סיפור אמיתי: הודאה ליורדי הים

כאשר פרצה מלחמת לבנון השנייה, הודיעו בבסיס חיל הים בחיפה שספינות הקרב צריכות לצאת לים, כדי להטיל סגר על נמל ביירות. ספינת הטילים אח"י חנית יצאה ביום רביעי בלילה והגיעה ליעדה, לא הרחק מחוף ביירות, בבוקר יום חמישי, י"ז בתמוז. יאיר, החייל הדתי היחיד מבין שמונים חיילי הספינה, צם והרהר בכך שתאריך זה קשור, אז ועתה, למצור.

 

בצהרי יום ששי פנה יאיר לרס"ר הספינה, ואמר לו שעוד מעט נכנסת שבת והוא מעוניין לערוך תפילה בציבור. הרס"ר הסכים בתנאי שהדבר יתואם עם הטבח ועם מפקד הספינה, כדי לסדר את זמני סעודת הערב. הטבח שמע את בקשתו של יאיר והתלוצץ:

"אתה גנוב?! מי יבוא להתפלל איתך?!"

"אל תדאג, אני אארגן מניין בעזרת ה!"

"או.קיי, ארוחת הערב מתחילה בשמונה. מתי אתה רוצה להתפלל?"

"נוכל לסיים בשמונה וחצי את תפילת השבת".

"אם ככה, נדחה את הארוחה לשמונה וחצי".

 

מעט לפני כניסת שבת, הכריזו הרמקולים ברחבי הספינה: "תפילת שבת מתקיימת כעת בהאנגר".   

 

יאיר הופתע כאשר ראה כשלושים וחמישה חיילים שהגיעו לתפילה. הוא ניגש לארון דת והוציא משם סידורים וכמה כיפות, חילק לחיילים, ועלה להיות שליח ציבור. התפלל מנחה, קבלת שבת וערבית של שבת, כאשר הוא מכוון לסיים בשמונה וחצי בדיוק. אז הרמקולים הודיעו:

"לידיעת משמרת אלף: ארוחת שבת נערכת כעת בחדר האוכל".

 

המתפללים עברו מההאנגר, דרך מסדרון, לחדר האוכל. המקום היה ערוך היטב. מבחר סלטים מרהיבי עין הונחו על השולחנות. הייתה איזו התעלות אחרי התפילה, והחיילים היו במצב רוח מרומם. על הקיר הייתה תלויה במסגרת תפילה מיוחדת לשלום אח"י חנית.

 

יאיר תפס את המקום בראש השולחן, כדי לערוך את הקידוש. המפקד הגיע כמה דקות לאחר מכן, ויאיר החל לקדש בשעה שמונה ארבעים ואחת, אחר כך ניגש ליטול ידיים. היו כשלושים וחמישה חיילים בחדר האוכל ושאר החיילים בספינה נשארו דרוכים בעמדותיהם וחיכו לאכול במשמרת השנייה. הוא אחז בשתי חלות וברך "המוציא". לאחר שבצע מהחלה, טבל פרוסה אחת במלח ונגס בה, והמשיך לבצוע פרוסות רבות עבור כל הסועדים. כאשר סיים לחלק את הפרוסות, בשעה שמונה ארבעים וחמש, נשמע קול פיצוץ עז ומחריד.

 

הספינה היטלטלה בחוזקה, החשמל כבה, ותאורת חירום נדלקה. ברגע הראשון לא הבינו הסועדים מה אירע. היו שחשבו שהספינה התנגשה בספינה אחרת, או עלתה על שרטון, אבל עד מהרה הסתבר שטיל אויב פגע בירכתיים, באזור מגורי החיילים הוותיקים. להבת אש עזה פרצה באותו מקום.

 

סגן המפקד הטיל על יאיר למנות את כל החיילים בספינה. הוא רץ ממקום למקום, מעמדה לעמדה. הסתבר שארבעה היו חסרים. כאשר הביא את הרשימה, קיבל פקודה לגשת לסיפון לעמדת קרב פח"ע, בגלל חשש שהאויב ינסה לירות כעת על הספינה מבחוץ. הוא הניח את הקסדה והאפוד, ויצא עם המא"ג לסיפון. לאחר חמש דקות, כאשר החשש סר, קיבל פקודה לסייע בהכנת הספינה לגרירה.

 

אז הגיע למקום הפגיעה בירכתיים. הייתה שריפה ענקית, ועשן רב כיסה את איזור הפגיעה. חלק מהחיילים הוציאו מים שחדרו לספינה, וחלק כיבו את האש המתפשטת. עבודת הצוות בעת המשבר הייתה מדהימה. כולם נתנו את הנשמה.הטיל פגע בדיוק בין המנחת להאנגר, במנוף ענקי שניצב שם. דלת הברזל באותו מקום נראתה כמו פיסת נייר חרוכה. שני חיילים שהיו על הסיפון נהרגו. מגורי הירכתיים מתחת למנחת הושחרו מפיח. שני החיילים ששהו שם נהרגו אף הם. ספינת הגרירה הגיעה, ואח"י חנית הפגועה הפליגה בעקבותיה לעבר אשדוד.

 

במוצאי שבת הגיעו אנשי אח"י חנית לבסיס, כאשר שמחתם על הצלתם וצערם על נפילת ארבעת חבריהם משמשים בערבוביה. יאיר החל לעכל מה שאירע. אם לא הייתה נערכת התפילה, הארוחה הייתה מתחילה בשעה שמונה כמתוכנן, וחיילים רבים היו ניגשים לנוח אחריה בחדר המגורים, במקום שבו פגע הטיל...

 

בתחקיר שנערך לאחר מכן, התגלו במגורים השרופים תפילין שלמות ללא פגע, תפילת הדרך ליורדי הים וספר תהלים, שנותר פתוח בפרק קכ"ד, פרק ההודאה ליורדי הים ובו כתוב: "לולי ה שהיה לנו בקום עלינו אדם, אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו, אזי המים שטפונו... אזי עבר על נפשנו המים הזידונים. ברוך ה שלא נתננו טרף לשיניהם. נפשנו כצפור נמלטה מפח יוקשים, הפח נשבר ואנחנו נמלטנו..."