דמי חנוכה לילדים: כך תעשו זאת באופן חינוכי, חכם וכלכלי

איציק נכנס לחנות משחקים ובידיו מטבעות מקשקשים. הכסף צרור בשקיות שונות ובארנקים צבעוניים, והוא ספור ומדוד בקפידה. לא תאמינו, אבל הסכום הכולל של כל הכסף הקטן והמרשרש הזה מגיע לסך של ארבע מאות וחמישים שקלים, ועוד כמה אגורות. איציק קיבל את הכסף הזה לדמי חנוכה. קצת מסבא אחד וקצת מהסבתא השניה, גם הדודים נתנו משהו ואפילו הגיס הגדול תרם את חלקו. ביום האחרון נתנו גם אבא ואמא, והשלימו בכך את החגיגה המרגשת. הכסף היה חשוב בעיניו, וכמו אחיו ואחיותיו הוא ספר אותו מדי יום וטווה לעצמו חלומות גדולים וססגוניים. איציק ידע מה הוא הולך לעשות בכסף. אחותו קונה אורגנית, אחיו הקטן רוכש לעצמו מערכת הגברה קטנה וביתית. אבל הוא הולך להשתמש בו לרכישת משחקים כאוות נפשו. יש בחנות משחקים בהיצע מרהיב, והוא יתייעץ עם המוכר. בחנות המשחקים ממש מוכנים לתופעה הזו, ולא מזלזלים בצרכנים הקטנים שמציפים את החנות. חנוכה זה הזמן. איציק ישלם ממיטב כספו, ובסכום עתק ירכוש לעצמו משחקים. באותה שעה אמא שלו מתלבטת אם לקנות עוד עוף לארוחת צהרים.

אז מה הולך פה? יש פה ילד עשיר לאמא שמתחבטת איך לגמור את היום, לא רק את החודש. האומנם זה הגיוני?

מסתבר שמפת הכלכלה המשפחתית יכולה לפעמים להפתיע, בעיקר בהזדמנויות חגיגיות כמו חנוכה. הילדים מקבלים דמי חנוכה וצועדים, מאושרים, לממש חלומות. זה מנהג יהודי נפלא ומלא רגש ושמחה. האם אנו שומרים אותו בגבולות הנכונים?

יוכבד רואה את הנערה שלה צועדת לקנות מטריה יוקרתית. מה פתאום יש לה מושגים כאלו? בסך הכול בת שש עשרה, וכבר מבקשת לעצמה מטריה ממותגת במחיר כה יקר. למה היא מתעקשת על זה? היא לא יכולה לקנות לעצמה מטריה פשוטה, ובשאר הכסף לממן את הטיול? אבל יוכבד רוצה לאפשר לילדה שלה להגשים חלום. האם היא צודקת? האומנם זה לטובתה של הילדה?

רעות רואה בעיניים כלות את הילדה שלה קונה בדמי החנוכה ממתקים. כל כך הרבה כסף על ממתקים! איך היא מסוגלת? למה היא לא חושבת רגע אחד קדימה? למה היא מבזבזת ככה? אבל רעות מאמינה שטוב לתת לילדה להתנסות. אולי דווקא כך היא תבין שכדאי לחסוך ולהשקיע. אולי אחרי שיגמרו הממתקים היא תחשוב על כך שבפעם הבאה כדאי יהיה לקנות משהו שיישאר ליותר מיום אחד?

חנוכה הוא זמן של חינוך. חינוך הוא מלשון חניכה. חונכים דבר לצורך תפקידו, וזה אומר שהחינוך אמור להכשיר אותנו לעתיד. האם העולם מציע שפע בלתי מוגבל? האם עתידם של הילדים יביא אותם למחוזות שבהם ניתן להשיג כל מה שרוצים? אם העולם הוא כפי שאנו מכירים אותו, הרי שהם אמורים להיות מוכנים לחיים בצורה מציאותית הרבה יותר, שמתחככת גם עם גבולות היש והאין.

כן, באמת אין!

האם אתם מעזים לומר לילדים שאין כסף? גם אם התשובה חיובית, ודאי לא מדובר בחוויה מרנינה. כל כך רוצים לומר לילדים שיש, ולהציף אותם בכל מה שיעשה להם טוב. השאלה היא, אם הצפה של שפע היא דבר שיעשה להם טוב גם לטווח הארוך, או רק לטווח הקצר.

