הפרשת חלה: מה הגננות לא יודעות על אפיית חלות בגן?

בתקופת פרשיות השבוע, שעוסקות בזאת שפגמה בחלתו של עולם, והקדוש ברוך הוא ברחמיו נתן לה את מצות חלה, לכפרה, ובזו שהברכה דווקא הייתה מצויה אצלה בעיסה מערב שבת לערב שבת בגלל מצוות החלה - נוהגות הרבה נשים צדקניות להרבות במצוות הפרשת החלה. ובעצם לא רק בעיתים הללו, ברוך ה'. ישנה כמין אופנה הגדלה והולכת, להרבות במצוות הפרשת החלה בטקסים עטויי הוד, להצלחה, לזיווג, לרפואה, ואולי אפילו בלי כל הסיבות הללו, פשוט לעשות את רצונו יתברך, באהבה, בלי כל תמורה...

אך פעמים רבות יש מעט חוסר ידע, שאצל אחד הדבר פשוט וברור, ואצל השני הדבר בגדר חידוש... לכן, ברשותכם, נעלה כמה נקודות שכדאי לשים אליהן לב, כדי שלא נתחיל להתבלבל ולהשוות בין הפרשות החלה המסחריות, לאלו הפרטיות.

כל גננת ילדים עשתה זאת אי פעם: היא החליטה להעביר מסר לבני טיפוחיה, ולשם כך הכריזה על יום הפרשת חלה. היא מביאה לגן קמח בכמות העולה על קילו חמש מאות ושישים, והיא מערבת אותו במים ולשה לעיני הילדים, כדי שתהיה קערת בצק גדולה, שכל ילד יוכל לקחת ממנה כדור בצק, ולקלוע לעצמו חלה. אלא שמחוסר תקציב, אין בגן תנור, ולכן כל ילד לוקח את חלת הבצק לביתו כדי שהמיני חלה הזאת תיאפה בביתו. כל גננת יודעת שלא מפרישים חלה, בפרט לא בברכה, על הבצק שהגננת לשה, אפילו אם בשעת הלישה הבצק היה גדול מאוד וכמות הקמח שלו גדולה יותר משני קילו ויותר, וכל זה מחמת שיש לנו כלל, שכל בצק שהוא עתיד להתחלק לחלקים קטנים, שכל חלק יילקח לאפייה במקום אחר,  לא מפרישים ממנו חלה!

ואם תרצו דוגמה לטעות, הרי היא לפניכם: "רבנית" החליטה לתת מודעות להפרשת החלה, ולשם כך היא החליטה לערוך סדנה לנשים, המלמדת כיצד קולעים חלות ולחמניות בצורות מעניינות. לאחר שהיא הצטיידה בחמישה קילו של קמח, שנילוש לעיסה גדולה, היא התחילה להסביר ולהדגים כיצד מפרישים את החלה, אך היא סירבה לברך על ההפרשה, וטענה, שכיוון שכל משתתפת מקבלת כדור בצק של חמש מאות גרם, שאינו נאפה בו במקום, לא חלה עליהם חובת הפרשת חלה, ולכן הן פטורות מהפרשה, וכל מה שהיא מדגימה ועושה, זה אך ורק לשם לימוד בלבד.

אחת המשתתפות, שבמקרה הייתה בעלת קונדיטוריה, טענה בתוקף, שהיא טועה לחלוטין, ואף הביאה לצדה טענה ניצחת, שהרי בכל יום היא מקבלת בעסק שלה בצק קפוא של בגטים או לחמניות קפואות ממפעל הבצקים, ואת האפייה היא מבצעת במקום. וכשהיא שאלה את משגיח הכשרות שלה, מה עם הפרשת החלה, הוא אמר לה שלא צריך, כי במפעל כבר הפרישו חלה מהבצק, ויתרה מכך, היא נוהגת למכור ללקוחות מסוימים חלות בצק, ואף פעם אף אחד לא העיר לה על כך, שיתכן שהפרשת החלה של המפעל לא שווה כלום, מפאת זה שהם לא אופים את הבצק במפעל...

