נר הצפון: ראיון עם הרב אברהם מנחם ממגדל העמק

אילו היינו מחפשים עיר בישראל, שתשמש מעין דוגמה חיה למושג "דבר והיפוכו", לא היינו יכולים למצוא אחת שתהלום את ההגדרה הזו טוב יותר מהעיר מגדל העמק. עבור מרביתם של אזרחי ישראל, העיר מגדל העמק, השוכנת בשוליים הצפוניים של עמק יזרעאל, היא יישוב נידח, אשר נראה, ובעיקר נשמע, כמו מקום מרוחק מאד בגיאוגרפיה הארץ-ישראלית. מעטים מתושבי ישראל שבמרכז הארץ, בדרומה ואף בצפונה, ביקרו בה אי פעם, או למצער, יודעים להגדיר היכן בדיוק היא נמצאת על המפה.

הסיבה לכך פשוטה מאוד. מטבע הדברים, בכל פעם ששמה של העיר מגדל העמק עולה בפיו של מאן דהוא, האסוציאציה הראשונה שמתעוררת, היא הרב גרוסמן. פועליו הענפים של הרב גרוסמן, מוסדות החינוך המפוארים, עיצוב תדמיתה של העיר ומיסודה כעוגן הרוחני של הצפון כולו, כמו גם הקשרים חובקי העולם והתהודה הרבה שהטמיע בה רבה האשכנזי של העיר מגדל העמק, אינם מותירים עוד מקום לספק אודות החיבור האוטומטי, או שמא הקשר הגורדי, שהשתרש במוחנו בכל הקשור לצמד המילים "מגדל העמק".

אלא שלעיר, הגובלת עם נצרת, על גבול הרי הגליל התחתון ועמק יזרעאל, קיימים גם צדדים ידועים פחות, או נכון יותר - צנועים יותר. אחד מהם הוא רבה הראשי הספרדי של מגדל העמק - הגאון הרב אברהם מנחם שליט"א, שלו חלק גדול וחשוב בצביונה הרוחני של העיר, ובהקמתם של מוסדות התורה בעיר יחד עם הרב גרוסמן שליט"א בראשית דרכו שם – אך קרוב לוודאי שאתם לא שמעתם על כך עד כה.

מבצר תורני מרשים ומכובד

הרב מנחם, שהגיע למגדל העמק ממרוקו כנער עילוי בן 15 בלבד (על כך בהמשך הכתבה), חולל מהפכה רוחנית אדירה בקרב תושבי העיר הצפונית ובאזור העמק כולו, מהיום הראשון שבו הופיע בשערי העיר. כבר בהיותו עלם חמודות, השפיעה נוכחותו הצנועה והחסודה על תדמיתם התורנית של התושבים, כאשר פעל ללא לאות לקיומם של שיעורי תורה ודף היומי בבתי הכנסת השונים של הקהילה, שהיוותה באותה תקופה חלק מרכזי של עולי מרוקו.

כיום חולש הרב מנחם על מבצר תורני מרשים ומכובד, שמאגד בתוכו רשת גני ילדים, מעונות יום, תלמוד תורה ענק, כולל, בית מדרש, ואת אחת מהישיבות הספרדיות החשובות ביותר בצפון הארץ. עם זאת, דמותו האצילה והענווה אינה מסגירה את הפעילות הענפה הגלומה ברבנות עיר, הנהלת מערכת כשרות ומוסדות תורה, שעליהם הוא מנצח בגאון.

