הפרשה החסידית לחנוכה: מדוע נקבע חג רק לנס חנוכה, ולא לנס של הניצחון על גוליית?

נסים רבים ארעו לעם ישראל בתולדותיו. על חלקם אנו יכולים לקרוא בתנ"ך. בכל זאת, מעניין שעל רוב הניסים לא נקבע שום חג לזכר הנס.

הדבר תמוה שבעתיים כאשר אנו קוראים על נסים גדולים, כדוגמת חזקיהו המלך עם סנחריב מלך אשור שצבאו הענק מת תוך כדי שינה, ובבוקר לא היה לו אף חייל אחד להילחם; יהושפט שתקע בשופר וכולם נפלו חללים; דוד שנלחם עם גוליית הענק והציל את עם ישראל; ועוד מקרים על טבעיים רבים, שלא מצאנו להם שום זכר בדורות הבאים.

ובכלל, מה המיוחד בנס חנוכה? כאשר הגמרא (מסכת תענית דף כ"ה) מספרת על רבי חנינא בן דוסא שפעם, בערב שבת, ראה את בתו עצובה. שאל אותה: "מה קרה לך, בתי?" ענתה לו: "התחלף לי קנקן השמן עם קנקן החומץ, ובטעות הדלקתי נרות שבת עם חומץ". ענה לה רבי חנינא: "הסירי דאגה מליבך, מי שאמר לשמן וידלק, יאמר לחומץ וידלק". אכן כך היה, נעשה להם נס, והפתילות עם החומץ דלקו שעות רבות. אם כן, על מה ולמה החגיגה הגדולה על הנס שקרה בבית המקדש, שנרות דלקו שמונה ימים עם מעט שמן?

רבים מספרי החסידות מנסים להבין את פשר הדבר – במה נשתנו נס חנוכה ונס פורים, שנקבע להם חג, לעומת נסים ונפלאות אחרים?

הנה הסברו המעניין של הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיצ'וב זי"ע, בספרו קדושת לוי: כל נס הוא הנהגה מעל לדרך הטבע, ונובע מהתגלות הארה משמים. לפעמים הארה זו שהביאה את הנס מגיחה באופן חד פעמי, לשעה שעם ישראל זקוק לנס כדי שיוושעו בעת צרתם, ואח"כ האור שוב נגנז.

(צילום אילוסטרציה: פלאש 90)

אבל לפעמים הקב"ה עושה נס לבניו, והאור המתגלה שוב אינו נפסק לעולם. בכל שנה ושנה, כשמגיע היום הזה, שוב מתגלה האור ויורד לעולם, בדיוק כמו בזמן הנס. במצב כזה הנס נמשך לתמיד, ובכל שנה באותו זמן שוב המצב חוזר למציאות הראשונה. כמו למשל בפסח – בכל שנה שוב מתגלה ההארה של יציאת מצרים. כמו שבזמן יציאת מצרים זכה כל יהודי לצאת בפועל משעבוד לגאולה, כך יכול כל יהודי לזכות ליציאת מצרים פרטית גם היום.

זה ההסבר להבדל שבין נס לנס. חכמינו ז"ל, בעיניהם המאירות, ידעו לראות בכל נס האם זו הארה זמנית, או הארה קבועה לדורות עולם. לשם כך הם המתינו שתחלוף שנה ושוב יגיע הזמן שבו קרה הנס, ואז הם ראו האם האור חוזר ומתגלה באותו זמן או לא. לפי זה הם קבעו: נסים שההארה שלהם תישאר לתמיד, הם קבעו לחגוג בכל שנה זכר לנס הזה, ונסים שההארה שלהם זמנית בלבד, לא קבעו להם חג קבוע.

בזה נבין את פירוש הברכה שאנו מברכים לפני הדלקת נרות חנוכה: "שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה". כלומר, הנס הזה אמנם נעשה בימים ההם, אבל הוא חוזר ומופיע בזמן הזה, בדיוק כמו אז.

מהו בדיוק האור הזה, שנשפע בימי החנוכה הקדושים?

ידוע שלבורא עולם ישנן שלוש עשרה מידות של רחמים בהם הוא מנהיג את העולם. החשמונאים זכו לנסים הגדולים דרך ההנהגה של מידות הרחמים האלו. בכל שנה, כאשר אנו מדליקים נרות חנוכה, אנו ממשיכים עלינו שפע רחמים משלוש עשרה המידות שנפתחו אז, בימים ההם.

אם נספור את מספר המילים שישנן בברכה הראשונה של נר חנוכה, נגיע לשלוש עשרה (ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להדליק נר חנוכה). כך גם אם נמשיך ונספור את המילים בברכה השניה, נגיע לשלוש עשרה, (ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה). המילים בשתי הברכות יחד הן עשרים ושש, כמנין שם הוי"ה, שהוא שמו של הקב"ה, המרמז על מידת הרחמים (עפ"י ספר קב הישר).

כאז, כך היום. כאשר אנו מאירים את הבית באור נרות החנוכה, יש בכוחם לגרש את החושך הפרטי של אחד ואחד מאיתנו, להאיר אותם באור חדש של רחמים ורצון, שישאיר את חותמו על הבית לכל השנה כולה.

הכותב הוא מנהל רוחני בארגון הידברות וראש כולל אהבת תורה.