הטור המאויר לפרשת וירא: איך נדע בלי התורה מהי דרך ארץ? (איור: הרב עמית יעקוביצקי)

נאלצתי ללכת לקופת חולים כדי לעשות בדיקות דם. חיכיתי, כמו כל עם ישראל, בתור ארוך ומיגע.

הרבה דברי תורה לא נאמרו שם, ואפשר להגיד שמאה אחוז מהאנשים שחיכו בתור היו אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות.

נעמדתי בצד ופתחתי תהילים. האנשים מסביב דרשו והתענינו בכל מה שקשור לפרנסה, משפחה וכו'... התפעלתי מאוד מהאכפתיות הזו ואמרתי לעצמי: "אח, עם ישראל, איזו אהבה..."

אולי בכל זאת סתם מקטרגים על אחינו הרחוקים, אני רואה מול עיניי כזאת אחווה ורעות.

ואז זה קרה. מישהו קם ממקומו בכוונה להיכנס לחדר האחות. כמו להקת נשרים רעבים עטו על אותו בנאדם, ומה שנראה היה כשלווה פסטורלית ביום ראשון על הבוקר, התנפץ לרסיסים בשנייה אחת של ניסיון לשאול את האחות רק שאלה אחת, או בתרגום שלהם: ניסיון עקיפה!

הטונים עלו תוך כמה שניות, ויכוחים בניחוחות שלא הולמים את המקום ואת השלווה שאפיינה אותו רק לפני רגע.

"והם אומרים שדרך ארץ קדמה לתורה... אולי הכוונה שכל עוד לא עוקפים אותי בתור אז יש דרך ארץ?", חשבתי לעצמי. זה רק מראה, שאת הציטוטים המתאימים הם אכן יודעים לשלוף ברגעים הנכונים, אבל הם לא יודעים שכתוב באותו "פרקי אבות": "אם אין תורה אין דרך ארץ", ולהיפך.

איך נדע בלי התורה מהי דרך ארץ, ואיך לשמור על דרך ארץ? זה לא רק כשמסתדר לך ונוח. דרך ארץ ותורה הולכים יד ביד, אם אין מזה אין גם מזה, אי אפשר להגיד: "לא צריך תורה (ח"ו), הכי חשוב דרך ארץ".

כי לכל דרך יש סוף, רק התורה היא אינסופית, ולכן צריך שילוב שלהן יחדיו, כי אז ה"דרך ארץ" תהיה אינסופית, ונוכל לשמור עליה גם שעוקפים אותנו בתור.

"אֵין יִרְאַת אֱלֹקִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה"

איזה צדיק! הוא היה בנאדם טוב! הוא תמיד היה עוזר לכולם, לא רימה אף פעם... הוא היה מאכיל כל יום יונים בפארק... כמה עצוב לשמוע הספד על בנאדם הרחוק ממצוות - שנפטר, לא עלינו. הוא הולך ריק, ערום, "נקי" מכל מצווה!

חייו של אדם שבעים שנה, ואם בגבורות – שמונים, אך מה הוא לוקח אתו במהלך השנים ללא תורה ומצוות? האם אותם ה"מעשים הטובים", כביכול, שהוא עשה במהלך החיים, שאותם הגדירו אנשי החברה שבה הוא נמצא כ"אדם טוב", יביאו אותו למקום המיוחל בעולם הבא?

לא נכנס לנושא האם מצוות צריכות כוונה או לא, אך כמובן שה' בוחן כליות ולב ורק הוא יודע מה מתרחש בכל לבו של אדם, אבל האם קיימת האפשרות להיות "אדם טוב" ללא הקניית התורה הקדושה בתוכנו? הרי זו סתירה! כל ההגדרות שעושות את הבנאדם טוב, כביכול, בעיניהם המתבוננות של הרחוקים מהתורה, כמו: לעזור לזולת, לכבד את ההורים וכו', כל אלו לקוחים מהתורה! כיצד להתנהג, "ואהבת לרעך כמוך", "כבד את אביך ואת אמך".

אם ללכת ע"פ הראש ה"חופשי" שחס ושלום התורה אינה קיימת, למה צריך בכלל לכבד אדם אחר או לעזור לו? ואני לא מדבר על "לא תרצח", "אל תגנוב" וכו'.

אם לדון לכף זכות, אז זה יהיה פלא גדול שאחרי ש"התנערו" האנשים מעול המצוות – עדיין נשאר משהו.

הרי כל יהודי בן יהודי, או יותר נכון בן יהודייה, יודע בתוך תוכו שזו הדרך הנכונה (התורה נמצאת בכל יהודי, גם הכי רחוק שיש), זאת דרך האמת. אלא מה, זה כל מה שביכולתו לעשות כרגע, לדלות מה"חבילה" רק את ה"מעשים הטובים". מצוות, לימוד תורה, שמירת שבת - עד כאן, זה כבר לא קשור, מבחינתם! מעשיים טובים לחוד, ועול המצוות לחוד.

בחסדי ה', כאשר אדם מתקרב לקב"ה, הוא מבין שהוא חייב להוציא מתוך עצמו את כל ה"חבילה", אף על פי שהיא מלאה אבק, ולנער היטב, היטב.

עתה אנחנו מבינים שלעולם הבא, לא מספיק רק להאכיל יונים, צריך להאכיל גם את נשמתנו. ורק ע"י קיום תורה ומצוות נגיע "מלאים ושבעים" לעולם הבא.