כמי שזכה, בעבר הלא רחוק, לשרת כמלמד דרדקי במוסדות "נר הצפון" בנשיאותו של הרב מנחם שליט"א, לכותב השורות כבר הייתה היכרות עמוקה ומעריכה עם הרב הגאון ודמותו הייחודית בנוף של הרבנים בישראל, עוד בטרם ערך את הראיון הזה. לעומת זאת, הצוות שהתלווה אלי לביקור במגדל העמק לצורך הראיון, קיבל את פניו של רבה הראשי הספרדי של מגדל העמק בהשתאות רבה. היה זה בשעת בין הערביים של יום חמישי לפני כמה שבועות, כאשר עשינו את דרכנו צפונה, על מנת להיפגש עם הרב מנחם להכנת הראיון. לקראת הגעתנו, הודיעו לנו כי הרב עומד לסיים את שיעורו הקבוע בבית מדרשו - 'נר הצפון', ברחוב העצמאות במגדל העמק. הצוות שהופיע עמי בשערי בית הכנסת, התקשה להאמין למראה עיניו. להפתעת כולם, הם פגשו לראשונה את רבה של מגדל העמק, כשהפשטות, הצניעות וחוסר הברק, שאינם אופייניים לאדם רם מעלה בסדר גודל שכזה, טופחים להם בפנים בתדהמה. הם נחתו בדיוק ברגעים הפשוטים של השיעור היומי הקבוע שמעביר הרב מנחם לקבוצה מצומצמת של מתפללי בית מדרשו, ומשהו לא הסתדר להם במבנה של האיש, שמכהן כרב ראשי ועומד בראש רשימה מכובדת של מוסדות תורה בעיר. הם ציפו אולי לגלות את החלק הנוצץ, כביכול, של מי שמשמש בתפקיד רם זה, אך מה נהדר היה המראה הצנוע והכמוס במידת מה, לצפות ברב מנחם שליט"א, כשהוא רכון על הסטנדר שעליו גמרא ומפרשים, משמיע את דבריו בנופת צופים מתובל בניב עתיק של תלמידי חכמים יוצאי מרוקו.

רק לאחר שהסתיים השיעור, וניגשנו לקדם בשלום את כבוד הרב, הבינו גם אנשי הצוות את מה שאני ידעתי והכרתי מזה זמן רב – כי זכות גדולה נפלה בחלקם, להיפגש עם אחת מדמויות ההוד של חכמי התורה הספרדיים בדורנו. הענווה והפשטות העצומה, לצד הגאונות והחוכמה בתורה, הן התכונות הזוהרות שמקרינות מאורו של נר הצפון, בהנהגתו של הרב הספרדי של מגדל העמק.

מעבר לידיעותיו הרבות בתורה ומידותיו התרומיות, הרב מנחם הוא בעיקר "שפל ברך", רחוק כמטווחי קשת מגינוני שררה וכבוד ובורח מאור הזרקורים כמו מאש. "בשביל מה צריך את זה"... חזר ודקלם לעברנו הרב מנחם שליט"א שוב ושוב כשפגש אותנו, "בשביל מה אני צריך את זה... ממש שיגעון", הוסיף ורטן בפנינו, כמי שמנסה ברגע האמת לחמוק מראיון לעיתון. אלא שדווקא בשל כך, בייחוד עקב ענוותנותו ועל מנת לזכות את הרבים, היה חשוב לנו לקיים עמו ראיון, והנה הוא לפניכם.

כמו אבותינו במדבר

כאמור, מעבר למגוון המטלות שכרוכות בתפקיד רב עיר, הרב אברהם מנחם שליט"א הקים בעשר אצבעותיו רשימת מוסדות תורה חשובים בעיר מגדל העמק, שמכונים בשם 'נר הצפון' (על כך בהרחבה בהמשך הכתבה).

הרב מנחם שליט"א מגולל בפנינו תחילה, דבר דבור על אופניו, את מסכת עלייתו לארץ ישראל ממרוקו, וניכרת בו ההתרגשות היתירה בעת שהוא מספר את סיפור ביכורי חייו בארץ הקודש. "מי שלא ראה את השמחה של העלייה לארץ ישראל, לא ראה שמחה מימיו", מפטיר הרב.

הדרך לארץ המובטחת לא הייתה פשוטה, בייחוד באותם ימים, בשלהי שנת 1962. "ארבעים יום לקח לנו המסע הזה, דומה ממש לאבותינו במדבר", מתאר הרב מנחם את הדרך העקלקלה והארוכה שעשה עם הוריו מקזבלנקה שבמרוקו לארץ ישראל.

