מי היה ה"חפץ חיים" השני שעם ישראל הפסיד?

הערב ומחר (יום רביעי עד השקיעה )יחול יום השנה לפטירתו של ר' אברהם הכהן, בנו של החפץ חיים, שנולד בערך בשנת תרכ"ח, ונפטר בכ' בכסלו, בהיותו בן 23 בלבד, לאחר מחלה קשה.

החפץ חיים, בהקדמה ל"ליקוטי הלכות זבחים" מתאר את דמותו הגדולה של בנו בלשון הבאה: "היה גדול בתורה ובמעלות המידות עד להפליא... והיה עמקן נפלא ובעל סברא ישרה...". גם בתקופת מחלתו הקשה, סייע ר' אברהם לאביו הגדול לערוך את חידושי תורתו על מסכת זבחים. בסוף הספר 'ליקוטי הלכות זבחים' הכניס החפץ חיים את חידושיו של בנו.

הגאון רבי אליהו לופיאן זצ"ל הזכיר פעם באחת משיחותיו את רבי אברהם, בנו של החפץ חיים, ואמר: "אני הכרתי את ר' אברהם, הוא היה 'אַ צווייטער חפץ חיים' (=חפץ חיים שני), הן בתורה והן במידות!".

רבי אריה הכהן, בנו של החפץ חיים, מתאר בספרו "תולדות החפץ חיים" את תקופת המחלה של אחיו: "אבא בגודל נפשו ובאמונתו החזקה בה' לא נפל ברוחו, וקיבל ייסורי נפשו באהבה, ולא ביטל שיעוריו בשולחן ערוך... וגם בימי הקיץ, כשהוליך את אחיי לכפר  סמוך לעירנו, למקום יערות, לשאוף רוח צח, גם שם ערך שולחן ביער ועסק בעיון הלכה. וגם אחי ז"ל, אם כי היה נגוע במחלתו, לא חדל מלעסוק בהלכה ולפלפל במקצועות היותר עמוקים עד קץ ימי חייו".

רבי אריה הכהן התגורר הרחק מראדין ועל כן לא נודע לו על פטירתו של אחיו. בספרו הוא מתאר כיצד נודע לו על פטירת אחיו, כחודשיים וחצי לאחר מכן. "כשהגעתי לראדין לבקר את אבי, אחרי שאילת שלום שאלתיו על שלום אחי אברהם, השיב לי, כי הוא כבר בגן עדן מעשרה שבועות", מספר ר' אברהם, "מובן, כי כהלום רעם הייתי לשמועה הרעה הפתאומית, ואחרי קרעי את בגדי וישיבתי על הקרקע, החל מר אבי לנחמני, באמרו כי הלך מהעולם נקי בלי חטא, מסובל היה בייסורים יותר מארבע שנים, ואף על פי כן עסק בתורה תמיד, ועמל בה, וכמעט מת מתוך תורה, ויש לו זכות גדול שחלק גדול מחיבור ליקוטי הלכות על זבחים הוא פרי רוחו ועמלו, לבד מידותיו הנעלות בין אדם לחברו".

הוסיף החפץ חיים וסיפר לבנו כי כאשר נודע לו על מחלתו האחרונה של בנו ר' אברהם, היה זה הדבר יום אחד לפני פטירתו של הבן. הוא מיהר מאוד לנסוע, אך בשל תלאות הדרך איחר, וכשבא לביתו מצא כי הסתיימה ההלוויה, והעם חזר מבית הקברות. החפץ חיים הצטער מאוד שלא זכה אפילו ללוות את בנו לבית עולמו. "אמנם, עוונותיי גרמו, ומן השמים עכבוני להתאחר בנסיעתי. ואלי אם באתי בעודו בחיים, והייתי מפיל תחינתי לפני אלוקי השמים, והייתי מזכיר מעט זכויות שיש לי, אולי לא השיבו פני ריקם והשאירוהו בחיים", אמר החפץ חיים.

"אבל קל דעות השם, ולו נתכנו עלילות. ומי יודע איזה נפש היה בשכבר הימים, ולאיזה תכלית בא לעולם, ואולי כבר השלים חוקו בשניו המועטות", המשיך החפץ חיים לנחם את בנו.

גם תלמידי הישיבה בראדין סיפרו על קבלת הדין של החפץ חיים: "בכל ימי השבעה חזר החפץ חיים על לשון הפסוק: 'ה' נתן וה' לקח. יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם'".