כמה תולעים יש בממרח התמרים שלכם?

יש מושג הנקרא בגמרא "טרימא". הוא מוכר לכל מי שלמד מסכת ברכות וראה כיצד הגמרא מסתפקת ומתלבטת בדינו. אלו שהתעסקו אי פעם בהלכות הברכות, שאלו את עצמם, מהו אותו הטרימא... נכון, שרבו הדעות כיצד נראה אותו טרימא, ומשכך רבו גם הדעות, מה מברכים עליו, אלא שלפני שאנו באים לברך עליו, כדאי לדעת קצת, האם מותר לאכול אותו, מי הוא בכלל אותו הטרימא, והאם בימינו ניתן לצרוך אותו כמוצר כשר ובעיקר מהודר. ולכן, כדאי להרחיב מעט.

טרימא הוא בעצם שם של פירות שנטחנו, אבל כשהביאו את הטרימא לדוגמא, הדגימו אותו על תמרים. וגם בימינו יש כמה סוגי תמרים טחונים, ישנו התמר הכבוש, שאולי לזה נתכוון רש"י בפירושו, "טרימא - הוא דבר הכתוש מעט ואינו מרוסק". מנגד יש פירוש הרמב"ם שמדובר בתמרים שמעכן "והוציא גרעינין שלהן, ועשאן כמין עיסה", אלא שמסתבר שזה לא ממש ממרח התמרים של ימינו. נסביר מדוע:

גידול התמרים בארץ הוא מהמשובחים שיש, ואם היינו זוכים להיות כבני חו"ל, שלהם מייצאים את כל הפירות המשובחים, היינו מבחינים בתמרים הנקראים "בון בון", שגודלם כמעט כגודל אגס, וטעמם כ"צפיחית בדבש". גם המג'הול המיוצא משובח ממה שאנו רגלים לראות, כך שמיד לאחר הגדיד מתחיל מיון התמרים, כאשר מפרידים את התמרים שכבר "בחלו", מאלו שעדיין צריכים לעבור הבחלה מלאכותית, הנעשית לאחר ששיטחו את התמרים על מגשי פלסטיק הנמצאים בתוך חממה מניילון הצוברת חום, או באמצעות מאווררים ותנורי חימום המפזרים חום, למשך כמה ימים, עד שהפרי מגיע לרמת הבוחל הרצויה לשיווק. לאחר מכן מגיעים התמרים לבתי האריזה ושם הם ממוינים לכמה וכמה דרגות.

לאחר שמוינו התמרים, כל הפירות סוג ג' נותרו בצד, מחמת שאינם ראויים לשיווק כתמרים... כי בדרך כלל הם יהיו תמרים שהם כבר "צמל" – יבשים מדי, וכמות הסוכר שלהם מגיעה לכ-75% בלבד, ולכן טעמם נעשה מריר מעט. במקרים אחרים, הם פשוט תמרים מרוסקים, חצויים... ולכן לא נותרת ברירה אלא לשנות את היעוד שלהם, ולשווקם במחיר מעט מפולפל יותר כ"תמר כבוש", כממרח תמרים, ואפילו כסילאן.

התמר הכבוש, בשונה מהמלפפון הכבוש הנכבש במי מלח או חומץ, נכבש במכבש הלוחץ את התמרים ומרסקם, אבל לא לגמרי – עדיין ניכרת דמותו הראשונה של התמר, בשיא הדרו, מבלי שידעו שאי פעם התמרים הללו לא נראו כל כך טוב, ואפילו היו קן פורה לכל מיני תולעים ומזיקים למיניהםם. חשוב לדעת, שבהליך גידול התמרים יתכן מאוד שהעץ שעליו גדלים התמרים יהיה נגוע מאוד, ולכן יש שיטות שפותחו כאן בארץ להעביר את התמרים בכל מיני אידויים, כדי להרחיק את התולעים השורצים סביבם. אבל גם אם נניח לזה, ונחשוב שתמר המג'הול אכן, יחסית, הכי פחות נגוע, עדיין זה דווקא כשהתמר נראה שלם ובריא, מבלי שיהיו בו סימני ניקוב, אבל התמרים המוגדרים כסוג ג', שגם היו פתוחים וחשופים בכל תהליך ההבחלה ובמהלך האחסון, ממש אינם במצב הזה, ואף מוגדרים כמוחזקים כנגועים. למרות הכול, נעשה מהם תמרים כבושים, כך, כמות שהם, מבלי שיבדקו אחד אחד, וימיינו את הנגועים שבהם. ולכן במציאות לא קיים תמר כבוש הנושא כשרות של בד"ץ כל שהוא. יתרה מזה, בבד"ץ בית יוסף נאסר להשתמש בהם בכל שימוש, ואף לא כמילוי לעוגיות ה"בעבע" העירקיות...