הם יצאו ביום י"ג בסיון שנת תשכ"ב, והגיעו לארץ ביום כ"ב בתמוז, במסע מפרך שאותו עשו בעזרת כמעט כל כלי תחבורה אפשרי - מוניות, רכבות, מטוסים, ספינות ואוטובוסים. כשנשאל מדוע לקחה הדרך זמן רב כל כך כאשר הנסיעה הייתה במטוס, ברכבת ובספינה וכו', פישט בפנינו את תלאות המסע הזה: "ראשית, לקחנו מונית מהבית בקזבלנקה אל הרכבת שהסיעה אותנו אל טנג'ר. מטנג'ר נסענו לחסירס שבספרד, ומחסירס המשכנו לגיברלטר, שם לקחנו מטוס לנאפולי שבאיטליה. התעכבנו בנאפולי כחודש ימים, עקב אישורים שנזקקנו להם, עד שכבר קצה נפשנו בדרך, וביום י"ח בתמוז, היה זה יום שישי, עלינו על האונייה ששמה היה 'פלמיניה', בדרך לארץ ישראל. בחסדי שמים הגענו לנמל חיפה ביום שלישי שלאחר מכן - בכ"ב בתמוז. העלו אותנו על אוטובוס שלקח אותנו למגדל העמק, כאשר לפני יציאתו אמרו לנו שלוקחים אותנו לשווייץ הקטנה".

"שווייץ הקטנה", שאליה נחשפו עולי מרוקו, הייתה, למען הדיוק, סוג של עיר מעברות - מחנה לעולים חדשים מארצות ערב. אך הרב מנחם ומשפחתו, שייחלו לעלות ארצה, שמחו להשתקע בעיר באזור העמק של ישראל. לימים, הם בעצמם הפכו אותה לשווייץ הגדולה של הצפון.

כפי שהזכרנו בפתיחת הכתבה, בעת שעזב הרב מנחם יחד עם הוריו את מרוקו בדרכו לארץ ישראל, היה בסך הכול נער בן 15. אלא שהנער הזה גדול בתורה היה, ושמו כבר הלך לפניו בקהילה היהודית בקזבלנקה. בגיל 15 בלבד, כבר סיים הרב אברהם מנחם שליט"א ללמוד בתלמוד תורה, בישיבה קטנה וגם בישיבה גדולה (ישיבת 'אוהלי יוסף יצחק' בקזבלנקה - ש.פ.). "השיטה בישיבות במרוקו לא עבדה לפי הגיל, אלא לפי רמת הידע", הוא מסביר. כלומר, ככל שהידע שלך בתורה היה מעמיק יותר, ככל שהידע והחשיבה שלך הלמו את הכיתות הגבוהות יותר, כך העלו אותך עוד כיתה ועוד כיתה. כך שאברהם מנחם, העילוי הצעיר ממרוקו, הגיע לגיל 15 כשהוא בסיומה של הישיבה הגדולה. מקורביו אף סיפרו לנו, כי עד גיל 18 כבר היה הרב אברהם מנחם שליט"א בקי בש"ס ובט"ז.

כאשר הגיעו ארצה והתיישבו במגדל העמק, שלחוהו הוריו ללמוד בישיבת 'תפארת ישראל' בחיפה, שהייתה ידועה גם בשמה 'תפארת הכרמל'. ישיבה גדולה זו הייתה מן הישיבות הליטאיות החשובות בתולדות ארץ ישראל, תחת הנהגתו של ראש הישיבה, תלמידו של הסבא מקלם, הגאון הרב דב מאיר רובמן. בישיבה, שבה כיהנו גם ר"מים ידועי שם מתלמידי החפץ חיים והסבא מנובהרדוק, רכש הרב מנחם את הנופך החיוני והרחב ביותר מתוך גאונותו המופלאה בתורה.

* * *

לאחר שיצא שמו של הרב מנחם לתהילה כבחור כארזים, ביקש ממנו הגאון רבי נסים טולדנו זצ"ל, שיבוא לחזק את הבחורים שלו, שבישיבת 'שארית יוסף' בבאר יעקב. במשך למעלה משנה היה הרב מנחם, עלם צעיר, נוהג לנסוע מדי יום לבאר יעקב, כדי לסייע לבחורים שם בלימוד ובחזרה על השיעור הכללי, שמסר לפניהם הגר"נ טולדנו. אחרי שסיים את שליחותו בישיבתו של רבי נסים טולדנו, חזר הרב מנחם לישיבת תפארת ישראל, והמשיך לשקוד יומם ולילה על אדני התורה והיראה.

לימים, כאשר הגיע הרב לגיל עשרים, נשא לאישה את בתו של הצדיק רבי יהודה אסולין זצ"ל, שהיה מרביץ תורה ומפיץ חוכמה, בינה ודעת בכל הכפרים בדרום מרוקו. הרב מנחם המשיך את לימודיו בכולל אברכים בחיפה, כאשר בד בבד, המשיך להתרועע בין איתני התורה בישיבת 'תפארת ישראל' שבה גדל והתחנך, ואף למד במשך שנים בחברותא עם ראש הישיבה, הגאון הרב דב מאיר רובמן זצ"ל, וסייע לבחורי הישיבה לספוג מד' אמות של הלכה.

