דבר תורה לפרשת וישלח: על האבק שנוצר בהיאבקות, והמלחמה ביצר הרע

יעקב עוזב את חרן אחרי עשרים שנה, ופניו מועדות בחזרה אל ארץ ישראל. בדרכו, הוא נתקל במאבק איתנים, מאבק המשמש אבן דרך משמעותית ביחס של עם ישראל לאומות העולם – באופן כללי, וביחס למאבק הפנימי של האדם מול עצמו – באופן פרטי.

סיפור המאבק מוכר לכולם: "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ, וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ, וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ. וַיֹּאמֶר (המלאך ליעקב): שַׁלְּחֵנִי, כִּי עָלָה הַשָּׁחַר, וַיֹּאמֶר (יעקב למלאך): לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי" (לב, כה-ל).

במהותו של מאבק זה, רב הנסתר על הנגלה. חכמים מגלים לנו שהתוקף היה שרו של עשו, כלומר, כוחו הרוחני של עשו, כך שבעצם התקיים שם מאבק בין כוח הטוב שבעולם, המגולם בדמותו של יעקב, לכוח הרע שבעולם, המגולם בדמותו של עשו.

רש"י כותב, שהמילה "ויאבק" היא מלשון אבק: "שהיו מעלים עפר ברגליהם על ידי נענועם" (לב, כה).

התלמוד (חולין צא ע"א) מוסיף פרט: "שהעלו אבק מרגלותם עד כיסא הכבוד" (וזו כוונת הפסוק: "השם בְּסוּפָה וּבִשְׂעָרָה דַּרְכּוֹ וְעָנָן אֲבַק רַגְלָיו" - נחום א, ג). כלומר, אבק המאבק עלה עד מקום מושבו של הקדוש ברוך הוא.

מהו עומק כוונת הדברים?

מהו אבק? אבק מורכב מחלקיקים זעירים של חומר ארצי, אשר נותקו ממעמדם, איבדו כמעט את כל כובד משקלם, והם מתערבלים אל על מכל סיבה קלה. "להתאבק" פירושו לנתק דבר ממעמדו, ולהפוך אותו לחסר משמעות. כאשר שני אנשים נאבקים, השאיפה ההדדית היא לנתק את השני ממעמדו שעל הארץ, ולעשות אותו "אבק".

האבק שהתאבק בין יעקב לשרו של עשו עלה עד כיסא הכבוד, משום שמאבק זה אינו אלא דוגמא בזעיר אנפין למאבק הגדול המתמשך והולך בכל דברי הימים. הוא התמצית והתוכן לכל ההיסטוריה האנושית (רבי שמשון רפאל הירש).

מאבק זה הינו סמל וביטוי למאבקים הממושכים בין עמים, דתות, קבוצות, והכי חשוב – בין אדם לעצמו, כוח הטוב מול כוח הרע. המאבק המרכזי בחיים הוא על דבר אחד: אלו דברים/ רעיונות/ אידיאולוגיות הם חשובים בחיים, ויש להשאירם "יציבים על מקומם" עם כל כובד משקלם, ואלו דברים יש לנתק ממשקלם וממעמדם, ולהפוך אותם לאבק פורח.

שרו של עשו רצה להפוך את יעקב ל"אבק". הוא רצה לאבד לחלוטין את מעמדו של יעקב ואת האידיאולוגיה האלוקית שהוא מייצג. כבר עשרים שנה לפני המפגש הנוכחי קבע עשו בליבו: "יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי" (בראשית כז, מא). לאורך ההיסטוריה, "שרו של עשו" לבש צורה ופשט צורה, בניסיון לכלות את יעקב ואת זרעו.

התורה מדגישה "ויאבק איש עמו". יעקב לא היה המתקיף – היריב היה המתקיף. האיש נאבק עם יעקב, ויעקב עצמו נלחם רק מלחמת הגנה.

בסיבוב הספציפי הזה, שרו של עשו לא הצליח להשמיט את הקרקע מתחת רגליו של יעקב ולשלול ממנו את אפשרות הקיום בארץ, אך הוא כן הצליח להחליש את כוחו החומרי. הוא ניתק את שריר רגלו של יעקב ורגלו הייתה צולעת, לפחות לזמן קצר.

לצערנו, פעמים רבות היהודי הועלה על המוקד והמשרפות הפכו אותו לאפר ואבק, אולם לא הצליחו לכלות את עם ישראל ותורתו.

גם במישור האישי, יצר הרע מנסה להיאבק באדם. המאבק הוא טוטאלי ואינסופי, אולם יעקב נתן לנו את הכוח להצליח לנצח אותו.

אם נשכיל להפוך לאבק את כל אבני הנגף שהיצר הרע מניח בדרכנו, השחר יעלה, שמש הגאולה תזרח והרע יתבטל מן העולם.