אריאל כדורי ביומן מסע מההיריון: "הלידה ’צועקת’: יש בורא לעולם!"

הבשורה הגדולה

אין הרבה רגעים מרגשים בחיים כמו הרגע בו התבשרנו שאנחנו בהיריון.

לצד ההתרגשות העצומה, עלו בי מחשבות ובעיקר תובנות שלא יכולתי להתעלם מהן.

אתה לא מפסיק לחשוב על הבלתי הגיוני, הבלתי נתפס: יש יצור חי שמתפתח ברחם אשתי!

רגע, אבל איך הוא נוצר? מהיכן הוא הגיע? ההסבר "המדעי והקר", שעוּבָּר נוצר במפגש "מוצלח" בין זרע לביצית, הוא אמנם עובדה שלא ניתן להתעלם ממנה, אך לא יכולתי להניח לזה מבלי להתעמק במשמעות הדבר. עלו בי מחשבות שלא נתנו לי מנוח:

איך מזרע וביצית מתפתחים עצמות, שרירים, שערות?

איך מזרע וביצית מתפתחות רגליים, ידיים, ציפורניים?

איך מזרע וביצית נוצר מוח של אדם שחושב, שזוכר, שמתכנן, שמרגיש רגשות שונים?

איך מזרע וביצית נוצרים איברים מופלאים כמו לב ועיניים? מדובר באיברים אשר יד האדם לא נטלה חלק בייצורם, אשר יד האדם לא תרמה להם מאומה!

איך מזרע וביצית נוצר תינוק עם גוף מתוכנן, מובנה, מסודר, מורכב להפליא?

(צילום אילוסטרציה: shutterstock)

ושאלת השאלות: איך מדומם (זרע וביצית) נוצרים חיים, ישות רוחנית שמפעילה ומחייה את הגוף של התינוק שנולד?

המחשבות על כך, שנוצר פה אדם עם גוף ונשמה, גרמו לי לצמרמורות, כי משמעותן אחת: מעורב פה בהכרח יוצר על אנושי, כוח עליון בעל גאונות אינסופית וכוחות אדירים!

איך אפשר להמשיך הלאה בחיים, כאילו כלום לא קרה, כשיש משמעות אדירה לתובנה זו?

מעבר לנס ולפלא, שמתגלה ממש לנגד עינינו, ובמיוחד עבורנו, מתחדדת ההבנה שזכינו במתנת חינם, מתנה ענקית שאין ערוֹך לה. ישנם זוגות רבים, שמזילים שקים של דמעות בתפילה לילד, זוגות שעוברים טיפולים רפואיים ומקריבים את גופם, מרצם וממונם כדי לזכות בזרע של קיימא – כדי להיות הורים, להיקרא אבא ואימא – ולמרות הכול הם אינם זוכים להיפקד.

ואנחנו? כחודשיים אחרי החתונה התבשרנו שאנחנו בהיריון. האם יש מתנת חינם גדולה מזו? "בורא עולם, אבא יקר, במה זכיתי? הרי לא מגיע לי ממך כלום!". אני מרגיש שכל אמירת תודה לבורא עולם אינה משתווה למתנה העצומה שהוא העניק לי ולרעייתי. יחד עם זאת, אני מבין שהכרת התודה שבורא עולם מצפה מאתנו היא - פשוט להידבק בו, לעשות רצונו כרצוננו.

דופק עוּבָּרי: שבוע 6 - 8

הדופק העוברי מורגש לראשונה בשבועות 6-8, על ידי בדיקת אולטרסאונד.

הגילוי של הימצאות דופק עוּבָּרי היא אחד הרגעים המרגשים במהלך ההיריון, והוא מאפשר להבין את גודל העניין שבנוכחות החיים בתוך הרחם. ההבנה שיש כאן היריון מתרקם, הולכת ומתגבשת.

ניתן לראות לב פועם המאופיין בנקודה קטנטנה על המסך. נקודה שמרצדת על גבי המסך.

זהו אחד הפלאים הגדולים - לצפות באולטרסאונד בשבועות הראשונים להיריון, ולראות תמונה של לב שפועם, כשעדיין אין סביבו איברים - הוא לבד בתמונה!

צפיתי במסך, והדמעות החלו לזלוג מהתרגשות: לנגד עיניי נוצר פה לב, שמשמעותו... חיים!