באותם ימים, מערכת החינוך העצמאי ומוסדות רשת מעיין החינוך של ש"ס, כמובן, עדיין לא היו קיימים, והרב מנחם היה מכתת רגליו במסירות נפש בין ערי הצפון, ומוסר דרשות בבתי הכנסת, כדי לשכנע הורים לשלוח את ילדיהם לישיבות. כך היה מעלה ומכניס בחורים רבים לישיבות הקדושות ברחבי הארץ.

כשהרב מנחם מדבר על נערים רבים מהצפון שאותם הכניס לישיבות, הוא מתכוון לבחורים מעדות המזרח, שהתקבלו בעזרתו לישיבות ליטאיות מצוינות ומפורסמות באזור המרכז. "לפני כארבעים שנה הייתי שולח בחורים ספרדיים לישיבות ליטאיות מפורסמות כמו 'קול תורה', פוניבז' ועוד... כל דכפין ייתי וייכול - מי שרצה ללמוד, התקבל. בזמנו, גם הרב שך זצ"ל, ולפניו גם החזון איש זצ"ל, ביקשו שיביאו בחורים ספרדים ללמוד בישיבות. היה בחור אחד, שלקחתי אותו לגאון רבי שלמה ברמן זצ"ל, שהיה מראשי ישיבת פוניבז' וחתנו של הסטייפלר – בעל 'הקהילות יעקב'. הבאתי את הבחור לפניו ורציתי שיבחן אותו, אך הוא לא רצה. אמרתי לו שאני חפץ שיבחן ויבדוק את כישוריו וידיעתו, כי לדעתי, הוא עשוי להיות 'רבי עקיבא אייגר' של הדור הזה. הרב ברמן שמע את זה והזדעזע, 'רבי עקיבא אייגר?' הוא שאג, 'מי יכול להיות רבי עקיבא אייגר?!', אמר. אמרתי לו: אין צורך שהרב יקבל אותו לישיבה, רק שיבחן אותו. הוא בחן אותו, ואז אמר לי: 'אתה צודק'. הוא אמר לי לעלות איתו לגר"ג איידלשטיין, כדי שיקבל אותו לישיבה".

* * *

"בני תורה – היו מעטים"

הדרך לרבנות העיר מגדל העמק החלה בעבודה סיזיפית, בעמל וביגע רב, בהשרשת התורה ולימודה בקרב תושבי העיר, ה'עמך'. בסוף שנות ה-60 ובתחילת שנות ה-70 השקיע הרב מנחם בפעילות רוחנית, בהטמעת שיעורי תורה ובהקמת מוסדות תורה ברחבי מגדל העמק, יחד עם רבה האשכנזי של מגדל העמק - הרב יצחק דוד גרוסמן שליט"א.

בשעתו, היו מרבית תושבי המקום מעולי יהדות מרוקו, לוב ועיראק, והם קיימו אורח חיים דתי - רובם שמרו תורה ומצוות. "היו אפילו כאלה פשוטי עמך יראים לדבר ה', שהיו צמים משבת לשבת", מספר הרב מנחם, "אך 'בני תורה' היו מעטים". הרב מנחם פעל ללא לאות, כדי לארגן שיעורי תורה בכ-20 בתי כנסת בכל שכונות העיר, והכשיר לשם כך כמה צעירים מבני העיר, על מנת שיוכלו להעביר שיעורי תורה לקהל הרחב. כמו כן, הוא דאג להקים מועדונים לנערים, אליהם יכלו לבוא ולשחק, ליהנות מדברי מתיקה ומשחקים, ובמקביל גם לשמוע את דבר ה'. עם הזמן הרים הרב מנחם, באיחוד כוחות עם הרב גרוסמן, מוסדות חינוך כמו תלמודי תורה, גני ילדים, מעונות יום ובתי ספר המוכרים כיום בשם מוסדות "מגדל אור", והעיר מגדל העמק צהלה ושמחה.

