על בעלי תשובה ’מדומיינים’, וגם: המצב הכלכלי שלכם רעוע? אל תתפלאו שכך נראה גם שלום הבית שלכם

כתוב בתורה (שמות כ"א י'): "שארה כסותה ועונתה לא יגרע", וכן נפסק להלכה (רמב"ם לאוין רס"א, ושו"ע אבן העזר סי' ס"ט - ע"ו), וראה שם בשו"ע שה"שאר" הוא חיוב לזון את אשתו, ו"כסותה" הוא החיוב לקנות לה ביגוד, ו"עונתה" – זו מצות עונה.

מצות עונה

אי אפשר לכתוב או לדבר על שלום בית מבלי לדבר על עניני מצות עונה. ולמרות זאת כמה גדולי הדור שליט"א ייעצו לי שחלק זה של התורה צריך להישאר בעל פה, ולכן רק נזכיר שהנושא חשוב מאד, ואם ניגשים אליו בגישה לא נכונה יכולות להיווצר הרבה בעיות, ולכן כדאי לקבל בו הדרכה מפורטת, אך לא נוכל במסגרת זו להתייחס אליה, ונמליץ רק להתייעץ באופן קבוע וצמוד בעניין מהותי זה עם מבין אמיתי בתחום, מכיוון שהתעלמות מהבעיות או השלמה עימהם אינה נובעת מצניעות אלא מיצר הרע פשוט. על כל פנים, בחיבור זה נתרכז בענייני השאר והכסות – כיצד אפשר לעמוד בחיובים אלה גם למי שלחוץ בכסף.

שאר וכסות

בחיובי השאר והכסות נאמרו שיעורים ברורים (כמבואר בשו"ע שם), ומי שגורע לאשתו באחד משלוש אלה מרצונו על מנת להכאיבה עובר בלאו זה (חינוך מצווה מ"ו). וראה בשו"ע (אהע"ז סי' ע"ו בבאר היטב ס"ק ט"ז) שהביא מחלוקת אם עובר בלאו גם אם אינו מכוון לצערה כיון שסוף סוף גורע (מעונתה, ולכאורה נידון זה שייך גם לגבי חיובי השאר והכסות), ומציין לעיין בסק"ח שם כתב שגם אם מוחלת ראוי לחוש שבליבה מצטערת, וגם בנשמת אדם (כלל קמ"ז) משמע שעובר בלאו בכל אופן. ולמרות שזה חיוב מוחלט - מצאו חז"ל לנכון לתקן בכתובה התחייבות מפורשת של הבעל לעבוד ולפרנס את אשתו, כדי שיצליח לעמוד בחיוביו כלפיה. ננסה לבחון כיצד ניתן לעמוד בחיובים אלה.

השתדלות בתחום הפרנסה

יש קשר ישיר בין פרנסת הבית לבין נושא שלום הבית. אמת הוא שהעושר אינו תמיד בידינו, אבל למרות זאת כל בעל חתם בכתובה על התחייבות זו, לעבוד ולפרנס את אשתו, והיא קודמת בכתובה אפילו לחיוב לכבד אותה. והטעם, אמרו חז"ל (תמורה ט"ז א') שאישה, כיון שאין לה תבואה בתוך ביתה - מיד צועקת, וכן מעידה המציאות, שכאשר אין כסף כפי הצורך ונוצרת דחקות, היא מובילה עם הזמן למריבות. הדרך של בעלים רבים להתייחס לנשותיהם הדואגות היא לגעור בהן על שאינן מספיק חזקות באמונה ובהשגחה הפרטית. למרבה הפלא, חז"ל לא תיקנו גם כתובה לנשים לחייבן להתחזק בענייני אמונה, והחליטו להסתפק בכתובה לגבר בה הוא מתחייב לפרנס את אשתו וביתו. וראה לעיל בחלק א' פרק ד' שהארכנו בעניין חובת ההשתדלות המוטלת על כל אחד ואחד.

(צילום: shutterstock)

ועל כל פנים יש יסוד שחובה לזכור: יש דברים שבהם אסור לחסוך! תובנה זאת התגלתה לי פעם, כשקניתי שקיות אשפה זולות במיוחד, וגם דקות במיוחד, והשקית נקרעה לי בחדר המדרגות, ובעודי אוסף את האשפה, זכיתי לתובנה זו. לדוגמא, ידוע לי באופן אישי על בעיות רבות של מריבות ומתיחות שנפתרו על ידי שכירת עוזרת בית לכמה שעות בשבוע. הדבר הקל מאד על האשה וגרם לה להשתחרר ממרירות ומתסכול רב, והועיל יותר מייעוץ נישואין ממושך.... לפעמים, הדרך הזולה ביותר לפתור בעיות היא על ידי כסף!

סיכום

יש הרבה נקודות וסוגיות בחייו של בעל תשובה. בהרבה מתוכם לא נגענו ולא הרחבנו: היחס עם ההורים החילונים, חינוך הילדים, חיידרים ומציאת מוסדות חינוך מתאימים, דרכי לימוד התורה, ועוד. נושאים אלה מספיק חשובים לייחד עליהם ספר שלם (ואולי באמת נעשה זאת בעתיד...), אבל במסגרת זו רצינו להתמקד בנקודות הקריטיות ביותר. עלינו להקפיד לא רק על עמל הלימוד ודקדוק הלכה, אלא עלינו להתייחס אל תחומים נוספים ואל חזיתות נוספות ברצינות ובכובד ראש המתאימים.

