תושבי חיפה שאיבדו את בתיהם: "ראינו את קול אלוקים מתוך האש"

כתבה מיוחדת התפרסמה הבוקר (שלישי) בעיתון יתד נאמן, כוללת מארג סיפורים מופלאים המצביעים על חן וחסד, השגחה אלוקית דקדקנית, אמונה גדולה וקבלת הדין באהבה ובשמחה עצומה.

"בניינים עלו בלהבות והאנשים חיים – זה לא על פי דרך הטבע בכלל"

"אנשים לא מבינים מה קרה כאן. בערה אש אכזרית וגבוהה, שאיימה לכלות הכל. בניינים שלמים עלו בלהבות. אלה דברים שאי אפשר לתאר. שום דבר ממה שהתרחש בחיפה אינו מובן מאליו. היו פה ניסים גלויים ממש. כמה מהדירות שנשרפו כללו פגועי נפש, שהפינוי שלהם לא היה מובן מאליו. אנשים חוו ניסי ניסים, מתוך אימה גדולה. צריך לדעת את זה, ולהודות ולהלל לבורא עולם".

המונולוג שלעיל שייך לרב משה אדלר, יו"ר איחוד הצלה בחיפה, ומנהל לשכת ראש מועצת רכסים יצחק רייך, שמתקשה לשמור על טון שליו, כשהוא מספר ליתד נאמן על החוויות המצמררות ומלאות העוצמה שחווה – יחד עם מתנדבים ותושבים רבים אחרים, במהלך האש הנוראה שפשטה על העיר חיפה בשבוע שעבר. "חובה לפרסם את הניסים שעשה לנו בורא העולם. ראינו את ההשגחה בעיניים", הוא אומר.

"ההשגחה ליוותה אותנו בכל צעד ושעל. כך, לדוגמה, בעוד הלהבות בערו והאש השתוללה – נכנסנו לרחוב דקר כדי לפנות דיירים בהוראת המשטרה והכיבוי. כשיצאנו מהבנין, האש כבר הגיעה לחצר... אילו היינו מאחרים בשניות ספורות, הכל היה עלול להיראות אחרת. נס רדף נס, פשוטו כמשמעו".

"העובדה שלא היו הרוגים בדירות ובבניינים הרבים שנשרפו ונתרו מאחור, זה לא על פי דרך הטבע בכלל. כל מי שהיה שם וחש את האש הענקית דולקת אחריו – מבין שזה נס. אצבע אלוקים. אין שום אפשרות להסביר את זה על פי דרך אנוש".

"למה אתם מנחמים אותי?! הבית נשרף – אנחנו חיים. נמשיך הלאה בעז"ה"

סיפור מיוחד נוסף סופר על ידי הרב יעקב רוזנברג, שחמותו, אישה מעל גיל 80, היא תושבת שכונת רוממה בחיפה.

"ביתה של חמותי נשרף כליל", מספר הרב רוזנברג. "בשבת היא שהתה אצלנו בירושלים, כאשר כל הנכדים והנכדות מבקשים לנחם אותה ולעודד אותה.

'למה אתם מנחמים אותי, זאת הלוויה?!', היא שאלה בתגובה, 'הבית נשרף – אנחנו חיים. נמשיך הלאה בעזרת השם', היא אמרה בביטחון מוחלט ובאמונה עצומה".

הרב רוזנברג מספר כי השבוע הם נסעו לחיפה לבחון את הנזקים. "גילינו דבר מעניין: הדירה של חמותי נשרפה כמעט לחלוטין, ואילו דירה אחרת נותרה שלמה. הדפוס הזה חזר על עצמו בכמה וכמה בניינים. אי אפשר היה שלא להתרשם כי אצבע אלוקים היא".

"הבית נשרף כליל, חוץ מחפץ אחד – החנוכיה"

הרב רוזנברג מוסיף ומתאר כי כשהגיעו לחיפה, התוודעו לסיפור מדהים שמעיד על השגחה פרטית מופלאה, כאשר אדם לא דתי הגיע אליו בהתרגשות: "אני חייב לומר לך משהו, כל הבית שלי נשרף כליל, חוץ מחפץ אחד – החנוכיה... ".