הפריחה הרוחנית בעיר, שנחשבה כעיירת פיתוח, אך התאפיינה בעבר הרחוק ברמת פשיעה גבוהה, החלה לתת את אותותיה. לא זו בלבד שהעיר שינתה פניה לטובה, אלא רמת הפשיעה ירדה, והסובלנות וההערכה בין המגזר הדתי לחילוני במגדל העמק היו למופת, ונותרו כך עד עצם היום הזה. גם הביקוש והצימאון לדבר ה' קיבל תנופה, וכך הגיעה השעה שבה הרב מנחם גמר אומר להקים מוסדות חינוך תורניים משלו, ויצא לדרך חדשה ונפרדת שאחריתה ניצבת היום לתפארת - הלא המה מוסדות "נר הצפון" בנשיאותו, ששמם נודע לתהילה ברחבי יישובי וערי הצפון.

- כבר הקמתם מוסדות חינוך מפוארים בעיר יחד עם הרב גרוסמן שליט"א, מדוע אם כן היה צורך להקים עוד מוסדות משלכם?

"מייסדה של ישיבת סלבודקה המפורסמת בבני ברק, וראש הישיבה, הרב יצחק אייזיק שר זצ"ל, שהיה חתנו של 'הסבא מסלבודקה', הרב נתן צבי פינקל זצ"ל, הגיע אל החזון איש זצ"ל כשרצה לפתוח את ישיבת סלבודקה. הוא שטח בפני החזון איש את החשש שלו לפתוח את הישיבה בבני ברק, מכיוון שחשש שמא זה יפריע לכוללים ולישיבות הרבים שכבר קיימים בעיר. אמר לו החזון איש, 'אדם שרוצה למכור ירקות, לאן ילך?... מובן שילך לשוק של הירקות'. 'בני ברק', אמר לו החזון איש, 'היא השוק של הישיבות', וכך נוסדה אחת הישיבות החשובות בעולם התורה בבני ברק.

"גם אני הרגשתי צורך אמיתי להקים מוסדות תורה לבד. הלכתי אז להתייעץ ולקבל את ברכתו של מרן הרב עובדיה יוסף זיע"א, ומרן אמר לי: 'אצלנו הספרדים יש מקום לשני זוגות של תפילין בראש, גם רש"י וגם ר"ת'".

כפי שלימדונו חז"ל, "שיחת חולין של תלמידי חכמים, תורה היא". ואכן, דבריו המבריקים של מרן זיע"א מהווים עדות חיה ומתגשמת, שכאשר המטרה היא להגדיל תורה ולהאדירה – יש מקום לשני זוגות תפילין בראש אחד, ולמוסדות תורה רבים בעיר אחת.

כשהרב עובדיה יוסף זצ"ל התקשר לראש עיריית מגדל העמק

מוסדות 'נר הצפון' מיסודו, הנהגתו והדרכתו של הרב אברהם מנחם שליט"א, נחשבים מזה קרוב ל-30 שנה, מאז הקמתם, ל"תל אורה" של התורה באזור העמק כולו. אם אלה גני הילדים או מעונות היום המצוינים, ואם זה הכולל החשוב, שעם פתיחתו מנה כ-50 אברכים. בנוסף, תלמוד תורה 'נר הצפון' הוא סמל לאיכות בכל הסביבה, והוא מושך אליו קרוב ל-200 ילדים מכל אזור הפריפריה מסביב למגדל העמק. הוא נמנה גם עם מוסדות החינוך של רשת מעיין החינוך התורני של ש"ס.

אם תרצו, האנקדוטה הבאה עשויה להמחיש את גודל החשיבות של תלמוד תורה 'נר הצפון', לפחות כפי שהייתה בעיני מרן מאור ישראל, הרב עובדיה יוסף זיע"א: עם צאתו לדרך של הפרויקט להקמת תלמוד תורה 'נר הצפון', נתקלו הרב מנחם וצוותו בבירוקרטיה וסחבת מצד גורמים בעיריית מגדל העמק, וכתוצאה מכך סבל הפרויקט מעיכובים רבים, שהאטו את קצב בנייתו והקמתו של תלמוד התורה. בצר לו, פנה הרב מנחם שליט"א אל מרן זיע"א, ושפך בפניו את המצוקה שמנעה את התקדמות הפרויקט. לא ארכו ימים עד שהתברר, כי מרן זיע"א בכבודו ובעצמו הרים טלפון לראש העיר של מגדל העמק, והפציר בו באופן אישי לזרז ולסייע את ייסודו של הבית שבו ייספג הבל פיהם של תינוקות של בית רבן. שלושה חודשים בלבד מרגע פנייתו האישית של מרן זיע"א, תלמוד תורה 'נר הצפון' החל לקרום עור וגידים, ומאז ועד היום - הכול כבר היסטוריה.

