האם נמצאו עדויות לבני ישראל במדבר סיני?

עוזי שואל:

"בתורה מסופר על נדודי בני ישראל במדבר סיני במשך 40 שנה, בהם נפטר דור שלם לפני הכניסה לארץ, דהיינו כ-3 מיליון איש. אז היכן כל העדויות להתיישבות בני ישראל והקברים במדבר סיני? היכן המחנות של עם רב כל כך?"

* * *

שלום וברכה עוזי, ותודה על שאלתך.

גודלה של מדינת ישראל היא 21 אלף קמ''ר. לעומת זאת גודלו של מדבר סיני (חצי האי סיני) הוא 61 אלף קמ"ר. פירוש הדבר שמדבר סיני גדול פי-שלוש יותר מכל ארץ ישראל! מה שהופך את האפשרות לחפור את כל מדבר סיני לפעולה רחוקה מהמציאות, הדורשת עשרות אלפי צוותי מחקר שיעבדו סביב השעון. עד כה נעשו מחקרים מצומצמים מאוד במדבר סיני שאינם עולים על עשרות צוותי מחקר באזורים מצומצמים, ומטבע הדברים חיפשו רק ממצאים חיצוניים גדולים ששרדו על פני השטח.

גם האקלים המדברי אינו פועל טוב על חפצים. מצבות ואבנים נשחקים באופן טבעי במדבר הצחיח, הם נשברים ומתפוררים במשך השנים, ורוב הכיתובים שהיו בהם נעלמים כלא היו. כך שאפילו מצבות ומזבחות מאבן - נדיר מאוד שיישמרו במשך אלפי שנים, קל וחומר חומרים כמו עץ, בגדים או עצמות.

מכיוון שמדבר סיני הוא אזור צחיח ויבש, על כן לא יהיה זה הגיוני לצפות שבגדים, עורות ושלדים, יישמרו בו אפילו במשך מאות שנים, ואין צריך לומר אלפי שנים. אם בודדים מהם בכל זאת ישרדו באקלים המדברי - הרי זה יהיה באופן נדיר ביותר, ולא צפוי בכלל.

אך למרות האמור, נמצאו בדרך פלא עדויות להתיישבות המונית במדבר סיני.

בספר: "מחקרים בארכיאולוגיה של נוודים בנגב ובסיני" (תשנ"ח) בהוצאת אוניברסיטת בן גוריון בנגב מופיע עופר בר יוסף מהמחלקה לאנתרופולוגיה באוניברסיטת הארווארד, הוא מציין כי "...הרועים הראשונים המשיכו להתגורר במבנים עגולים, סוכות שכוסו ביריעות עור או ענפים וזרדים... עקב מיעוטם של תאריכי פחמן 14 באזורים הצחיחים יש צורך להסתמך על אמות מידה השוואתית בקביעת גילם של אתרים... הקושי העיקרי הוא בתיארוכם של אתרים, הנשען לפי שעה בעיקרו על הקבלות טיפולוגיות של כלי צור... השרידים האדריכלים... כוללים מגוון של מבנים מעוגלים חצרות וקברים.

שכיח הצירוף של חצרות וחדרים כבסיסים של סוכות או אוהלים... אתרי הברונזה הקדומה ב' הפזורים במרחבי סיני ומפורשים כשרידי מאהלים ויישובים של אוכלוסייה שמקורה בארץ ישראל... עיצוב כלי חרס בסגנון ארץ ישראלי בסיני... דוגמת האתר המצרי בעין הבשור שאופיו המצרי מוכח מעיצובם של כלי החרס העשויים מטין מקומי אבל צורותיהן מצריות...".

והפלא הגדול ביותר הוא, שאף קבוצה של אנשים לא היתה מסוגלת לשרוד במשך שנים במדבר סיני בדרך הטבע.

