פסטה – המסע המרתק מחיטת דורום ועד לצלחת

יש המחמירים בפת עכו"ם ומקלים בפסטת עכו"ם. לטענתם, מותגי פסטה מסוימים הקיימים בארצות הנכר, ניתן לצרוך אותם מבלי שתהיה עליהם כשרות כל שהיא. הם כנראה מתכוונים לפסטה יבשה ללא ביצים, שהיא סוג פסטה הדומה בסגנונו למקרוני המוכר בארץ.

ובכן, קודם שניכנס לפרטים ולבעיות, נקדים, שיתכן מאוד שישנו מפעל מקומי, שהרב האזורי המבין היטב ברזי הכשרות, ביקר באותו המפעל בעבר, ולדעתו, אין שום מניעה לצרוך מאותו המפעל, גם כשאין שם פיקוח כשרותי במשך כל שעות הייצור, מחמת שהוא מסתמך על נתוני השטח הטובים. מעתה, הבה נענה במין סיפור, שיתכן שהתרחש כך במציאות...

לאחר נסיעה ארוכה ומתישה באזור פתוח, שאינו ממש סמוך לעיר, הגיע הרב לפתחו של המפעל המשתרע על פני שטח גדול מאוד, המאחסן בתוכו אזורי ייצור שונים, עד כדי כך שנדרשה לו נסיעה ברכב בין אגף לאגף. לכן גם לאחר שהרב הגיע למשרדי המפעל, והבחין בקטלוג של המפעל המציע ומציג את כל סוגי המזון השונים אותם המפעל מייצר, כגון, פסטה (בכמה צורות), ספגטי, עוגות (בחושות וממולאות), וופלים (במבחר טעמים), קרקרים (מבחר טעמים וצורות), ביסקוויטים, וכדומה, לא התרגש יתר על המידה, מחמת שהמפעל גדול מאוד, עד כדי כך שמערכות הקיטור לכל אגף הן עצמאיות ובלי חיבור ביניהן, ועל כן אין קשר בין ייצור אחד למשנהו. מלבד זה, הפועלים נדרשים לבצע סניטציה, ולרחוץ את ידיהם בחומר חיטוי, וללבוש כובע, חלוק, כפפה וכיסוי לנעליים. הם גם אינם רשאים להכניס מזון למפעל, וחדר האוכל אינו ממוקם בסמוך לחדרי הייצור, כך שאין כמעט כל סבירות שתהיה איזו זליגה של מאכל אסור, לאזור של יצור הפסטה.

הרב החל מיד להתמקד רק בייצור הספגטי והפסטה, הנעשה לרוב מקמח סמולינה המופק מחיטת הדורום, שהוא מין סוג של חיטה משובחת, המתאימה באופייה ליצור הפסטה. החיטה הזאת מצויה באזורי איטליה, טורקיה, וביתר המדינות השוכנות באגן הים התיכון. אגב, כשמדובר במפעלים בסדר גודל שכזה, בדרך כלל האספקה של חיטת הדורום למפעל תהיה משטחי גידול הקיימים באזור, ולכן בעיית האיסור של "חדש", שהרב תכנן לבדוק מיד בתחילה, נפתרה עוד בטרם חקר הרב אודות המפעל – שהרי באותם האזורים, זמן הזריעה הוא לרוב הוא בין החודשים ספטמבר ונובמבר, ואילו הקצירה משתנה מאזור לאזור, אולם היא באזור החודשים מאי יוני, ובכל מקרה רק באזור חודשי הקיץ. ואם כך, מובטח לנו שבט"ז בניסן התבואה כבר השרישה ויצאה מאיסור חדש.

מה שנותר לרב לבדוק, הוא מי מנפה את הקמח, מהם חומרי הגלם, וכיצד מתבשלת הפסטה. מה שנוגע להפרשת החלה לא צריך לבדוק כלל, לא רק בגלל שפסטה מבשלים, אלא בגלל עצם העובדה שהמפעל בבעלותו של גוי הפוטר את המוצר מהפרשת החלה...

אבל כדי לתת תשובה לכל הבעיות האחרות, צריך להכיר מעט את הליך הייצור.