אולם, גולת הכותרת של המוסדות היא, ללא ספק, הישיבה הקטנה – "נזר התורה"', שהיא "פנינת יקרת" - חביבה וקרובה במיוחד ללבו של הרב מנחם שליט"א. בישיבה, שבחנוכתה, לפני כ-17 שנה, השתתף מרן ראש הישיבה ונשיא מועצת חכמי התורה, הגאון חכם שלום כהן שליט"א, לומדים כ-70 בחורי חמד ספרדיים. מדובר בבחורים איכותיים, שמגיעים מכל אזור הצפון – מטבריה, מחיפה, מקריית אתא, מעפולה, מנהריה ועוד, כדי לרכוש את הקניית יסודות התורה בדרך הפשט, בשיטת הלימוד המקובלת בישיבות הליטאיות.

"המוטו שלנו", מסביר הרב מנחם, "הוא קודם כל להבין את הגמרא על ידי 'פשט', כפשוטו. בלי זה לא זזים. רק לאחר שהבחורים רכשו את הפשט, הם נכנסים לעובי הקורה של הסוגיה בעזרת הכלים הידועים של המפרשים, הן של הראשונים והן של האחרונים, מהמהרש"א והמהרש"ל ועד הקצות ורבי עקיבא אייגר".

עם הגעתנו למגדל העמק, בטרם התיישב עמנו הרב מנחם לראיון, לקח אותנו הרב לביקור בישיבת "נזר התורה" שבראשה הוא עומד. זכינו לעמוד לצדו של הרב בעיצומו של "סדר ערב" בישיבה בזמן אלול, והרושם החד שהותירה עלינו הישיבה בזמן אמת עדיין חקוק ומצטלצל בראשי בעת כתיבת שורות אלו. רק לאחר שביקרנו בישיבה, ראינו במו עינינו ושמענו את קול התורה הלוהט במו אוזנינו, ניתן היה לחוש ולהבין מדוע ישיבת "נזר התורה" היא פינה חמה כל כך בלבו של הרב מנחם.

"אתה יכול לרשום", אומר הרב מנחם בהתרגשות בלתי מוסתרת, "ואני אומר זאת באחריות מלאה", הוא מדגיש, "הישיבה הזו הוציאה מקרבה עשרות תלמידים, כלי קודש, שמשמשים היום ברחבי הארץ כולה במגוון תפקידים חשובים, מראשי כוללים וראשי ישיבות ועד רבני ערים".

אחרי שחווינו את זה מקרוב, ועדיין קול התורה שבקע מכותלי הישיבה מהדהד ומתנגן במוחנו, אנחנו רק יכולים להנהן ולקבל בהן צדק את דבריו של הרב מנחם שליט"א, שברור ללא צל של ספק כי מישיבה מעין זו, יכולים לצמוח רק גדולי תורה. לא פלא שבכל פעם שנשאל הגאון הגדול רבי חיים קנייבסקי שליט"א על ידי בני תורה מצפון הארץ, לאיזו ישיבה לשלוח את הילדים, הוא משיב: "לישיבת 'נזר התורה' במגדל העמק".

דבר נוסף שתפס את תשומת לבנו היא הפנימייה רחבת הידיים, שמשמשת את בני הישיבה שבאים בשעריה מחוץ לעיר, ושבה יכולים הבחורים לישון וליהנות מכל הצרכים הנדרשים, על מנת שיוכלו לשבת באוהלה של תורה ללא הפרעה כלשהי.

אם הרב הוא כמלאך

פעילותו המסורה, וירידתו של הרב מנחם אל העם, להאהיב את מתיקות התורה ועשיית המצוות לפשוטי עמך ישראל במגדל העמק והאזור, בנוסף לכינון מוסדות תורה מצוינים בעיר, סללו לפניו את הדרך למינוי כרבה הראשי הספרדי של מגדל העמק. למעשה, במשך קרוב לעשור בטרם התמנה לרב העיר, כבר מילא הרב מנחם שליט"א את מקומו של רבה הראשי הספרדי הקודם של מגדל העמק - הגה"צ הרב מאיר יונה זצ"ל, שהיה חולה מאוד בעשור האחרון לחייו. מיד לאחר פטירתו של הרב יונה זצ"ל, והודות לסיוע ושידול רב מצדו של רבה האשכנזי של מגדל העמק, הרב יצחק דוד גרוסמן שליט"א, זכה, כאמור, הרב מנחם לתפקיד הרם בראשות הרבנות של העיר.