הלב - יצירת מופת זו, שגודלה כאגרוף - מתכווץ באופן תמידי, ופועם יותר מ-2.5 מיליארד פעמים במשך 70 שנות חייו של האדם. מדי דקה הלב משגר חמישה ליטרים דם לכל תא מתאי הגוף! 220 מיליון ליטרים עוברים בו במרוצת 70 שנות חיים!

גם בכירי הרופאים לא הצליחו עדיין לייצר אפילו לב אחד, שמהווה תחליף ראוי ללב האנושי, חרף כל הציוד שברשותם. הלב עוצב בגאוניות עליונה; יד אדם לא נטלה חלק בייצורו! זכינו שקיבלנו את הלב במתנה בגופנו, ללא כל "מאמץ" מצדנו.

מי יצר את הלב והתקין אותו במקום המתאים לו בחזה העוּבָּר? מהיכן הלב הופיע? כיצד יודע הלב מתי לפעום? וכיצד הוא שומר על קצב אחיד? הפלא מתעצם, כשמבינים שכל זה מתרחש בעוּבָּר שגודלו – שימו לב – כסנטימטר אחד, וששוקל כ-5 גרם! האם יש פלא גדול מזה?

איך אפשר להמשיך הלאה בחיים, כאילו כלום לא קרה, כשיש משמעות אדירה לתובנה זו?

סקירת מערכות מוקדמת: שבוע 14 - 16

רוב המערכות והאיברים של העוּבָּר נוצרים כבר במהלך השבועות הראשונים של ההיריון. סקירת מערכות מוקדמת היא בדיקת אולטרסאונד, שבה הרופא סוקר בקפדנות את איברי גופו של העוּבָּר ומוודא את תקינותם.

הרופאה החלה בסקירה, וכך אמרה: "נבדוק עכשיו את האיברים של העוּבָּר: לב – מקסים, כיס מרה – מקסים, 5 אצבעות – מקסים, עמוד שדרה - מקסים..."

הרופאה סקרה איבר אחר איבר בגופו של העוּבָּר, כאשר המילה "מקסים" חוזרת ונשנית לאורך כל הבדיקה. היה נראה שהרופאה סוקרת את האיברים, כאילו מדובר בקופאי הסוקר מוצרי מכולת: "מה היה לנו? לחם, חלב, קוטג'..." מפתיע, הרי מדובר פה באיברים, שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו. אם כך, איך הרופאה לא מתלהבת? איך היא אומרת זאת באדישות?

לצערי, ישנם אנשים התופסים היריון ולידה כדבר שגרתי ומובן מאליו. לכן הם אינם מתפעלים ואינם חוקרים ושואלים: מי אחראי על היצירה המדהימה, נזר הבריאה - האדם? התרגלות זו מונעת מבני אדם להתפכח, וגורמת להם להחמיץ את תכליתם בעולם.

גם לא ברור למי הרופאה חוזרת ואומרת את המילה "מקסים"? לנו?! וכי אשתי ואני נטלנו חלק בייצור איבריו המופלאים של העוּבָּר? שתגיד "מקסים" למי שידע לתכנן ולייצר את האיברים הללו! זה בטוח לא אנחנו! הרי לפסל, ואפילו לצייר על דף, גוף אדם עם איברים אני לא יודע. האם יעלה על הדעת לומר שאני יצרתי יצירה כה מושלמת ומורכבת להפליא כגוף האדם?! מדוע נותנים לאשתי ולי את הקרדיט ליצירת העובר, כאילו באמת עשינו משהו בנידון?

אמנם זכינו, שקיבלנו גוף ונשמה במתנה ללא כל "מאמץ" מצדנו. אבל יש כאן שאלות מהותיות שלא ניתן להתעלם מהן: איך העוּבָּר המופלא נוצר? מהיכן אספקת החומרים של איברי גופו? מי "בנה" את כל האיברים בצורה מדויקת, איברים אשר יד אדם לא נטלה חלק בייצורם? מי "שם" כל אחד מהאיברים במקום המתאים לו בגופנו: הלב בחזה, השיניים בפה וכן הלאה? מי הוא שאחראי על התכנון, על הסדר ועל הפעלת המערכת המופלאה הזו - גוף האדם?

