"אני דווקא לא טיפוס הומוריסטי, ואת ספרי משפחת שיקופיצקי כתבתי לגמרי ברצינות"

שלום, יוצאים לדרך שוב

עם סיפורים לרוב

בואו אתנו, זה חשוב

לצחוק וגם לחשוב

במילים אלו נפתח אחד הספרים של משפחת שיקופיצקי – המשפחה העליזה, אשר דומה כי אין ילד חרדי שלא גדל על ברכיה ולא מכיר את הדמויות האהובות שמופיעות בה. יסכה ותמימה, קהת וקלונימוס, יחד עם סבא זונדל, גרשון הגאון, התאומות דיצה וניצה, שלומציון, למך, ועוד דמויות רבות, חוברים יחד לקומיקסים משעשעים, אשר מעלים חיוך על פניו של כל מי שנתקל להם.

אלא שההפתעה הגדולה היא שבחיי היומיום, לא תמיד קולטים את האמא של משפחת שיקופיצקי – הרי היא שפרה גליק, כבעלת חוש הומור מיוחד. "גיליתי פעם לחברה מימי הלימודים שאני היוצרת של שיקופצקי", מספרת לנו שפרה, "והיא הגיבה ממש בתדהמה: 'את??? אבל אין לך בכלל חוש הומור!' טוב שהיה לי מספיק חוש הומור כדי לצחוק על זה..."

"כמעט סופרת וכמעט ציירת"

כאשר אנו שואלים את שפרה איך היא מגדירה את עצמה, היא מתלבטת, ולבסוף משיבה: "אני כמעט ציירת וכמעט סופרת", וממהרת להדגיש: "זו לא הגדרה שלי, אלא של מחבר קומיקס מפורסם בשם צ'רלס שולץ, שאמר שהוא יוצר קומיקס כי הוא 'כמעט סופר וכמעט צייר', כלומר - לא ממש סופר ולא ממש צייר, ולכן זה מה שהוא מסוגל לעשות... התחברתי לדברים, כי בקומיקס שאני מציירת אין הצללה או פרספקטיבה מדויקת, ועוד דרישות של ציור ריאליסטי. לכן כדי לצייר את הקומיקס מספיק להיות 'כמעט ציירת'. אני אומנם מגדירה את עצמי כסופרת לגבי ספרים אחרים שאני כותבת, אבל כדי לחבר את עלילות הקומיקס הפשוטות ולכתוב את הטקסט הקצרצר שכולו רק דיאלוג, לא נדרשים כל הכישורים שנדרשים מסופר אמתי, לכן אני גם 'כמעט סופרת'".

מצד שני, שפרה מדגישה כי הקומיקס הינו אמנות בפני עצמה, עם דרישות משלה. "הציורים ב'שיקופיצקי' מוכרחים להיות מאוד חדים וברורים, חמודים וחינניים, מצוירים נכון, ובעיקר – מאד מביעים", היא מסבירה. "הבעות הפנים ותנוחות הגוף מביעות את הרגשות של הדמויות ומספרות חלק גדול מהסיפור. והטקסט הקצר צריך להיות מעניין, שנון, מלוטש, משעשע, מעורר מחשבה – ממש מעט המכיל את המרובה". 

וזה לא קל.

"נכון", היא מסכימה, "זה לא קל, ואני משקיעה הרבה. אבל זה שווה. ברוך השם, אני מקבלת הרבה דרישות שלום מהספרים, ועידוד מהקוראים. כמה פעמים סיפרו לי שהספרים עוזרים לילדים שמתקשים בקריאה. הילדים נמשכים לקרוא את הספרים האלה בגלל ההומור והקלילות שבהם, ולכן שמחים לתרגל בהם קריאה, למרות שבדרך כלל הם מנסים לחמוק מתרגול. התגובות האלו שימחו אותי מאוד-מאוד.

"נהניתי גם לקבל ד"שים משיקופיצקי כשהייתי בחו"ל. היה מרגש להיפגש עם נשים שגרות מעבר לאוקיינוס ומרגישות שהן מכירות אותי ואני אותן, דרך הקומיקס שלי שמשקף נאמנה את מה שקורה בתוך בתיהן... ואני הכי אוהבת להיכנס לספרייה, או למרפאת שיניים, ולראות ילדים שקועים עמוק בתוך אחד מכרכי שיקופיצקי, נהנים, צוחקים ומסבירים לאחיהם הקטנים את העוקץ שבסיפור. זהו המשוב הטוב ביותר שאפשר לקבל".