תפקידו של הרב מנחם כרב העיר, בדומה למשרתם של רבני ערים אחרים, מורכב מנטילת אחריות למגוון נושאים הלכתיים הקשורים לעיר ואם בישראל, מרישום נישואין, מקוואות וקבורה ועד מערכת הכשרות והשבת. "לפני שנים רבות", מספר הרב מנחם, "פתח הבעלים לשעבר של הקניון המרכזי כאן בעיר בית קולנוע, שהיה פתוח לקהל הרחב גם בשבתות. במשך 30 שבתות רצופות היינו יוצאים ברגל בצוותא עם ציבור שומרי התורה והמצוות לכיוון הקניון, ומביעים מחאה על כבודה של השבת שנרמסה ביד גסה. הקב"ה ראה את מסירות הנפש שלנו, ואחרי תקופה הבעלים של הקניון פשט את הרגל, והקולנוע נסגר לחלוטין".

כאן ראוי לציין כי מגדל העמק, בניגוד לערים רבות אחרות בישראל, ידועה בשמירתה ובהערכתה לדת, גם על ידי האוכלוסייה שאינה שומרת מצוות. זאת הודות להשפעה הייחודית והמדהימה של שני הרבנים הראשיים של העיר, הרב גרוסמן שליט"א - הידוע ומפורסם בכוחו העצום והנשגב לנסוך אהבה ולקרב לבבות לאבינו שבשמים, והרב מנחם שליט"א - שאישיותו בעלת המידות התרומיות נוגעת בלב כל אחד ואחת מתושבי העיר. "במגדל העמק לא תמצאו עסק אחד בכל העיר שפתוח בשבת", מציין הרב מנחם.

מחלקת הכשרות, בפיקוחו של הרב מנחם כמו גם של הרב הראשי האשכנזי, הרב גרוסמן שליט"א, אחראית לפיקוח על בתי עסק המחזיקים בתעודות כשרות, ועל הנפקת תעודות כשרות למבקשים להנפיק תעודה לאחר ביצוע הבדיקות הנדרשות. בנוסף, מפקחת מערכת הכשרות על מפעלי המזון השונים שמייצרים את תוצרתם בעיר, ולא פעם מפתיע הרב מנחם את חברות התעשייה במקום, כאשר הוא מגיע לערוך ביקורת כשרות במפעלי הייצור.

מקורביו מספרים לנו כי מערכת הכשרות, תחת פיקוחו של הרב מנחם שליט"א, נחשבת לאיכותית וטובה מסוגה, שכן גם מערכות כשרות חשובות ומפורסמות מחוץ לעיר סומכות את ידיהן ברוב המקרים על המשגיחים ועל מערכת הבקרה של הרבנות במגדל העמק. אלא שלא רק במגזר העסקי עושה הרב מנחם את מלאכתו נאמנה. גם במגזר הפרטי כמו בעסקי, מהווה הרב מנחם שליט"א כתובת לכל דורש, ואוזן קשבת לאנשים פרטיים שפונים אליו, אם זה עבור בעיות בנושאי שלום בית או עבור דיני ממונות והתייעצויות אישיות.

* * *

לקראת סיום הראיון, אנחנו מבקשים מכבוד הרב לספק לנו כמה משפטים, שיתמצו את ניסיונו רב השנים בהפצת תורה ויראה ובהדרכת נערים ובני ישיבה.

- כידוע, אנחנו נמצאים היום בדור, שבו במקביל לריבוי התורה והאדרתה, לצערנו, הדור הצעיר נאלץ להתמודד עם פיתויים גדולים של הרחוב, כמו מכשירי הטלפון וכיוצא בזה, שמפילים חללים רבים מקרב בני הישיבות. מהי הדרך שאמורה להיות נר לרגלי המחנכים, ההורים והמורים בדור הזה?

