונאה בכשרות, וכך הוא כתב. אני מביא את הדברים במלואם כי אני חושב שהם חשובים. נכון, מערך ההשגחה אולי אינו מושלם, אבל אני שומע כל כך הרבה דברים נגדו, ומעולם לא שמעתי את הצד של קריגר. אז הנה:

"הצגת ‘תעודה’ כמו בתמונה שפרסמת היא לא רק עבירה פלילית, אלא יכולה גם להחטיא סועדים רבים. הנה כמה דוגמאות לתקלות שמצאנו בתקופה האחרונה: במקום שבו בעל הבית הצהיר שהכול בסדר והירקות והבשר נקנים במקום כשר (ואפילו החזיק ברשותו את התעודה של ספק הירקות) נמצא מוצר שמכיל שרימפס. כן, שרימפס. אני מצרף תמונה לתבלין שמצאנו שם ובו הרכיבים: שרימפס ומחית שרימפס. אנחנו הזדעזענו, הבעלים קצת פחות. במקום אחר, שתלה אישור כשרות ישן, לא בתוקף, על משלוחי הבשר שלו, נמצא בשר טרף. בתחנות דלק שתלו פתקים על הטוסטרים כאילו יש הפרדה בין הבשרי לחלבי - מצאנו שהבשרי מטפטף לתוך החלבי או להפך, ואין כל הפרדה ביניהם. במקום שהחזיק תעודה של גוף פיראטי שאינו מוסמך לתת כשרות נמצא בשר משחיטה שחורה, או שאולי הוא בכלל לא נשחט. בעל המקום אמר שהבשר נשחט אצלו בחצר... הבשר היה במקפיא עדיין עם הצמר והטלפיים (שלא לדבר על הבריאות(.

"הדוגמאות רבות, אבל נניח שכל מוצרי היסוד כשרים: מה עם תרומות ומעשרות? ערלה? בישול בשבת? הפרשת חלה? הפרדה בין בשר לחלב? הכנסת מוצרים שאינם כשרים בתמימות -  כי הם דומים למוצרים הכשרים - או שלא בתמימות? חרקים במזון? בישולי נכרים? יין נסך? סימנים רבים וארוכים בשולחן ערוך מפרטים את הלכות המאכלים. האם הכול מסתכם בשלט פשוט שתלה מישהו, שספק אם מכיר את הסימנים האלה אבל מכריז ‘הכול כשר’?“מלבד זאת, יש הבדל גדול בין שמירת כשרות בבית לשמירת כשרות בעסק, בפרט בעולם תעשייתי מורכב כשלנו. מתי לאחרונה שטפתם בבית 15 ראשי כרוב, 10 חסה, 3 חבילות מוסדיות של פטרוזיליה? מתי לאחרונה בררתם 10 קילו אורז וניפיתם 10 קילו קמח? זה מה שעסק רגיל עושה כל יום. עכשיו תחשבו פעם נוספת אם המוכר שמולכם אכן יעשה זאת בשבילכם, או שאולי, בכל זאת, עדיף שיטפל בכך רב העיר, ומשגיח הכשרות מטעמו, שזה תפקידו, זה מקצועו וזו מקצועיותו. חז”ל סיפרו לנו שאדם בהול על ממונו, ומניסיוננו בהלת בעלי העסקים על ממונם לפעמים גורמת להם לא לחשוב על טובת לקוחותיהם, גם לא בענייני כשרות. כמה טוב שיש שם עוד עין שמסתכלת.

"אה, שכחנו משהו אחד: כסף. ‘כמה כסף המשגיחים האלה לוקחים...’. אז כן, כשרות זה מקצוע. מקצוע שדורש הכשרה, השקעה, ומקצוענים שיעשו אותו. מי שחושב שאפשר לקבל כשרות בחינם, צר לי לאכזב אותו. לא אצלנו. כמו שאף אחד מהקוראים לא מתכוון לעבוד בחינם, גם משגיחי הכשרות לא מתכוונים לעבוד בחינם. הם רוצים לחזור למשפחה בערב ולדעת שהרוויחו את כספם ביושר ובצדק. הם הגורמים העיקריים לכך שעם ישראל אוכל כשר, למרות שהרבה פעמים נוח לכולם לחבוט בהם. משגיחי הכשרות הם האנשים הקטנים והפשוטים, שעושים מעשים קטנים ופשוטים, ובזכותם רבים כל כך זוכים לאכול כשר. זה לא פופולרי, אבל נדמה לי שמותר גם להגיד להם מדי פעם תודה".

לתגובות: yedidyam@netvision.net.il