"לא רציתי לכתוב סיפור מתח, וכך נולדה הסדרה"

ואיך נולדה בכלל סדרת שיקופיצקי?

"הסדרה נולדה כבר לפני 18 שנה", מגלה שפרה, "וזה קרה בזכות העובדה שאהבתי גם לכתוב וגם לצייר, וחיפשתי דרך לשלב בין שני התחומים. לא משך אותי ליצור סיפור מתח עלילתי מורכב בקומיקס, וכך הגעתי לז'אנר של קומיקס הומוריסטי קצר, שאליו אני מאוד מתחברת. שלחתי כמה דוגמאות לעיתון 'ילדים' של 'משפחה', ומאז ועד היום מוצאות בו הדמויות של שיקופיצקי בית חם ואוהב".

ומהיכן מגיעים הרעיונות המשעשעים? איך לא נגמרים לך הרעיונות?

"זו באמת סייעתא דשמיא מיוחדת. אני מתייחסת לחיפוש הרעיונות כאל חלק מהעבודה, בדיוק כמו הכתיבה והציור. אני מחפשת רעיונות בכל מקום – בדמיון שלי, בחיי היום-יום, ובכל מה שאני רואה, שומעת או קוראת. אם קורה משהו מצחיק, או שמישהו אומר משהו מצחיק – אני ישר מתייקת את זה במוח לשימוש עתידי. הסוד הוא פשוט להתרגל לשים לב לצד המשעשע של החיים. מניסיון אני יכולה להעיד שבכל מקום בו יש אנשים ופעילות – יש גם חומר פוטנציאלי לשיקופצקי".

אבל מטרת הקומיקסים של שיקופיצקי היא לא רק צחוק, אלא הרבה מעבר לזה. "אני רוצה לעורר גם מחשבה", מבהירה שפרה, "וחלק מהעניין שלי הוא להעביר דרך המדור גם מסרים. כך למשל קומיקס בו רואים את יסכה מנסה לסרק את שיערותיה ומתפוצצת מעצבים מול המראה, מלמד אותנו ששינוי צריך לבוא מבפנים, ולא די בשינוי חיצוני.

או למשל הקומיקס שפרסמתי לקראת פורים, שמלמד אותנו שאנשים שונים יכולים לתפוס את אותה מציאות בצורות שונות.

או הקומיקס שמראה עד כמה נגיעות אישיות משפיעות על ההערכות שלנו.

"כמעט בכל טור של שיקופיצקי אפשר למצוא מסר", אומרת שפרה, "אבל אין ספק כי המסר העיקרי והראשוני של הסדרה הוא עצם ההזדהות המחויכת עם עולמו של הקורא. זה הכי חשוב".

גם מבוגרים אוהבים

וילדים מצליחים באמת להבין את העוקץ?

"זה כמובן תלוי בגיל. ילדים קטנים לא יבינו ממש הכל, אבל הם ייהנו מהציורים ומהסיטואציות המצחיקות גם בלי להבין לגמרי את העוקץ".

ואולי זה קצת מפתיע, אך למרות שהסדרה מיועדת מעצם קיומה לילדים, מסתבר שיש גם מבוגרים רבים מאוד שקוראים ונהנים. "חברה סיפרה לי שהיא השאילה ספר של שיקופיצקי לבת השכנים. אחרי כמה ימים היא שאלה את הילדה אם כבר סיימה לקרוא ויכולה להחזיר את הספר. הילדה ענתה: 'אני גמרתי, אבל עכשיו אבא שלי באמצע לקרוא'". שפרה מחייכת. "הרבה מבוגרים נהנים מהקומיקס, ובעיקר מהעוקץ שמסתתר מאחורי הדברים. אז אני מכוונת חלק מהקומיקס גם עבורם, כמו למשל בדוגמאות הבאות".

ולסיום – אפשר לומר שאת נהנית מהעבודה הזאת?

"מאוד! ברוך ה', זו עבודה יצירתית, מאתגרת, ומלאת סיפוק. כמו שכבר רמזתי - אני לא טיפוס ה'ליצן'. אני לוקחת דברים ברצינות ואוהבת לחשוב ולנתח. אבל בשביל שיקופיצקי התרגלתי להסתכל על החיים מהזווית המשעשעת שלהם, וזהו עוד רווח אישי שלי".