"דבר ראשון, בראש ובראשונה, זה תלוי בדוגמה האישית של הצוות. אם הרב הוא כמלאך, הרי שיבקשו תורה מפיו. אבל אם הוא בעצמו אינו כמלאך אלא הוא מחופש בתחפושת, סופו שיתגלה שהוא מחופש, ולא יקבלו ממנו דרך ותבונה.

"כשהייתי ילד צעיר במרוקו, המלמד שלי בתלמוד התורה היה הצדיק רבי מאיר טימסיט זצ"ל. אני זוכר כיצד בימי בין המצרים ובי"ז בתמוז הוא היה יושב על הארץ ואומר קינות בבכיות כאלה, שהיו קורעות את הלב. ממנו למדתי יראת שמים מהי".

- כן, אבל לצערנו, היום אין לנו הרבה מורי דרך כאלה... איך אנחנו אמורים לעצב את עתיד ילדינו, כך שיישארו בחיק התורה?

"אז כמו שכבר אמרתי, א. חייבים שתהיה דוגמה אישית. ב. להעניק אהבה, ובשפע רב, לתת אהבה ללא שיעור. עצם זה שילד מגיע לישיבה עם כובע וחליפה, ושומר על הקוד היהודי, זה לבד עול מלכות שמים. הוא כמו ספר תורה חי, וצריך לרקוד איתו כל היום כמו עם ספר תורה. צריך להגיד לו כל הזמן 'כמה אתה שווה'. אם חלילה אומרים לנער 'אתה לא שווה', 'אתה לא מספיק טוב' וכו'... אז הוא חושב לעצמו, הרי אני ממילא לא שווה, אז למה לי להשקיע. אבל אם נדאג לומר לו כל הזמן כמה הוא שווה, הוא ישאף להוכיח כמה הוא באמת שווה. כשילד יודע שהוא חשוב ושאוהבים אותו, זה מעניק לו ביטחון עצמי, וכך באמת כדאי לו להשקיע. זוהי הדרך שבאמצעותה 'בונים' נער ומחנכים אותו לאהבת התורה, כך שגם יוכל לקבל תוכחה מתוך אהבה".

- כיצד צריך להתייחס לנער שהחל, חלילה, לפזול לכיוון נשירה?

"אין דוחפים אבן אחר הנופל. צריך לקרב אותו, ורק הקירוב יכול לעזור. אין דרך אחרת. חייבים גם לזכור ולחדד את ערך התורה. החפץ חיים זצ"ל אומר, 'אם אדם מקיים מצוות בלי תורה, כל המצוות שלו הם רפש'. עיקר העיקרים שמחזיק את העם היהודי, זה לימוד התורה. אם עם ישראל דבקים בתורה, אזי ייטב להם.
"ה'אור שמח' זצ"ל אומר, שהסיבה שהקב"ה גורם לעם ישראל את המצב שהגויים עושים להם רע, זה משום שאם יהיה להם טוב אצל הגויים, הם יתאזרחו שם, ויהפכו, חלילה ככל העמים. לכן, לכל אורך ההיסטוריה של העם היהודי, אנחנו רואים שבכל כמה מאות שנים, מתעוררת איזו תופעה שהגוי מיצר ליהודי וזורק אותו. כך היה בגירוש ספרד, בשואה ועוד כהנה וכהנה.
"הראשון בתורה שהזהיר על כך היה יעקב אבינו ע"ה, שאמר לבנו ליוסף: 'אל נא תקברני במצרים...'. אותה הבקשה הייתה אחר כך גם ליוסף הצדיק, שאמר: 'והעליתם את עצמותי מזה אתכם'. משום שאילו היו נקברים במצרים, גם העם היהודי היה נמשך להישאר במצרים, והיו, חלילה, הופכים להיות כמו המצרים. אי לכך, ביקשו אבותינו שלא להיקבר במצרים, כדי שילמדו עם ישראל שלא להתאזרח אצל אומות העולם.

"גם כאן, בארץ ישראל, הצרות שתוקפות אותנו מדי פעם על ידי הגויים נובעות מאותו עיקרון, שהקב"ה גורם לכך שאנחנו לא נחיה בצלם בשלווה, כדי שלא נרגיש יותר מדי בנוח בין הגויים, וחלילה נהפוך להיות חלק מהם. אחרת היינו מנגבים חומוס בדמשק ואוכלים במסעדות בקלקיליה או בעזה. יש עוד ישראלים שמדברים על זה, רחמנא ליצלן, כעל סוג של חלום".