בירך ברכת המזון בהתלהבות - והציל אשה מנישואין אסורים

"ואכלת ושבעת וברכת" (ויקרא ח', י')

אם עדיין לא למדנו פרק-מוסר באשר להשפעה האינסופית שיש לכל מעשה ומעשה שאנו עושים, ובמיוחד הליכותיהם של בני תורה המדקדקים במעשיהם, כדאי לשמוע את המעשה הבא.

אברך בן תורה ניגש לספריה מסוימת בירושלים כדי לעיין בספר נדיר שלא היה בנמצא בספריות בתי הכנסת. כיוון שידע מראש שאין במקום מסעדה כשירה שאפשר לאכול בה, דאג להביא כריך מהבית ובמהלך העיון בספריה, כשהציק לו הרעב, פנה ליטול את ידיו, בירך על נטילת ידיים ואכל את הפת.

בתום הארוחה נטל מים אחרונים ובירך ברכת המזון בהתלהבות רבה. כשסיים לברך ניגשת אליו מנהלת הספרייה ושואלת אותו מדוע אמר בברכת המזון "שלא נבוש ולא נכלם ולא נכשל", הרי צריך לומר רק "שלא נבוש ולא נכלם". בתוך כדי דיבור הסבירה לו שהיא ממשפחה דתית מאד, ובעבר שמרה על מצוות בהקפדה רבה, אבל בשנים האחרונות סרה מן הדרך עד שהגיעה לאן שהגיעה.

האברך, שהורגל מקטנותו לברך כנוסח הנ"ל, הבטיח לשלוח לה צילום מסידור או מכל ספר אחר כדי להוכיח שיש נוסח כזה. ואכן עוד בהיותו בשטח הספרייה החל לחפש ולנבור במאות הספרים הרלוונטיים שהיו שם, אך לא מצא אף אחד הגורס את המילים 'ולא נכשל'. הוא יצא לשכונת מאה שערים וחיפש גם שם בבתי המדרשות, עד שלאחר שעות ארוכות הצליח למצוא סידור עתיק, וכמדומה שהיתה זו הגדה של פסח, שבה הופיע הנוסח שלו.

מיודענו ממהר לצלם את הדף עם ברכת המזון, ומתכונן לשולחו לספרייה. לפני שהכניס את הצילום למעטפה, הוא עושה סימן בעט אדום-זוהר על המילים 'ולא נכשל', ואף הקיף את המילים הללו בחיצים מכל הצדדים, כדי שמנהלת הספרייה תוכל למצוא את המתבקש על אתר. כיוון שלא ידע את שמה של מנהלת הספרייה, שיגר את הצילום לספרייה, וביקש שיעבירוהו לאשה שעבדה ביום פלוני, בשעה פלונית ובחדר פלוני.

לאחר שקיים את בקשתו, שכח מכל העניין והסירו מליבו.

מחליט 'להציץ' בפניהם של המחותנים

לאחר חודשים ארוכים מתקבלת בביתו הזמנה לחתונה. הוא פותח את ההזמנה המהודרת ומתפלא להיווכח שאינו מכיר לא את החתן ולא את הכלה. סיבב מסובב הסיבות שבאותו יום בו התקיימה החתונה עבר התלמיד-חכם ההוא 'במקרה' דרך אולם השמחות, והוא מחליט 'להציץ' בפניהם של המחותנים, שמא בכל אופן יתברר לו שהוא מכיר מי מהם.

פליאתו גברה לאחר שלא זיהה איש מבאי השמחה. הוא מסתובב שם שעה ארוכה, ולבסוף מחליט ללכת לדרכו. "היתה זו מן הסתם טעות אנוש, שהביאה את ההזמנה לביתנו", אמר לאשתו שליוותה אותו, והשניים מתקרבים אל דלת היציאה.

ובדיוק באותו רגע ניגש אליו מאן דהוא ושואל לשמו, וכששמע את התשובה הודיע לו שהכלה מעוניינת לשוחח עמו כמה מילים.

עכשיו גדלה ההפתעה בכפליים. מה לו ולכלה?

כל ההתלבטויות ניפתרו באחת

"האם הינך מכירני"? - שואלת הכלה את האברך הנבוך, שהשיב בשלילה.

"הלא אנוכי מנהלת הספרייה שניהלה עמך וויכוח על הנוסח של ברכת המזון"! אמרה בהתרגשות. "דע לך, הוסיפה בהתרגשות, שהנך המחותן הראשי בשמחה זו, כיוון שרק בזכותך ובזכות המכתב ששיגרת אליי, זכיתי לחזור בתשובה ולהינשא לבעל-תשובה חרדי היושב ולומד כל היום".

להלן תיארה לו הכלה את מהלך העניינים מאז שעזב את אולם הספרייה. "בעוונותיי המרובים, סיפרה, הייתי אמורה להתחתן עם גוי. למרות שבאותה תקופה לא שמרתי מצוות, התלבטתי קשות האם להינשא לו, ובשלב מסוים שיגר לי הלה מכתב ובו 'אולטימטום', שאם עד יום פלוני בשעה פלונית לא אתן לו תשובה, אין יותר על מה לדבר.

כשהגיע היום בו הייתי צריכה לתת את תשובתי הסופית, לא ידעתי את נפשי מרוב התלבטויות. הגעתי לספרייה כסהרורית, וכשנכנסתי לחדרי מצאתי את מכתבך על השולחן. המכתב, כך התברר, התגלגל 'במקרה' מחדר לחדר במשך שבועות רבים ולא הגיע ליעדו, עד לאותו יום.

אני פותחת את המכתב, ומגלה בו שתי מילים המוקפות בחיצים אדומים, ומסומנות בעט אדום-זוהר.

"ולא נכשל"!!!

והחילותי לזעוק בקול לא-לי: כיצד את עומדת להיכשל בחטא כה חמור! הרי בת ישראל את!

באותו רגע נפתרו לי, באחת, כל הספקות וההתלבטויות. ידעתי שאסור לי להיכשל...

הודעתי לגוי על ניתוק הקשרים.

ומצווה גוררת מצווה. זמן קצר לאחר מכן חזרה מנהלת הספרייה בתשובה שלימה, נישאה לבעל תשובה, בן תורה, והקימה בית לתפארת.

זכויותיו של אותו בית טהור, על מי תזקפנה? - על אותו אברך ש"בסך הכל" בירך ברכת המזון בהתלהבות בהיותו בספריה.

באותה שיחה סיפר הרב על בעל תשובה שסיפר שמי שגרם לו לחזור אל המקורות ולהיות יהודי שלם היה האדמו"ר מסלונים זצ"ל בתל אביב. 'ביום אחד מימי העומר שמעתיו מברך על הספירה בהתלהבות אדירה, ומזה התעוררתי להרהר במהות החיים בעולם הזה וחזרתי בתשובה שלימה'.

מתוך סדרת הספרים "טובך יביעו", מאת משה מיכאל צורן