יתירה מכך, ראינו באולטרסאונד יצור חי שגודלו כ-10 ס"מ ומשקלו כ-45 גרם. יצור עם גוף - רגליים, ידיים, ראש ועוד איברי גוף מופלאים. שאלתי את עצמי: "איך אנשים לא מתפלאים ונרגשים למראה הזה? הרי אילו היינו צועדים ברחוב, ולפתע רואים מולנו אדם בגובה 10 סנטימטר צועד, האם לא היינו מתפעלים ממראהו? בוודאי שכן!אז מה ההבדל בין אדם בגודל 10 ס"מ, שנמצא מחוץ לרחם, לבין אדם בגודל 10 ס"מ בתוך הרחם?"

איך אפשר להמשיך הלאה בחיים, כאילו כלום לא קרה, כשיש משמעות אדירה לתובנה זו?

חלון ראווה במפעל לייצור חלקי גוף : שבוע 1 - 40

הידעתם כי ישנו מפעל מיוחד לייצור חלקי גוף, למשל יד, לב ועיניים? מדובר במפעל שעובד ברצף במשך 9 חודשים, במהלכם הוא מייצר בגאונות עליונה, בתזמון ובסנכרון מושלם איבר אחר איבר, לכדי יצירת גוף אדם - "חדש מהניילונים", גוף עם מערכות מתואמות ומשולבות להפליא, כל איבר במקומו המתאים. כל חומר במינון מדויק, כל פעולה בעיתוי המתאים.

זהו מפעל ייחודי ביותר, מפעל שעובד ללא תקלות ואינו מרעיש לסביבה. החומרים ידידותיים לסביבה ואינם מיובאים, אלא מיוצרים במפעל עצמו, אך יד אדם לא נטלה חלק בייצורם! יצירה אשר יד אדם לא תרמה לה מאומה!

ה"מפעל" הזה נמצא, באורח פלא, ברחמה של כל אישה בהיריון! אסביר.

במשך כל תקופת ההיריון קיבלנו "עדכון חי" למתפתח בתוך הרחם באמצעות אפליקציה למעקב היריון בכל שלב ושלב ב"מפעל" המופלא: שבוע 1: "ההיריון מתחיל. הביוץ מוכן להפריה"; שבוע 5: "מערכת הדם של התינוק שלך מתחילה להתפתח... ראשו ומוחו מתחילים להתפתח ולבו מתחיל לפעום"; שבוע 11: "האוזניים מתחילות לנוע לכיוון מקומן הסופי בצדי הראש"; שבוע 15: "מערכת השתן של העוּבָּר מפותחת והוא כבר מטיל שתן"; שבוע ה 20: "שיער הקרקפת של העוּבָּר מתחיל לצמוח"; שבוע 25: "ממשיכים להתפתח כלי הדם בריאות, שיובילו לתנועות בסיסיות של מערכת הנשימה... גם עמוד השדרה שלו מתפתח ומתחזק"; שבועות 34 - 36: "יש לו כבר ציפורניים בקצות האצבעות. התינוק מגיב לאור...".

התבוננות בהליך הביולוגי במפעל הזה מגלה תכנית מדויקת המאפשרת חיים, גאונות הקיימת בכל תא, בכל רקמה, בכל איבר ובכל פעולה של האורגניזם החי. הגוף שלנו הוא הוכחה לקיומה של תכנית ושל כוונה: איך תא אחד ויחיד מוליד תאים רבים כל כך, ולמרות זאת, כולם פועלים כישות אחת, עם רצונות, מחשבות ורגשות?

מי שמתבונן בתהליך העבודה במפעל הזה, צריך לשאול שאלה אחת פשוטה: מי הוא המנהל הגאון והמוכשר של המפעל?

יתירה מכך, חשבתם פעם מה היה קורה, לו אכן היה "חלון ראווה" הצופה לרחם האישה, והיינו יכולים לצפות "בשידור ישיר" בעוּבָּר הגדל ברחמה? לצפות בעוּבָּר, שגדל החל ממשקל של כמה גרמים ועד כ-3 ק"ג, כאשר לאורך התקופה "צצים" בגופו - בדיוק במקום הנכון ובזמן הנכון – איברים, המשלימים זה את זה לגוף מתוכנן ומושלם להפליא. גוף בעל חיות, שזז ומתהפך, שמסתכל עליך ומחייך, ולרוב... נרדם. לצפות בעוּבָּר, המוקף במים חמימים, השומרים עליו מטלטלות העולם החיצוני, המחובר לחבל הטבור שמשמש להעברת מזון אליו, ולשלייה שמסננת פסולת וחומרים זרים מגופה של האם אליו...

