סיפור עם סוף מפתיע: המתח לקראת יום הדין

מרטין הניח את הכרית על ראשו ולחץ על תנוכי אוזניו כדי להפחית את הרעש המרגיז, אך דבר לא עזר. הצפירות העזות שנשמעו מחוץ לבניין לא פסקו. אדרבה; נדמה היה שבכל רגע הן רק הולכות ומתחזקות.

מרטין הביט בשעונו. השעה הייתה אחת בלילה, אך השעה המאוחרת לא הפריעה לָאיש הצופֵר למטה.

מרטין לא הבין מדוע רעש הצופָר המרגיז ביותר ששמע מעודו, התנחל בדיוק מתחת לביתו. דמו החל לרתוח, גם בגלל הצפירות המרגיזות שלא הניחו לו לישון, וגם משום שיום המחרת היה עתיד להיות יומו הראשון במקום עבודתו החדש, והוא לא חפץ להגיע אליו לאה ועייף.

הוא קם בזעם ממיטתו וצעד אל החלון. הצפירות עדיין לא פסקו.

"שקט!" צעק מרטין בקול רם, אך הרעש הוסיף להישמע.

"ביקשתי שקט!!!" צעק שוב, והפעם הגביה את קולו עוד יותר. האיש שלמטה הפסיק לצפור לשניות אחדות וקרא אליו בחזרה: "טיפש אחד חסם לי את הדרך, ואני לא מצליח לצאת מהחניה".

אבל למרטין התגובה של האיש לא עזרה. הוא היה עייף, כועס מאוד ורוצה לחזור למיטתו. הצפירות נשמעו ביתר שאת, מרטין צעק שוב, אך האיש שלמטה כלל לא התייחס אליו.

כשצעק בפעם הרביעית, ניסה האיש להרגיז אותו בכוונה וצפר צפירות ארוכות וחזקות ביותר. מרטין הרגיש את עצביו גועשים.

"שקט!!!!!!" צעק בפעם החמישית, אך האיש שלמטה הגיב בצפירות רמות ובצחוק מתגלגל. מרטין הרגיש שהוא מאבד את עשתונותיו. הוא תפס בידו מהדק סיכות והשליך אותו מבעד לחלון לעבר מכוניתו של האיש. לרוע מזלו פגע המהדק בשמשה הקדמית של המכונית. השמשה נשברה לרסיסים, וחתיכות ממנה פצעו קשות את האיש...

משפטו של מרטין נערך תקופה קצרה לאחר מכן. הוא נאשם בתקיפה בנסיבות מחמירות. עורך דינו הסביר לו שכל שופט אמור להבין שגם אדם מן השורה מסוגל לאבד עשתונות ברגעי זעם, ושכמעט אין סיכוי להרשעה שתוביל למאסר.

האווירה ששררה ברחוב עם תחילת משפטו, והרעש שעוררה התקשורת בנוסח "הגיע הזמן לעצור את האלימות", היו לרעתו. כבר מהיום הראשון למשפט הרגיש מרטין שהשופט מסביר פניו לתובע, ואילו את עורך הדין, שייצג אותו, קטע כמה פעמים. פניו חמורות הסבר של השופט, שהביט בו לעתים בעיניים חודרות, לא השאירו בידו מקום לספק, שמצדו של השופט יש לגזור את דינו למאסר עולם לפחות, אם לא למוות.

הסיפור מתוך הספר "סופו של סיפור" של אבי זוהר

בנו של מרטין הגיע יום-יום לדיונים בבית המשפט וישב לצדו. למרות היותו רואה-ורודות מטבעו, החל גם הוא להאמין שאביו עומד לשבת בכלא שנים ארוכות. עורך הדין נעשה מהוסס בימים האחרונים, והסביר כל העת שאילו היה מדובר בשופט אחר, הכול היה נראה אחרת.

היום האחרון לדיונים הגיע. התובע הציג את טיעוניו: הגיע הזמן לעשות סוף לאלימות, וכל החברה זקוקה לפסק דין של 'למען ישמעו וייראו'. הוא הוסיף שמרטין הוא אדם משכיל, וללא ספק יודע היטב להבחין בין טוב לרע ולהבין את השלכות מעשיו.