(צילום: shutterstock)

האמת היא שהרבנית הסתבכה, ולא ידעה מה לענות לה. אבל היא לא איבדה עשתונות, ומיד התקשרה לאיזה רב שיוציא אותה מהסבך. הרב החל להרצות בפניהם, שיש הבדל מהותי בין מקום מסחרי שיכול לעשות בצק גדול על מנת לחלקו ללחמניות בצק קטנות, שאין בכל אחת שיעור חלה, ולמוכרן כך קפואות. בכל אופן הוא חייב בהפרשת חלה, בגלל שאם הוא לא יצליח למכור כחלקים קטנים, בידו לעשותו פת ויתחייב בחלה... לבין אדם פרטי בביתו, שעושה עיסה גדולה כשיעור חלה, ובדעתו לחלקה קודם אפייה לאנשים הרבה באופן שכל אחד מהם יקבל פחות משיעור חלה, שהוא פטור מחלה, אף בשעה שעשה את העיסה הגדולה. העצה שהרב נתן להם, שלהבא הם יאפו את כל החלות בו במקום, וכל משתתפת תיקח לחמנייה אפויה, וכך הם יוכלו לקיים את מצוות הפרשת חלה בברכה.

אולי כדאי להזכיר, שגם באפייה ביתית יש כמה מגבלות שאינן ידועות כל כך, ואולי כן. למשל, אישה שהחליטה לעשות בצק שמרים גדול, אבל מכיוון שאין לה צורך בכל כך הרבה עוגות שמרים, היא מראש ייעדה את הבצק שבחלקו יהיה חלות, חלק עוגות שמרים, חלק מאפה ממולא בבשר, בקיצור כיד הדמיון הטובה לעונג השבת. הגברת הזאת פשוט פטורה מהפרשת חלה, כיוון שבכל חלק אין שיעור הפרשת חלה, וכל חלק מיועד לטעם אחר. אגב, גם אם לפני האפייה היא תכניס את כולם לקערה אחת גדולה, או תחבר אותן באופן שיידבקו חזק כל כך שאם היא תנתק אותם יימשך חוט של בצק, זה לא יעזור לה, כי אי אפשר לצרף טעמים שונים...

האמת היא שהבעיה הזאת סבוכה יותר, שהרי גם היא תחליט לעשות מכל הבצק לחמניות, אבל היא תשמור את לחמניות הבצק במקפיא. כל פעם בזמן שונה היא תשלוף לחמניית בצק ותאפה אותה. לדעת הרבה פוסקים, היא פטורה מחלה. לכן העצה היא, פשוט לאפות מיד כמות של יותר משיעור חלה, באופן שיהיה בבצק כמות של קמח יותר מקילו חמש מאות ושישים, ולא להסתמך על שקילת הבצק בכמות הזאת, בגלל שעכשיו הבצק שוקל יותר מהכמות הזאת מפאת המים, השמן והביצים שנוספו על הקמח...

גם קשה לדייק במשקל הלחם אחר האפייה כדי לדעת האם ניתן להפריש עליו בברכה. למשל, במאפיית המצות נוהגים להפריש את החלה לאחר שנאפו המצות. לכן משקל המצה השתנה בכחמישה אחוזים לרעה מהמשקל הקודם שהיה לו, מחמת שבהליך האפייה הוא התייבש ואיבד את הלחות. לעומת זו, באפיית חלות תעשייתית, שמשתמשים בתנורים עם לחות, ויש צינור מים מיוחד שתפקידו להרבות את הלחות של המאפה - המשקל יכול לגדול או בכל אופן לא להשתנות לרעה, אחר האפייה. לכן כדאי תמיד לקחת מעט יותר, וגם לחשוש כשהמשקל אחר האפייה נמוך במעט.

גם חשוב לתת את הדעת, שלא תמיד כדאי להסתמך על שקילת הקמח במדויק, כי פעמים משקל הקמח משתנה, למשל: משקל הקמח שנקנה בחנות, קטן מעט יותר משל קמח ששהה הרבה זמן במקפיא או במקרר, מחמת שלקמח נוספו מעט אחוזי לחות שמכבידים עליו...

ולסיום, גדולי הפוסקים דנו, אם מותר לאישה לקנות ממאפייה בצק גדול בכמות העולה על שיעור החיוב של הפרשת החלה, כדי שהיא תוכל לבצע את ההפרשה בבית, מהבצק המוכן שהיא קנתה לה. גם אלו שהתירו הגבילו את זה בהרבה פרטים, ועדיין חששו לברכה שאינה צריכה.