בעלי חזר לשתף אותי במה שעובר עליו

גיל וגילה נכנסים אל החדר.

זאת הפעם הראשונה שהם מגיעים לייעוץ זוגי.

הם שיתפו אותי בכך שלפני הפגישה הראשונה איתי הם שאלו את עצמם - איך בשיחה עם יועצת זוגית הוא יתחיל לשתף אותי במה שעובר עליו במהלך היום? איך היא תפסיק לכעוס עלי שאני לא משתף אותה בכל דבר? כבר שנים שהם מתנהלים ככה, שניהם, אותה התנהלות כל הזמן. הם דיברו ביניהם על הדברים פעמים רבות, אבל השינוי המיוחל אינו מגיע.

גילה עדיין זוכרת את הימים בהם גיל היה משתף אותה בכל דבר. היה לו כ"כ הרבה מה לספר לה. זה היה עוד לפני שהם התחתנו, הם היו משוחחים שעות, והיא מתגעגעת לימים האלו.

ככל שעבר הזמן, כך מיעט גיל יותר ויותר מלשתף אותה. הוא אינו מספר לה מה קורה אתו בעבודה, איך הוא מרגיש, מהן ההתלבטויות שלו. מעדיף לדבר עם חברים. הוא גם אינו מדבר לידה כאשר חברים מתקשרים אליו טלפונית, הוא מעדיף לשוחח במרפסת לבדו. ואם הוא נוסע ברכב וגילה לידו, הוא מבטיח לחבר שיחזור אליו מאוחר יותר, ועושה זאת שלא בנוכחותה.

למה הוא לא משתף?

גילה כמעט בוכה כשהיא מספרת לי את המתרחש ביניהם. היא, בשונה מגיל, אוהבת מאד לשתף אותו במה שעובר עליה במהלך היום. היא משתפת אותו בכל מה שקורה לה. מתקשרת תוך כדי עבודה, מספרת איך בעבודה היום, מבררת עם גיל מה שלומו ואיך בעבודה. גיל עונה בקצרה, וממהר לסיים את השיחה בתירוץ כלשהו. הכעס והאכזבה גורמים לגילה שלא לשתף את גיל במה שעובר עליה, אף על פי שזה קשה לה מאד. היא שותקת כאשר הוא בבית ולא מדברת אתו על שום דבר, ובכך מרגישה שהיא גורמת לגיל להבין איך היא מרגישה, וכמה קשה לה כאשר הוא לא משתף.

המאמץ של גילה לא ממש עוזר. הוא דווקא מכביד על הקשר שלהם עוד יותר, מרחיק ביניהם, ולא פותר את השתיקות של גיל.

בהתחלה גם לגיל היה קשה להסביר לי למה, בעצם, הוא לא משתף. הוא דיבר על כך שאין לו הרבה מה לשתף. מה יספר לה? שהזמין היום סחורה חדשה? שהיו הרבה לקוחות בעסק? זה די משעמם, מסביר גיל.

בדקתי עם שניהם לעומק מה קורה. דיברתי עם גיל, כאשר גילה מקשיבה היטב. ודיברתי עם גילה, כאשר גיל מקשיב. שניהם גם הקשיבו האחד לשנייה. שאלתי אותם הרבה שאלות כדי להבין את המחשבות והרגשות אותם הם חווים יום יום סביב נושא השיתוף, ולאט לאט התמונה התבהרה לכולנו, והתחלנו להבין... וההבנה העמוקה בה הבינו גיל וגילה האחד את השנייה בפעם הראשונה יצרה שינוי מדהים בזוגיות שלהם.

לדעת להגיב

גיל דיבר על כך שבעצם, גם הוא מתגעגע מאוד לימים בהם הוא וגילה היו מדברים שעות... לרגעים בהם השקיעו בקשר ביניהם, והקשר היה חזק. אבל מאז שהתחתנו, גילה מגיבה בחופשיות כאשר הוא משתף אותה. היא אומרת מה שהיא חושבת, וזה כולל הצעות כמו: "אל תהיה בקשר עם דוד מהעבודה, הוא בחור לא לרמה שלך", או "מה, כל ההפסקה הלכת לאכול עם יואל ודיברתם יחד? איך זה שאיתי אתה לא מצליח לדבר ככה?", או "לא מעניין הסחורה החדשה שהזמנת, תספר משהו מעניין...". היו עוד הרבה תגובות כאלו ואחרות, הערות, או משפטים אמיתיים אך ישירים מידי. גיל לא ממש הרגיש את התהליך שעובר עליו, איך לאט לאט, באופן די אוטומטי, נעלמו לו המילים. כבר לא היו לו סיפורים לספר לה. נוצרה הימנעות פנימית שגרמה לו להיסגר אליה, וזאת בשל החשש מאמירות לא נעימות.

לגילה היה קשה מאוד לקבל את הדברים. היא אמרה שהיא לא אשמה. ואם היא לא תגיב ותאמר את מה שהיא חושבת, איך יצליחו לתקשר? ועל מה תדבר איתו? כאן עברתי עם גילה תהליך, בו היא הבינה איך להגיב בלי להעביר ביקורת, ובלי לתת עצות שלא נעימות לבעלה. איך לשמוע את מה שהוא מספר, גם אם לפעמים זה לא מעניין אותה באותו רגע. איך להגיב נכון, או לומר דברים אחרת.

היה גם צורך בתרגילים לשעורי בית עבור שניהם, גם בתחום התקשורת, וגם בתחום של חיזוק הקשר מחדש. השיח, שלא היה שם כ"כ הרבה זמן, גרם לריחוק זוגי.

התוצאות של התהליך נראו תוך זמן קצר. הקשר ביניהם התחזק. העיניים שלהם ברקו מעט כשהיו מדברים האחד על השנייה. שניהם למדו מה נעים לבן הזוג שאני אומר, איזו תגובה שלי נעימה לו יותר, ואיזו הפתעה תחזק את הקשר ותגרום לשני רק לרצות להגיע הביתה ולשתף במה שעבר עליו.

הכותבת היא יועצת זוגית במחלקת שלום בית בהידברות. לייעוץ ופרטים חייגו 073-2221310