לאור העובדה שכל אחד מאתנו מרותק למסך בכל אולטרסאונד בו אנו צופים בעוּבָּר, כיצד היינו מתנהגים לו היה לנו חלון ראווה, מעין אקווריום לרחם האישה? בוודאי לא היינו נרדמים בלילה מרוב התרגשות, ולא נרגעים מהפלא שאליו נחשפנו!

האם היעדר חלון ראווה לרחם האישה מעיד, שכל התהליכים שתיארתי אינם מתרחשים בפועל? בוודאי שהםמתרחשים! אז מדוע אנשים אינם נרגשים, ואינם שואלים את עצמם מי אחראי על הפלא הזה?

איך אפשר להמשיך הלאה בחיים, כאילו כלום לא קרה, כשיש משמעות אדירה לתובנה זו?

רגע הלידה - "אדם בתוך אדם", שבוע 40

התאריך המשוער הגיע. אין צירים באופק. הציפייה הולכת וגוברת, והמחשבות מתרוצצות: "מה יהיה? אני יודע שאחרי 9 חודשים העוּבָּר צריך לצאת לאוויר העולם. אשתי יודעת זאת. בעצם, כולם יודעים זאת אבל איך העוּבָּר אמור לדעת? מי מספר לו? אולי הוא לא יודע שהגיע זמנו לצאת?כיצד יודע העוּבָּר מראש שהוא עתיד להגיח מן הרחם לאחר תקופה מוגדרת וקבועה של 9 חודשים? האם יש לו לוח שנה ברחם, והוא סופר את הימים? כיצד הוא בכלל יודע מה עליו לעשות כדי לצאת החוצה?

כשמתעמקים בעניין, אי אפשר שלא לתהות איך העוּבָּר שורד ברחם? זה נשמע מפחיד ולא הגיוני להיות בתוך בטן של מישהו אחר! אבל מהתבוננות פשוטה, אתה מבין שבשביל העוּבָּר, הרחם הוא מלון "5 כוכבים", מלון יוקרתי וייחודי, שדואג לצרכיו בצורה מושלמת ומדהימה: הוא מקבל מזון בקביעות באמצעות חבל הטבור; הוא מבלה בתוך מי שפיר חמימים, ועוד. יש עוד אינספור דוגמאות, שמצביעות על מנגנון מופלא שמפנק ושומר עליו באופן מושלם במשך 9 חודשים.

קשה לתפוס ולקלוט שיש כאן יצור אנושי, שחי במשך 9 חודשים בתוך גוף של אדם אחר! זה פשוט נשגב מבינתי!

שבוע 41: אני בחדר הלידה עם אשתי, עומד מאחורי וילון ורואה את פלג גופה העליון של אשתי. תומך בה "מרחוק", מתפלל מנבכי נשמתי ללידה קלה ולבריאות לה ולתינוק, ומידי פעם שונה פרק ק' בתהלים, "מזמור לתודה", על שזיכני להגיע לזמן הזה. והנה זה מגיע, רגע הלידה... ההתרגשות בשיאה!

ווואאאווו!!! אדם חי ונושם יוצא מתוך הגוף של אשתי! אין לי מילים!

הדמעות זולגות על פניי... נולדה לי בת בכורה, בריאה ושלמה במשקל 3,326 קילו.

תמונה זו לא אשכח לעולם: התינוקת מונחת על אשתי. צבע עורה סגול מבריק. לבטנה מחובר מעין "כבל חשמלי" בצבע סגול, זהו חבל הטבור, ולצד המיטה מונח גוש עגול אדום, זוהי השלייה, שהופרשה גם כן מגופה.

אני משפשף את עיניי ומביט בהשתאות בתינוקת הקטנטנה, שכולה נס אחד גדול. יש לה לב פועם. היא נושמת. שתי עיניים, גבות, אף ואוזניים. שפתיים מעוצבות. היא משמיעה קולות, מניעה רגליים וידיים, פוקחת עיניים. לא יאמן, אבל היא כבר מפנה את ראשה הצידה ומזיזה את שפתיה ליניקה. ישתבח שמו לעד, איזו יצירה מופלאה!