הורים רבים מסתכלים על הילד ומשקיעים בעתידו הכלכלי, שיהיה לו ממה להתחיל את החיים ברגע שיבוא יומו. שיהיה לו בשביל הדברים החשובים בשלבים המכריעים של החיים.

הורים מאמצים מבט רחב ומתבוננים על העתיד. הם צופים את ההוצאות הגדולות שיבואו עם הבשורות המשמעותיות של נישואין והקמת בית. אז ירצו שתהיה להם האפשרות לקרקע יציבה מבחינה כלכלית. אבל לא רק כסף הוא העניין. כדי שתהיה לילד יציבות כלכלית של התחלה נכונה, צריך לתת לו גם השקפה מושכלת והסתכלות מתאימה.

(צילום: shutterstock)

"כשהייתי ילדה קנו לי הרבה בגדים יפים ומשחקים. הלכנו לטיולים בלי הגבלה של כסף. היה לנו באמת כל טוב. נסענו לחופשות יקרות וחיינו ברמה גבוהה בהחלט, משהו שהיום נראה אצלנו כבר רק בתמונות", כך מספרת שולי, בת יחידה ומפונקת. "אבל עם השנים המצב הכלכלי השתנה והתהפך, ואני בינתיים גדלתי. רציתי ללמוד מקצוע, והורי לא יכלו לעזור לי. העסק שלהם שייך לענף מסוים שגווע עם התפתחות הטכנולוגיה, והורי נשארו בלי כלום. אמנם היתה לי ילדות מפנקת ומשופעת בכל טוב, אבל דווקא לכן, כשגדלתי היה לי קשה הרבה יותר. ההורים שלי לא חשבו לחסוך כלום, כי העסק המבטיח היה נראה כמשהו שרק הולך ומשגשג. הם מכרו בתשואה יפה מוצר שהיום כבר אין לו דורש. זה קרה מהר מאוד, ואפילו הם לא קלטו את השינוי עד שהוא ממש הכה בפניהם. זה היה נראה לא מציאותי, אבל בפועל זה קרה: העסק גווע וקרס. ההרגל שלי לתפנוקים עומד בעוכרי, ועד היום אני לא מצליחה להשתלט על הנטיה הטבעית להשוות, מה היה פעם ומה יש היום. איך כילדה צעירה הייתי מוציאה כספים בלי מחשבה. בכלל, תמיד היה לי כסף בארנק ומחיר לא היה שיקול של שום דבר. הכול היה אפשרי, ולמה לא. ההורים היו עסוקים, והם נתנו לי כל מה שרציתי. שום דבר לא היה יקר מדי. הכול היה בסדר והם נתנו ביד רחבה. קיבלתי כל כך הרבה – חוץ מחינוך לחיסכון. הם לימדו אותי הכול, אבל לא לימדו אותי מה הוא ערכו של כסף. גם אצלם בעסק היו מושגים של כסף גדול. הרי כאשר יוצאים מפגישה שבה מחליטים על השקעה של מאתים אלף שקלים, לא עושים עניין מהוצאה של מאה שקל, והילדה תשמח.

"היום אני חיה במציאות אחרת לחלוטין. אני מקבלת שכר מינימום לשעה, ומעריכה כל שעת עבודה. אני לא מרשה לעצמי להפסיד עבודה, כי הכסף הזה חשוב לי מאוד. יש לי מטרה שעומדת לי מול העיניים. אני משתדלת לקמץ בהוצאות ולמנוע כל הוצאה מיותרת שתכביד על ההורים שלי. אני יודעת כמה קשה להם היום, ואני מודעת היטב לרצון שלהם לתת לי הכול. הרי הם אוהבים כל כך להשפיע עלי כל טוב. אבל עכשיו הזמנים השתנו, המצב התחלף ואי אפשר לקנות כל מה שרוצים. ההורים מכרו את העסק, והם עצמם עובדים בו כשכירים. העסק הוסב לענף חדש והיה צורך להשקיע בו הרבה. ההורים שלי לא יכלו להשקיע בעצמם, וחבל. כאשר הם הבינו את המצב, זה היה מאוחר מדי. הם גילו שהמוצר שעמו הם מתעסקים הפך פתאום להיות בלתי מבוקש וחסר תועלת. יש לו היום בשוק תחליפים הרבה יותר טובים, מהירים וזולים. עצם העובדה שמכרו את המותג של העסק והצליחו לשלם באמצעות זאת קצת חובות – הרי זה נס בפני עצמו. ההורים שלי, כשכירים, מתאמצים להתרגל למציאות חדשה לגמרי, מציאות שבה הם אוגרים משכורת לפי שעות עבודה, ולא גורפים הון מתשואה של עסק פורח.

