3 עצות לנישואין, שחבל שלא הכרתי קודם

אל תדפדפו

אחד מהרגלי העבר מלפני הנישואין הוא "לדפדף הלאה". כשמישהו רוצה להתייעץ או לשתף אותנו בלבטיו, אנחנו שומעים אותו, אך תוך כדי שמיעה כבר מתכננים לשלוף איזו עצה חכמה וגאונית שתרגיע אותו, ואז פשוט "לדפדף" הלאה, לשכוח ולהמשיך בשגרת חיינו. אז זהו, שבנישואין זה ממש לא הולך. בחיי הנישואין עם בן הזוג שעימו אנו חולקים חלק נכבד מחיינו - אם ננהג כך, זה יהיה ממש פוגע ומשפיל. מבן זוגנו אנו מצפים לקבל משהו אחר - "הקשבה אמיתית" ולא רק "דפדוף". 

אדם שנכנס אליך פנימה, ושותף איתך לקושי ולהתלבטות, שנותן לך להרגיש שווה ואכפתי, בלשון הזהב של חז"ל הוא נקרא "נושא בעול עם חברו". משהו אמיתי. כמובן שגם בן הזוג מצפה לזה. אחד ההבדלים בין הקשבה אמיתית לדפדוף הוא הקשבה בלי לתת עצות. כן, בלי עצות. פשוט לשמוע את השני, להבין את לבטיו, ופשוט לשדר אמפתיה וגילוי רגש לעוצמת החוויה, לצורה שבה זה קרה, להתנהגות הבן זוג בסיטואציה. זהו, ממש פשוט. גם אם אתם מנסים לעזור, תשתדלו רק לשמוע ולהעניק אוזן קשבת. אם בכל זאת תחפצו להציע רעיון - שאלו את בן הזוג אם הוא רוצה לקבל רעיון לפתרון או פידבק, לפני שאתם מחליטים בשבילו שהוא מעוניין לשמוע פתרון.

אין אמת

ישבתי פעם מול זוג שהאישה טענה שהיא מכינה מדי ערב ארוחת ערב לבעלה. בעלה, שישב מולה, טען שלא היו דברי מעולם, ולמעט פעמים ספורות - היא אף פעם לא הכינה לו ארוחת ערב...

במחשבה ראשונה, וכפי שהורגלנו לחשוב, התפיסה היא שאחד מהם משקר. אולם במערכת יחסים זוגית, אם נחשוב כך - אנו חוטאים לבן זוגנו, משום שהאמת היא שאנו חווים במהלך הנישואין חוויות שאנו מפרשים אותם בהתאם לרצונות שלנו. לרוב אנו מקבעים זאת כאמת מוחלטת. אך המציאות תלויה בפירוש שלנו, וניתן לפרש אותה גם אחרת. גם כאן הבעל ציפה בחזרתו מהעבודה לארוחת ערב בשרית ומושקעת, אולם אשתו חשבה לתומה שגם חביתה עם גבינה נקראת ארוחת ערב. היא אכן הכינה לו ארוחה כזו, אלא שהוא לא קיבל ארוחת ערב כפי שהוא ציפה. מבחינתו היא לא סיפקה לו את החוויה שציפה לה, שזה אומר שהיא הכינה - אבל הוא לא קיבל. בהכחשותיו הוא כבר הפך אותה ל"אישה שקרנית, ובכלל, איך היא מעיזה לומר שהיא הכינה?". היא כמובן רואה אותו בתור כפוי טובה, שאינו מעריך את מה שהיא עושה.

נשמע הזוי, אבל המון מריבות על "מה באמת היה" היו נחסכות על ידי ההבנה שבן זוגי הוא אכן אדם ישר וטוב לב, החפץ בטובתי. אלא שהוא כנראה רואה את המצב בזווית שונה ממני. עלינו לאפשר את הלגיטימציה שיכולה להיות הסתכלות ופירוש שונה לכל מצב.

לפני שאנו שוללים את בן הזוג, כדאי לחשוב שוב - אולי הוא רואה את העולם מזווית שונה? זה לגיטימי ובסדר. היכולת לכבד את עולמו של האחר היא מרכיב יסודי להצלחת מערכת היחסים, שגם עוזרת לנו לצמוח ולהיות פחות אגוצנטריים. למדו לאהוב את ההבדלים האלה, כמשהו שמייחד את בן זוגכם.

לא להתקרר

זה קורה כאשר אחד מבני הזוג עושה שינוי חיובי במערכת הזוגית, ומצפה שבן הזוג השני ינהג כמותו. לתדהמתנו, ברבים מהמקרים ההתנהגות של בן הזוג תהיה שונה. לבן הזוג יש מחויבות לנישואין, הוא שותף לתהליך ומבין שעליו לשתף פעולה ולפעול לחיזוק התא המשפחתי. אך מאידך, הוא שומע גם קול נוסף. קול מחליש שמזכיר את ההיסטוריה הזוגית שלנו, את התסכול, את כל אותן הפעמים שהוא ניסה לעשות שינוי שלא הצליח, ואת האכזבה והפגיעה שבאו בעקבותיו.

הקול הזה הוא בעצם מערכת הגנה מפני אכזבה חוזרת, מערכת שאומרת "אני רוצה לוודא שהפעם השינוי יהיה אמיתי" ו"אינני מוכן להיחשף ולהיפגע שוב". קשה להתקדם כך. הפחד מפגיעה משתק והופך את בן הזוג לחשדן. עלינו לתת מקום לקול הזה, להיות מודעים אליו ולהקשיב למה הוא אומר כך ומדוע. לתת מקום לחששות המוצדקים. אם כל אחד מבני הזוג יהיה מודע לקול הזה, הוא יוכל לנווט אותו למקומות הנכונים. לא להיחלש ולא להתקרר כשבן הזוג השני מגיב בקרירות לשינוי. עליי לדעת ששינוי נוצר על ידי עקביות ונחישות. עליי להבין שהשינוי מתחיל כעת, כשאני מצליח להכיל ולהבין את הקרירות הטבעית של בן זוגי, נוכח מאמצי השינוי שלי. ורק כך, מאמצים אלו אכן יובילו לשינוי הרצוי.

הרב שמעון ביטון הנו מנהל מחלקת שלום בית בארגון הידברות