(צילום אילוסטרציה: shutterstock)

פרמדיק באיחוד הצלה מספר כי "אני מתגורר בשכונת אחוזה, ופעלתי בשכונת רוממה, שם ראיתי מול עיני את התופת שהשתוללה. כאשר הגעתי לביתי, בשעה 13:00, חשכו עיניי: הפרגולה של השכנים עלתה באש, כאשר המחסן שלנו נדלק גם הוא. אין לי מושג מאיפה גייסתי את הכוחות. לקחתי לידי צינור גינה קטן, כיוון שהצינור המרכזי הגדול נשרף, וכיוונתי זרם קטן של מים לכיוון האש. עמדתי כך במשך שעה וחצי – שעתיים, והצלחתי בס"ד לרסן את האש ולמנוע ממנה לאחוז בבית. בשלב מסוים עליתי לרשת וביקשתי ממי שבסביבה לשלוח לי כבאית. לקראת השעה 14:30 הגיעו עוד כמה כוננים, ועד 15:30 הצלחנו למנוע מהאש לתפוס את הבניין".

מדובר בנס עצום, כיוון שהמחסן הכיל ציוד דליק רב. "היה לנו פה נס גלוי, שהבניין לא נדלק כתוצאה מהשריפה העזה. פשוט השגחה עליונה. אין דרך אחרת להסביר את זה. הצינור הקטן שבו נעזרתי, לא היה בכוחו באופן טבעי לבלום את האש".

"האם אנו זקוקים למצג הנורא של עיר עולה באש כדי להשתתף בצער הזולת?"

ביתד נאמן ממשיכה הכתבה בנקודה למחשבה: "בית אינו סך הכל של קירותיו. אלפי אנשים איבדו את ביתם שחרב לבלי שוב, כי בית הוא כספת של פקדונות, אכסניה של זכרונות, מפגש שכנים לאתנחתא מאבק היומיום. מקום לשבת אחים גם יחד. וגם מקום להתגורר בו. גם".

"אז מה יעריכו השמאים? כמה שווה ש"ס וילנא הישן של אב, שנשרף והרוח העיפה את דפיו לצמרות העצים? אפשר לקנות ש"ס חדש ויפה, אך זה לעולם לא יהיה "הש"ס של אבא". בכמה ישערו השמאים את אלבומי החתונה והתצלומים הישנים בשחור לבן? פיסות חיים עלו בלהבות. כמה שווה המכתב הישן ששלח סבא? ומה ערכה של המפה שרקמה סבתא כמתנה לאמא שהעבירה לבתה? כמה יוסיף השמאי על ריח הדפים של הסידור הישן? כמה שווה הריח? כמה שווים הציורים של הצייר האומן יורם רענן מבית מאיר, בעיקר הציורים שלא רצה למכור כי ראה בהם את ראי נפשו, ובמשיכות המכחול הטביע את הסערה הפנימית של חייו? איך משלמים את פני הבית שהלך ונבנה מפריטי מתנות, מזכרות, ותמונות של הורים ומורים, ילדים ונכדים?", תוהה כתב העיתון בכאב.

(צילום: פלאש 90)

"האם לפחות בתחושותינו, לא נהיה עמם בצרה? האם בהרגשותינו נישאר דבוקים לדיווחים האינפורמטיביים, בלי לחדד את רגשות החמלה? ואולי זה יגרום לנו לחשוב לרגע, שמא לידינו, בסביבתנו, ללא אש וללא שריפה, ללא "סופר טנקר" ומטוסי כיבוי, נחרב מדי פעם בית, ונשרפת משפחה באסונה? אולי אנחנו זקוקים למצג הנורא של עיר עולה באש, כדי לחדד את ההרגשים למצוקתו של הזולת? הרי במבט חטוף מבעד לחלון אפשר לראות אנשים, שזקוקים ליד שלא הושטנו להם, ואנחנו יכולים בקלות לסייע".

ממשיך הכתב ומצטט את דברי החפץ חיים: "המבין יבין, שלא דבר פשוט הוא, ולא במקרה באות כל הצרות האלה, אלא התראה משמים היא לבני האדם אשר בארץ המה, שישובו מדרכיהם הרעים וממעשיהם אשר לא טובים, כי אין אנו בטוחים מצרות כאלה וכדומה, וכאשר נתבונן במעשינו נמצא שבהרבה דברים אנו נכשלים..." (מכתבי החפץ החיים, אגרות ומאמרים י').