אהה, כמה זה שונה.

"כיום אני עובדת קשה מאוד כמוכרת בחנות. אני נשארת בשעות מאוחרות לסדר את המחסנים, ומשקיעה כל רגע מיותר לשיעורי עזר ולעבודות מזדמנות. כל זאת בשביל לממן את הלימודים שלי. אני מקווה שאוכל כבר בקרוב לפתוח לעצמי תוכנית חיסכון, ומקווה שתמיד אוכל לשים משהו בצד. זה מה שהורי משננים לי, כתוצאה מהמסר שלמדו על בשרם".

סיפורה של הבת היחידה משקף את הרצון העצום של הורים לתת לילדתם הכול. כל הורה מזדהה עם הרצון הזה, שהוא טבע אנושי פנימי עצום ומולד. כל הורה משתוקק לתת לילד שלו כל מה שיוכל כדי לסייע לו בדרכו ולהקל עליו בחייו. כולם רוצים לתת לילד תנאים טובים, נוחים ונעימים, אבל חלק מהטוב הזה הוא החינוך לערכו של מטבע. חלק מהשפע שאפשר להשפיע על ילדים הוא ההערכה לחסכון וההבנה של התנהלות כלכלית נכונה.

מה לעשות בדמי החנוכה?

"בכוונה אתן לילדים שלי לנצל את דמי החנוכה", אומרת אם לשלושה ילדים. "בדרך כלל אני לא מפקידה בידיים שלהם כסף. אני לא חושבת שהם צריכים להיות קשורים לכסף. בכלל, דיונים כלכליים אנו ההורים מנהלים בדלתים סגורות. אבל דברים של היום יום הם חייבים לשמוע. הרי יבוא יום והם יהיו מופקדים על ההתנהלות הכלכלית של עצמם. אם מדובר בקבלת משרה חדשה או שינוי בעבודה, זה אנחנו לא נעשה לאוזני הילדים. אבל התלבטויות יום יומיות של מה לקנות ועד כמה שווה לשלם – את זה אנחנו כן עושים לאוזני הילדים. טוב שישמעו מה שווה ומה לא, מה יקר ומה זול, מה הכרחי ומה מותרות. זה מחנך אותם. זה מרגיל אותם למציאות של שיקול דעת, של התגברות, של עמידה מול פיתויים.

"בדמי החנוכה אני מאפשרת להם לבחור לבד מה לעשות עם הכסף, ואני לא מחליטה בעבורם. מכוונת אותם באמצעות שאלות. 'מה אתה רוצה? מה תעשה עם זה? האם תשמח עם זה גם אחרי כמה ימים? כמה זמן תימשך ההנאה?' וכך הלאה. לפעמים השאלות האלו פותחות להם את העיניים לחשוב מחדש ולוותר על פיתויים רגעיים, ולפעמים הם חשים צורך דווקא למצות את ההנאות הקטנות כמו ממתקים יקרים או משחק חשמלי מושך. בשנה שעברה הבן שלי שילם על מכונית שלט חשמלית רעועה. כולנו הזהרנו אותו שהיא יכולה להיגמר לו מהר מאוד, אבל הוא רצה לקחת סיכון. רצה ושילם. שילם מחיר על ערך עצת מבוגרים. בעיניים שלו ראה איך המכונית מפסיקה לעבוד ונזרקת לפח. מאז הוא קיבל ערך לא מבוטל לעצה שאומרים לו דורשי טובתו. גם זה לימוד חשוב ששווה לשלם בעדו".

מה הם חמישים שקלים היום? באמת סכום לא גדול. אבל כאשר פרוטה לפרוטה מצטרפת, הרי שניתן יהיה לחבר אותם יחד לסכום נכבד ומשמעותי.