ישראל היא כידוע אזור פורה וירוק - כפי שקל לראות על המפה, לעומתה מדבר סיני הנו אזור שומם וצחיח ללא מקורות מים וצמחייה פוריה. למרות זאת, נמצאו במדבר סיני שרידים להתיישבות ניכרת מאוד של בני אדם במחנות רבים (ובהם אפילו מטחנות), וזאת למרות שמדבר סיני אין מקורות מים מתוקים ולא דגן! עד עצם היום הזה העניין נחשב לתעלומה ארכיאולוגית, כיצד המתיישבים הרבים במדבר סיני שרדו בו ללא שיהיו להם מקורות של מזון ושתייה זמינה. נמצאו שלדי צאן, אך במה האכילו והשקו אותם?מדבר סיני הוא אזור שומם (ברובו המוחלט לא יימצאו אפילו עצים), הוא רחוק מהנילוס הפורה כך שאינו מאפשר חקלאות ותבואה.

ארכיאולוגים מעידים: "אין לנו תשובה לשאלה כיצד התקיימו יישובים אלה במרחק כה גדול ממקור מים. גם מקור מזונם הוא חידה. אמנם התגלו אבני ריחים בשפע, ומכאן שהיה להם דגן לטחון, אך בניגוד להשערה שהאנשים עסקו בחקלאות, הממצא מלמד שהם מיעטו לעבוד את האדמה: "להב המגל, המהוה אינדיקציה לעיסוק בחקלאות, נמצא בכמות זניחה". גם יבוא לא יכול להיות התשובה: "פריטים קטנים שנמצאו ... עשויים להעיד על מסחר, אולם בקנה מידה מצומצם בלבד. אין אפשרות להצביע על מערכת מסחרית שיש בה כדי להוות מרכיב קיומי ראוי לשמו" [מקור: מ. היימן, נודים ויושבי-קבע בהר הנגב בתקופת הברונזה הקדומה; מחקרים בארכיאולוגיה של נוודים בנגב ובסיני, באר שבע תשנ"ח, עמ' 109, 112, 113].

יתר על כן, נמצאו שרידי קברים במדבר סיני, ובשונה מהקבורה הנהוגה בעולם העתיק (שריפה וחניטה), הקבורה במדבר סיני נעשתה באדמה, כפי שהיא נהוגה ביהדות.

יהושע עציון, ארכיאולוג חובב וכותב הספר "התנ"ך האבוד", היה מהראשונים להצביע על הממצאים הללו בספרו:

"... מקובל לראות בחצי-האי סיני את מקום הנדודים של בני ישראל... סקרים וחפירות ארכיאולוגיות מצומצמות נערכו בחצי-האי כבר בשלהי המאה התשע-עשרה. נתגלו בסיני ובמדבר צין ממצאים רבי-עניין... וניתן לייחס את רוב הממצא הארכיאולוגי הקדום בחצי-האי סיני וברמת הנגב המרכזית לבני-ישראל שיצאו ממצרים.

הממצא הבולט שהתגלה בחפירות ובסקרים היה שדות-קבורה, שהיו פזורים במרחבי חצי-האי וברמת הנגב המרכזית. הקברים נמצאו לפעמים בריכוזים גדולים, ולעתים במפוזר. צורת הקברים לא היתה אחידה: לרוב צויין מקום הקבורה בגלי אבנים הקרויים טוּמוּלי; לעיתים היו אלה מבני קבורה ממש. על יד ריכוזי הקברים נתגלו אתרי מגורים או אתרי חניה. קשה היה להבחין באתרים אלה בדגם ארכיטקטוני מסוים. לרוב נמצאו נמצאו שרידים של מבנים מעוגלים, שהיו ערוכים מסביב לחצר מרכזית... אתרי המעגלים ושדות הטומולי (הקבורה) שנמצאו בסיני מראים בעליל, שבמשך תקופה קצרה בעת העתיקה חלפו דרך סיני המוני אדם. מה היו אם כן מקורות המים של רבבות אלה בזמן שהותם במדבר? לפי התיארוך המונים אלה הם, כאמור, יוצאי מצרים. התנ"ך מספר ששתו בני-ישראל מים שנבעו בדרך נס מן הסלע (בארה של מרים). מקורות המזון של הנוודים הקדומים בסיני אף הם אינם מחוּורים די הצורך. המקרא מספר שיוצאי מצרים אכלו מַן שירד בדרך נס מן השמים..." (התנ"ך האבוד עמודים 53-59).

לראיות ארכיאולוגיות נוספות מומלץ להשיג את הספר "ארכיאולוגיה תנ"כית" של הרב זמיר כהן.