פרשת מקץ: כשהחרטומים נכשלו בפתרון חלומות

פרעה חולם חלום המסעיר את רוחו, וכל חרטומיו ופותרי חלומותיו אינם מצליחים להרגיעו.

יוסף, אשר ניסיון רב לו בענייני חלומות ופתרונם, מוזעק מהכלא. מריצים אותו אל פרעה, והוא פותר את חלומו בחכמה. פרעה נרגש מחכמתו ומאישיותו של יוסף, והוא ממנה אותו לתפקיד בכיר ביותר – משנה למלך.

מה פרעה חלם? "וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר, וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ. וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן הַיְאֹר, רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר, וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת עַל שְׂפַת הַיְאֹר. וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת, וַיִּיקַץ פַּרְעֹה. וַיִּישָׁן וַיַּחֲלֹם שֵׁנִית, וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת. וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים דַּקּוֹת וּשְׁדוּפֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶן. וַתִּבְלַעְנָה הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת".

יוסף פותר את החלום באופן הבא: שבע הפרות ושבע השיבולים הטובות והבריאות, מורות על כך שתהיינה שבע שנות שובע ופריחה כלכלית בארץ מצרים, ושבע הפרות ושבע השיבולים הרעות, מורות על שבע שנות רעב, אשר תבואנה עם סיומן של שנות השובע. יוסף גם מציע פתרון: לחמש את מצרים בשבע שנות השובע, ולמלא את אוצרות מצרים בתבואה שתספיק לכלכל את מצרים בשבע שנות הרעב.

רבינו בחיי ומפרשים נוספים שואלים, מדוע כל פותרי החלומות החכמים לא הצליחו לפענח את החלום? הרי כל פרטי החלום מורים בבירור שהפתרון הוא רעב ושובע. פרות הן סימן לחרישה, שיבולים הן סימן לתבואה. היאור היה מקור ההשקיה. אחו הוא מקום מרעה. פרות שמנות ורזות הן סימן ברור לרעב ולשובע, כך גם שיבולים טובות ושדופות. מדוע כל פותרי החלומות של פרעה, אשר ללא ספק היו אנשים חכמים מאוד, לא גילו את הפתרון הפשוט כל כך, לכאורה?

אפשר לבאר כך: חרטומי מצרים הבינו שהפתרון קשור לשבעה דברים טובים ושבעה דברים רעים, והם אמרו לפרעה: "שבע בנות אתה מוליד שבע בנות אתה קובר", ועוד פתרונות מן הסוג הזה. אולם דעתו של פרעה לא נחה, בין היתר בגלל הסיבה הבאה: פרעה ראה בחלומו, שלפני  שהפרות הרזות והרעות אכלו את הפרות הבריאות והטובות, הן עמדו באחו יחד עם השמנות והבריאות – "וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת עַל שְׂפַת הַיְאֹר". רק לאחר שכל ארבע עשרה הפרות עמדו יחדיו, הפרות הרעות אכלו את הפרות הטובות. כלומר, היה זמן בו הפרות הטובות והרעות היו קיימות במקביל, אלו לצד אלו. הפרט הזה סיבך את הפותרים, והם לא מצאו לו פתרון הולם. זו אחת הסיבות שהם שללו את האופציה של פתרון הרעב והשובע, משום שלא יתכן שיש במקביל גם שנות שובע וגם שנות רעב.

יוסף הצליח לפתור את הפרט הזה. יוסף הסביר את משמעות ההקבלה של הפרות הרעות והטובות, והוא ייעץ לפרעה לא להיות ב"שכרון חושים" מההצלחה הכלכלית של שבע השנים הבאות, אלא לשים לנגד עיניו את שנות הרעב שתבואנה לאחר מכן. הוא ייעץ להתכונן לשנות הרעב העתידות באמצעות חימוש אוצרות התבואה במשך שנות השובע, כדי שתהיה אפשרות "לאכול" את שנות השובע בשנות הרעב.

זהו פשר הפרט שכל ארבע עשרה הפרות עמדו במקביל, שהרי בשנות השובע מתכוננים לשנות הרעב, ובשנות הרעב נהנים משנות השובע.

החלום ופתרונו הם משל לחיים. יוסף מצליח לאחד שני הפכים, משום שיוסף מייצג את האמונה היהודית, שיש בעולם מציאות אחת בלבד - "אין עוד מלבדו". העולם כולו מתנהל על פי רצון השם, ורצון השם הוא תמיד טוב. כאשר אדם מאמין שחוץ מרצון השם אין מציאות נוספת בעולם, יש מקום גם להפכים מוחלטים.

מה שהחזיק את יוסף בכל תחנות חייו הסוערים, היא הידיעה המוחלטת שכל מה שקורה – זוהי יד השם. הרעב והשובע, הטוב והרע, ההצלחה והכישלון, הנפילה והתקומה. תהפוכות ותמורות החיים עלולות להטעות את האדם ולגרום לו לחשוב שאולי, חלילה, גורלו מופקר למקרי העולם, וטעות זו מכניסה את האדם לעצב כאשר רע לו. אולם יוסף יודע, שכל מה שקורה הוא אך ורק רצון השם.  

במהלך שהותו במצרים, יוסף הצליח כמעט בכל דבר שהוא "נגע" בו. כולם שיבחו ורוממו אותו על כך, והוא היה "על גג העולם". יוסף יכול היה לטפוח לעצמו על השכם מהר מאד, ולשכוח מבורא עולם, אולם יוסף "הפנה" את כל הצלחותיו לבורא עולם, וממילא – גם את כל כישלונותיו.

כעת מבינים אנו מדוע רק יוסף הצליח לפתור את חלומו של פרעה. רק יוסף – בנם של אבות האומה, מסוגל להבין את מה ששום מצרי לא מסוגל להבין – הטוב והרע מחוברים ושלובים זה בזה. נכון שהטוב והרע נראים לעיננו כשני מצבים מנוגדים, אולם האמת היא שמקורם הוא אחד – בורא עולם. רק יוסף היה מסוגל לחבר את הרעב והשובע ליחידה אחת של רצון השם.