אבל איך זה יכול להיות? רק לפני רגע היא הייתה בתוך הרחם של אשתי! אדם בתוך אדם! זה פשוט לא נתפס!

תהיתי לעצמי: איך אדם שהיה עֵד לרגע הלידה, יכול לחשוב שאדם מסוגל ליצור אדם מושלם אחר, בלי שמעורב פה בהכרח כוח עליון בעל כוחות אדירים וגאונות אינסופית? האדם נברא בחכמה ובתבונה כה נפלאה, עם מערכות מתואמות ומשולבות להפליא, כל איבר במקומו המתאים. כל חומר במינון מדויק, כל פעולה בעיתוי המתאים. איך אפשר לחשוב ולהאמין כי יצירה זו נוצרה מפיצוץ? במקרה?

בכלל, אין הסבר משכנע מדוע אישה, שיולדת ללא אפידורל וצורחת מכאבים, תהיה מוכנה לחזור על כך מרצונה החופשי בלידות הבאות, ללא חותמת אלוקית שמשכיחה חוויה קשה זו ממנה!

בנימה אישית

הלידה היא "מעמד הר סיני" הפרטי שלי. הלידה "צועקת": יש בורא לעולם! הלידה היא אירוע שבו חוויתי התגלות אלוקית בכל איברי גופי. מדובר באירוע מכונן, מרגש ועוצמתי ביותר. זו חוויה זוגית (תמיכה באשה ברגע עוצמתי שכזה), אישית (אני הולך להיות אבא!) ורוחנית ("מי ברא אלה?") שמתנקזת לרגע אחד מיוחד - רגע הלידה, שבו אדם יוצא מתוך אדם! אלוקים מתגלה במלוא עוצמתו ותפארתו!

ולשמוע את קול הבכי הראשון של התינוקת? זה פשוט שבר אותי לרסיסים. מעבר לשמחה שהתינוקת נושמת בכוחות עצמה, מבחינתי היה זה קול אלוקים שבוקע מתוך בכייה, שאומר לי, בדרכו הנעימה והמלטפת: "אני כאן, בן יקר שלי".

אי אפשר להסביר את חווית ההיריון והלידה, אלא "מֵאֵת ה' הָיְתָה זֹּאת, הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ" (תהלים קיח,כג). ברור לכל, שמאת בורא העולם הייתה התשועה הזאת, והיא נס סתום ופלא אדיר בעינינו. אין ביכולתנו להעריך ולתאר את גודל החסד שבורא העולם עושה עמנו בכל רגע ורגע. כל אמירת תודה לבורא העולם אינה משתווה למתנה העצומה שהוא העניק לנו.

(צילום אילוסטרציה: shutterstock)

בורא העולם, אהובי, בוראי, יוצרי, אבא שלי היקר! על גבי "אתר הבית" שלך - הידברות - אני רוצה לומר לך בפני קהל הקוראים: תודה על הכול! תודה על אתר "שבע ברכות", בו זיכית אותי להכיר את אשתי! תודה על חווית לידה מושלמת! תודה על ששמרת על אשתי בריאה ושלמה! תודה על שזיכית אותי במתנת החיים הגדולה מכל! תודה על מה שאתה בשבילי!

תודה על שלא וויתרת עליי, שהראית לי את הדרך חזרה הביתה, תוך כדי ליווי צמוד, אהבה אינסופית והשגחה פרטית מדוקדקת, שכולה טובתי האישית.

יהי רצון מלפניך, בורא העולם, שיחדרו דבריי ללב הקוראים, ושאזכה לגדל ולקדש את שמך בכתבה זו. אני אוהב אותך!

אגב, ויקרא שמה בישראל..."הלל".

שוקלת הפלה? מכיר/ה מישהי שנמצאת על פרשת דרכים?

אמא יקרה, אנחנו כאן, במחלקת אמ"א של הידברות, כדי לעזור לך. העניקי לילדך הזדמנות נוספת, אל תתני לו לסיים את חייו. לפניות אל מחלקת אמ"א – סיוע, ייעוץ והכוונה חינם לנשים למניעת הפסקות הריון והפלה: טל' 073-2221333, נייד 052-9551591. מייל kalina@htv.co.il