את החיטה מן השדות, מבאים לסילואים ענקיים הנמצאים בשטחי המפעל, אך קודם לכן, כאשר עוברת החיטה מהמשאית לסילוא, עוד בשלב הראשון, נעשה לחיטה ניקוי מאבק, קש ואבנים, באמצעות מטהר אויר בשיטת ניקוי יבש. כמו כן נערך מיון להוצאת חיטה נגועה, ובנוסף, עוברת החיטה ארבעה שלבים של ניקיון במים קרים, במכונות צנטריפוגה, מלבד זה שהחיטה עוברת קילוף באמצעות הברשה – כך שכמעט אין מצב שיאחסנו בסילוא חיטים נגועות או מתולעות.

מהסילוא מועברות החיטים למכונות הטחינה על ידי צינורות הובלה רחבים. לאחר הטחינה, מוסע הקמח בתוך צינורות לנפות הצנטריפוגליות. הליך הניפוי נעשה באמצעות ארבע נפות צנטריפוגליות, בצפיפות די סבירה, אלא שעדיין יש מקום לחוש, אולי הנפות עצמן הן מקור לחרקים, כי מי יודע מתי עבר גוף הנפה הפנימי ניקוי יסודי והלכתי.

אך כדי לפתור את החשש הזה, כנראה מסתמכים על פעולת לישת הבצק ועשיית צורת הספגטי, כי מיד לאחר שנופה הקמח בנפה האחרונה הסמוכה מאוד למכונות האקסטרוברט, נכנס הקמח הישר לתוך מכונת אקסטרוברט גדולה מאוד, הלשה והמעצבת את הספגטי – פסטה. המכונה הזאת היא בעצם כמעין חדר עם חלונות הבנוי מעל גבי מגדל קטן. המכונה יוצקת צורות כמעין שערות התליות על מוט רחב. בהליך של סרט נע, המוט עם השערות מוסע בתוך החדרון הסגור, ומשם נופל לתוך מנהרת ייבוש סגורה, ובעצם בכך תם ייצור הספגטי.

מכונות האקסטרוברט עושות כמה פעולות. בקדמת המכונה יש מלוש הלש לישה ראשונית את הקמח עם המים. תוך כדי לישה נדחף הקמח באמצעות חלזון לתוך צינור. בראשו של הצינור יש חורים קטנים מאוד, שמבעדם הבצק צריך לצאת. ניתן להבין לבד איזה לחץ דחיסה צריך בשביל זה... אבל לא די בכך, מול אותם החורים, יש שוב כמין מחסום, שגם הוא מנוקב בחורים בצורה חלולה היוצרת את צורת המקרוני החלול. החורים הללו אינם ממש מול אותם חורים של השלב הראשון, ומאידך הם סמוכים מאוד, כך שרמת הדחיסה היא גבוהה מאוד, מחמת כל הפיתולים והחורים הקטנים שאותם הבצק צריך לעבור. הפעולה הזאת גורמת לכל הבצק לעבור לישה חזקה מאוד, שגם אם היתה בה איזו שהיא חיטה שלמה, או כל משהו אחר, הוא מיד נמס ונימוח. זאת גם הסיבה שהבצק של המקרוני (ספגטי) כל כך חלק ויציב, ואפילו חלול. ניתן להבין, שאם הפעולה הזאת ממחה וממיסה את כל חלקי הבצק, ודאי שהיא גם טוחנת לעפר דק כל חרק או תולעת שנכנסה בשוגג לבצק, ואם כך, גם אם היו תולעים בקמח, הרי שהן נטחנו לעפר ונתבטלו ברוב הקמח, ואגב, בכאלו מצבים אפילו לא צריך שיהיה שישים פעמים בקמח כנגדם, ובפועל, הם בטלים ביותר מאלף.

חשוב להדגיש, שבהיתר הזה משתמשים בעיקר במפעלים שהם בבעלות גויים, כדי לא להיכנס לבעיית מבטל איסור לכתחילה, אף שגם על זה יש מה לומר, שהרי פעולת הביטול הזאת לא נעשית כדי לבטל את התולעים, אלא אך ורק כדי לתקן ולהכשיר את הבצק כדי לייצר ספגטי...

ולסיום - נכון שבסוג הזה מערבים רק קמח ומים, מבלי שאר תוספים של חומרי גלם בעייתיים, אבל עדיין יש נידון ענק, כיצד מתירים למפעלים של הגויים לבשל, לאפות ולהכין את הפסטה, עד כדי ייבוש של הבצק לצורה של ספגטי, מבלי לחשוש לאיסור בישול גויים. אבל את הנידון הזה נצטרך לשמור לפעם הבאה אי"ה.