כך תהפכו את הבית שלכם לבריא (ונקי) קצת יותר

בטור הקודם, הגשנו בסיעתא דשמיא מספר עצות מעשיות להתחלה נכונה של תזונה בריאה בבית.

הפעם תקבלו כמה עצות חשובות לא פחות, ובסופן אגיש לכם מתנה מיוחדת, טיפ נהדר לממרח שוקולדי ביתי ובריא.

גירוי חיובי מהסביבה, ראיה וטעימה

בד"כ, כשאני רוצה לנסות להכניס הביתה מאכל חדש (וילדים בד"כ נוטים לסלוד מניסיונות חדשים ובוחרים ברגיל והמוכר), אני מפעילה את הכלל האדיר הזה של פידבקים חיוביים בהגזמה ובקול.
בעלי או אני נטעם מהמאכל, ונאמר בקול: וואי וואי, אבא, כמה שזה טעים! לא אכלתי מאכל כזה מעודי! 
ואבא יגיב: וואו אמא את צודקת! יש לזה טעם דומה ל... (משהו שהילדים מאוד אוהבים).

וזהו.
הילדים מביטים, מקשיבים, חושבים, ומפעילים שיקול דעת.
יש כאלו שיטעמו מיד, יש כאלו שיסרבו הפעם, אך המסר עבר.
גם בפעם הבאה שאציע את המאכל החדש אשתמש באותו המשחק, וכך, לאחר מספר פעמים, זה עובד נהדר.
ללא הטפות, ללא הפצרות.

כשילד מבקש תוספת
כשילד מבקש מנה נוספת, אבחר לתת קודם ממנת החלבונים או הירק ולאו דווקא מהפחמימה. חשוב מאוד לציין, שאינסטינקט השובע פועל בגופנו לאחר 20 דקות מרגע התחלת הארוחה. 
ילד שסובל מהשמנת יתר, למשל, יוכל לעשות הפסקה בת 10 דקות (ניתן לבקש ממנו לבצע תפקיד, כמו מזיגת מים), ולאחר מכן, במידה וירצה תוספת של פחמימה, יקבלה בשמחה. אך רוב הסיכויים הם שהוא יסרב באדיבות, פשוט מכוון שהורמוני השובע החלו את פעולתם.

פה לועס לא מדבר!

למדו את ילדיכם, בשילוב דוגמא אישית שלכם - לאכול לאט ומעט, לא למלא את הפה, ללעוס היטב ולא למהר.
אצלנו בבית זהו כלל חשוב - פה לועס לא מדבר! 
כשממש לחוץ לילד לספר דבר מסוים, אני מבקשת שיאסוף וישמור את כל הדיבורים, ונשמע ברצון לפני הקינוח (מלבד העובדה שלדבר בזמן לעיסה זוהי סכנה של ממש, הרי שלפעמים סיפורים בזמן האוכל נובעים מהתחמקות, עבור ילד שלא אוהב לאכול, למשל).

בזמן האוכל לא שותים

מחקרים מוכיחים, שרוב הוויטמינים האמורים להיספג בגוף, אינם אפקטיביים אם שותים בזמן האוכל. אנו משתדלים להרגיל את הילדים לשתות רק לאחר הארוחה, כשהצלחות מפונות והשולחן מאורגן. אנו מרוויחים זמן נהדר לעיכול האוכל וספיגת הוויטמינים.

ועוד מילה על שתיה: מים מים ו-מים
זוהי לא בושה, וזה אינו עונש לשתות מים.
הרגילו את ילדיכם לשתות מים מזוקקים, עדיף בטמפרטורת החדר.
ניתן לייחד לכל ילד בקבוק משלו עם מדבקה של שמו, ולעקוב בקלות אחרי שתיית המים במהלך היום.
מים חיוניים לתפקוד הכללי של הגוף, והם חשובים מאד לבריאותנו.

ועל אותו התדר: פירות
בדור השפע הצרכני, מול כל מגוון החטיפים, מתוקים ומלוחים, תעשייתיים ומלאכותיים – הפירות הטריים, הבריאים והנפלאים פשוט נדחקו לפינה. קנו קערת נוי גדולה ומפוארת, והניחו בתוכה בצורה מרהיבה מגוון פירות טריים ומזמינים. כך כשעוברים ליד הקערה, אי אפשר שלא "לחטוף" פרי ולנשנש. בריאות במיטבה.

ולדובדבן שבקצפת: קינוח

האמת היא, שלכל בית יש חוקים משלו לגבי קינוחים והתזמון שלהם.

קינוח אצלנו: חלבה/פרי/עוגיות ביתיות/חופן של קרונפלקס מקמח מלא/חטיף מדגנים מלאים.
אנו בוחרים לתת קינוח לאחר ארוחת הצהריים בלבד, כתגמול על ארוחה מזינה וכפידבק לילדים.
כך אנו מצמצמים את הנשנושים "בין הארוחות", וחסל נדנודים לדברי מתיקה במשך כל היום.
הילדים יודעים, קינוח מקבלים רק לאחר ארוחה פלונית.

פינוי-ניקוי

לאחר האוכל, בקשו מהילדים שיפנו את הכלים. הילדים שלנו קטנים, אך מבינים. הרגל מעולה מקטנות הוא שכל ילד מפנה את הכלים שלו (להקדים תרופה למכה - מאתגר יותר להפציר בהם כשהם כבר גדולים ומבינים).
אני מניחה קופסא מרופדת בניילון על השולחן, ומבקשת שכל ילד ירוקן את שאריות האוכל לפחון.
לאחר מכן, כל ילד צועד למטבח עם הצלחת המרוקנת ומשליך לכיור.

מנקים ביחד את השולחן ויושבים לברך. מודים לקב"ה על השפע והמזון.
וכמובן, מקבלים את הקינוח המיוחל.
בכל פעם, אנו בוחרים ילד שעשה מעשה טוב ופשוט מגיע לו, לבחור את הקינוח ולחלק אותו לכולם.

השולחן נקי, הילדים שבעים וכולנו מספרים ומדברים.
חוויה משפחתית במיטבה.

וכעת למתכון ממרח שוקולד - על בסיס טחינה מוסווית, כזה שילדים ממש אוהבים
(תודה מיוחדת למרים יעיש, שהגתה את הרעיון האדיר)

מכינים בקופסת שוקולד ממותגת שהילדים אוהבים (משומשת ונקייה):
לטחינה גולמית 100% שומשום מלא,
הוסיפו אבקת שוקולית ומעט מים, וערבבו עד שתתקבל סמיכות רצויה וצבע שוקולדי.

למתחילים - ניתן להוסיף שוקולית כפי ראות עינכם וטעמכם, ועם הזמן להפחית עד שהממרח יהפוך למעין חלבה במתיקות עדינה. 
זה עדיף בוודאי על ממרח תעשייתי ועתיר סוכר.

לבריאות!