עורך דינו של מרטין התכווץ בכיסאו. בטיעון הזה בדיוק התכוון להשתמש כדי להסביר שמרטין הוא אדם מן השורה, ושהדבר יכול לקרות לכל אחד, אך עתה שם לב שהתובע הפך זאת לחובתו של מרטין. הוא הביט בחשש לכיוון השופט, וראה שהוא מהנהן על כל מילה של התובע. עתה גם לעורך הדין לא היה ספק: הלקוח שלו עומד להיות מורשע. את נאום הסיכום שלו אמר בחוסר ביטחון ניכר, שעורער עוד יותר בהערות הביניים של השופט.

בסיום דבריו הכריז השופט בנימה כעוסה שלמחרת יפסוק את דינו של מרטין. כל הנוכחים פירשו את נימת קולו של השופט ככעס על נאום הסיכום של עורך הדין, שלא מצא חן בעיניו.

למחרת בבוקר חיכו הנוכחים באולם בית המשפט לפסיקת השופט. מרטין ישב בכיסאו בחשש. הוא לא ידע מה לחשוב או כיצד ייראה עתידו. הכיסא שמאחוריו, שבו ישב בנו לאורך כל הדיונים עד היום, היה ריק. מרטין לא הבין כיצד נעדר בנו מן האולם דווקא ביום החשוב ביותר. הוא חשש שקרה לו משהו. לא ייתכן שבנו מחמיץ בדיוק את היום הזה.

מחשבותיו על בנו לא ארכו, משום שהשופט נכנס לאולם והתיישב בכיסאו.

עיניו של השופט היו אדומות, והוא ניסה לעצור פיהוק שכמעט השתלט עליו. בקול עייף הודיע שהחליט לזכות את מרטין מכל אשמה.

פסיקת השופט הכתה באלם את כל הנוכחים, ובמשך כמה שניות שרר שקט באולם.

מיד לאחר מכן זינק עורך דינו בצווחת שמחה וחיבק את מרטין. בקול שמח הודיע לו שהוא משוחרר לביתו. מרטין נשם בהקלה והיה מרוצה, אך דבר אחד העיב על שמחתו הגדולה: הוא לא הבין לאן נעלם בנו. למרות רצונו להישאר ולשמוח עם חבריו, מיהר לביתו.

דקות אחדות לאחר מכן נכנס לביתו בחשש. לתדהמתו ראה את בנו ישן שינה עמוקה.

מרטין נענע אותו בידו, וכשפקח בנו את עיניו, הודיע לו: "השופט זיכה אותי מכל אשמה! איך לא הגעת היום לבית המשפט???" הוסיף ושאל בתדהמה, "האם אינך חש בטוב?"

בנו חייך. "אני מרגיש בסדר גמור, בסך הכול הייתי עייף, ולפני שאתה נוסע ברכב, תשתמש בכבלים להטעין את המצבר", כך ענה והתהפך אל צדו השני. מרטין לא הבין מה מנסה בנו להגיד לו ונענע אותו שוב בידו. "אתה מדבר מתוך חלום? מה הקשר למצבר של הרכב? ולמה אתה עייף כל כך?"

בנו חייך שוב. "כל הלילה ישבתי ברכב מתחת לחלון ביתו של השופט, ולא הפסקתי לצפור בחזקה, עד שהמצבר התרוקן..."

* * *

רבותינו אמרו (אבות ב, ד): "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו". כשאנו רואים מישהו עושה מעשה רע לדעתנו, אנו מחליטים מיד שמדובר באדם בעל תכונות שליליות. אבל רבותינו לימדונו שלפני שאנו מחליטים החלטה כזו על אדם אחר, עלינו להעמיד את עצמנו במקומו ולבדוק כיצד בדיוק היינו מגיבים באותו מצב עצמו. ברבים מן המקרים נגלה שגם אנו היינו מתנהגים כמוהו בדיוק...

הסיפור מתוך ספרו החדש של אבי זוהר, "סופו של סיפור – סיפורים עם סוף מפתיע". לרכישת הספר הקליקו כאן.