ממרח תמרים

גם ממרח התמרים נעשה בדרך כלל מאותו סוג תמרים שממנו עושים את התמר הכבוש, אבל בהליך שונה מעט. גם כאן יש דרגות כשרות שונות, ולצערנו רבים וטובים נכשלו בזה...

לאחר שמוינו כל התמרים מסוג ג', הם מובאים למפעל המייצר את ממרח התמרים ואת הסילאן. בתחילה עוברים התמרים במכונה השולפת מהם את הגרעינים, ורק לאחר שהתמרים נקיים מכל גרעין או משהו קשה, הם נכנסים לתוך סירי בישול. לאחר שהתמרים בושלו עם מים וסוכר, עד כדי כך שהחל קצף לבן לבעבע, מתחילים את שלב המיסוי, ומוציאים מהתמרים את כל הנוזלים. הנוזל שיצא מהתמר נאסף, והוא זה המשמש לסילאן המוכר. כמובן, רוב ככל הסילאן המיוצר בארץ עובר תוספת של דילול במים והמתקה בסוכר, אבל עדיין הוא רכז המופק מהתמר.

נכון, שכאן אין לנו בעיית התולעים, מאחר שהסילאן מגיע כנוזל צמיגי העובר סינון, ומשכך, גם אם בעבר היו בתמר אי אלו תולעים, הם סוננו מן הנוזל. אך כמובן, עדיין מוטלת חובה של בירור מה הכשרות של התמרים עצמם, ואולי הם מהיתר המכירה, והאם הופרשו מהם תרומות ומעשרות...

לאחר שמיצו את הנוזל מן התמרים, נשארים התמרים המבושלים בפני עצמם. התמרים הללו עוברים טחינה, והם נעשים לממרח תמרים.

כאן מתחילות הבעיות להתעורר. הרי התמרים הללו הוחזקו כנגועים, וכיצד מותר לטחון אותם עם התולעים שבהם? וגם אם נניח לבעיית ביטול איסור לכתחילה, מפני שננסה להסביר שכוונת המפעל הייתה לייצר ממרח ולא לטחון תולעים, ולכן התולעים בטלות בתערובות ואינן אוסרות אותו (שאגב, גם הנתון הזה נתון במחלוקת הפוסקים...), הרי שעדיין לא נחה דעתו, שהרי מי אמר שהטחינה אכן טחנה וגרסה את התולעת, אולי הטחינה הייתה גסה מאוד?

ואכן, פעמים רבות נמצאו פרפרים שלמים ואף זוחלים בממרח התמרים גם לאחר הטחינה, ולכן גוף כשרות מהדרין וטוב מאוד, עושה בדיקות מדגמיות היטב היטב לתמרים לפני הטחינה, כדי לוודא שהוא לא מוחזק בתולעים, והסחורה נקייה. יתרה מזאת, יש גם הקפדה שרמת הטחינה תהיה כזאת שמוודאת שאכן, אם היה יצור כל שהוא – הוא נטחן, ומשנטחן, כלל בידינו שהוא בטל ברוב...

אגב, סיפר אחד מהעמיתים, שלא מזמן לא הייתה לו ברירה אלא שלא לאשר שום תמר יבש לממרח התמרים, ומשכך נאלץ אותו מפעל לייצר את הממרח מתמרים לחים. אבל לא נעים לומר, שלא אצל כולם זה עובד כך...

ולסיום - אם פתתנו בטרימא, נסיים בו ונזכיר שהרי גם לאחר מכבר הדעות, הרי ידועה דעת מרן היביע אומר זצוק"ל, שגם פרי שנטחן היטב לא איבד את ברכת העץ שלו, וכפסק השולחן ערוך. אך מנגד, דעת פוסקי בני אשכנז שפרי שנטחן היטב, ובפרט אם בושל, מאבד את ברכת העץ, ונהפך לשהכל, ואם כך, מעניין מה תהיה ברכת ממרח התמרים לשיטתם, הרי הוא עבר בישול, וגם טחינה בכלי...