היותנו בעלי תשובה הוא נתון ועובדה אשר מחייבת בניה מאוזנת בעבודתנו, כי יש דברים שאותם לא נוכל לשנות – כמו רצונות מסוימים מהעבר, ולכן עלינו להמשיך לקבל דברי רשות, מבוקרים ומסוננים, כדי לקבל את החיות והשמחה שהם יכולים לתת לנו.  

נושא שלום הבית, והחובה ליצור בית נעים ונחמד [שיהווה מודל שילדינו ירצו וישאפו לחקות] הוא מטרה, חיוב והכרח, ועלינו לעשות את כל הדרוש לפעול גם לעבר מטרה זאת: לכבד כראוי את האישה על ידי הימנעות מהערות, כמו שביארנו, וכן עלינו לתת לה להרגיש שהיא תמיד במקום הראשון אצלנו.

רצון ה' שנשקיע את כוחותינו גם בדאגה לכך שיהיה לנו מנוחת נפש ורוגע אמיתיים בביתנו ועם עצמנו. שנאמר (קהלת ט' ט'): "ראה - חיים, עם אישה אשר אהבת", ראה שיהא חייך וחיי אשתך חיים (על פי המצודות, שם). וזה דבר שיוביל ליציבות וסיפוק עצום, ויקטין עד מאד את האפשרות ללחצים והתמוטטויות בשעת משבר, ומעל הכל, אותו רוגע יגביר עד בלי די את ההשתדלות בה אנו מחויבים, שילדינו ימשיכו את דרכם בעבודת ה', וזה ודאי חביב לפני הקב"ה יותר מהכל.

לפני פרסום ספר זה ('במקום שבעלי תשובה עומדים, שהטורים במדור זה לקוחים ממנו), הדפסתי אותו בכמה עותקים בודדים, אותם נתתי לבעלי תשובה כדי לקבל ביקורת והערות על הספר. כמה מאותם בעלי תשובה, היו בתחילת תשובתם והיו קצת מדומיינים, לא יציבים, אספו חומרות והנהגות מבלי לשים לב כיצד הם משתלבים במהלך הבניה העצמית שלהם. חלקם היו ותיקים יותר אבל 'תקועים' בהנהגות הראשונות שאותם סיגלו. קיוויתי שהספר 'יפקח להם קצת את העיניים', ויעורר אותם להבין ולהכיר את חשיבות התאמת עבודה מאוזנת בחייהם.

לצערי ולהפתעתי, חלק מאותם בעלי תשובה פשוט לא חשבו שהספר בכלל מיועד אליהם: אמנם היחס לחלק השלישי של הספר, עניני שלום הבית, היה מקובל על כולם, ושם כולם הודו שיש להם עוד הרבה מה להשתפר, וקיוו שהספר אכן יועיל להם לשפר תחום זה. אבל היחס לחלקים הראשונים של הספר (אלה שלא קשורים באדם אחר שיכול להוכיח אותם אם דרכם ישרה או לא, אלא תלויים בעבודה אישית פנימית) – שם להפתעתי, הם היו בטוחים שהספר אינו מיועד אליהם, שהרי הם כבר למודי ניסיון, וזכו לקבל הדרכה נכונה, ועבודתם מאוזנת ושלמה.

מסקנתי מכך היתה, שיש דברים בהם הזמן צריך לעשות את שלו. אדם צעיר לפעמים יתקשה להבין דברים מסוימים. ניסיון החיים הוא בית הספר הטוב ביותר. כלל זה נכון גם על מי שצעיר בגיל (נער בדרך כלל לא יכול להבין דברים מסוימים, כידוע), וגם על מי שצעיר כהורה (אחי מבוגר ממני בשמונה שנים, אך בגלל שהוא זכה להיות אבא בזמן שאני כבר הייתי אב לשלושה, היה לי הרבה יותר ניסיון ממנו), וכלל זה נכון גם על מי שצעיר בתשובה. לפעמים קשה להבין רעיונות מסוימים, ורק אחרי שאדם ותיק יותר בתשובתו, מעגל ההיכרויות שלו עם אנשים דתיים לא כולל רק את החוג המצומצם שבו הוא היה בתחילת התשובה אלא הוא לומד שיש עוד דרכים לגיטימיות בעבודת ה', הוא נופל – וקם, אז הוא יוכל לשמוע ולקבל באמת את הדברים.

שכך באמת סדר הדברים, כמו שכתוב בגמרא (גיטין מ"ג א') ש'אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהן', ופירש רש"י שאין אדם עומד על אמיתתן עד שיכשל בהן, שרק אז הוא נותן לב ומבין. וזה יסוד הפסוק (משלי כ"ד ט"ז): "שבע ייפול צדיק וקם", שכך סדר הדברים, אחרי שאדם נוטה לכיוון אחד, הוא מאזן את עצמו לכיוון השני, וכך כמה פעמים עד שהוא מוצא את דרך הזהב האישית שלו.

אדם שלא מודע ליסודות עליהם דיברנו (שיש ביהדות מקום לשילוב הנאות בחיים, ושעבודת השם צריכה להיות מאוזנת כדי שתוכל באמת להשפיע על הלב, ושהיהדות מאד מדגישה את עניני שלום הבית ומטילה אחריות על כל אחד להשתדל בזה ככל יכולתו), בעתיד כאשר מציאות חייו תאלץ אותו להתמודד עם סוגיות אלה - הוא ובני ביתו עלולים להיכשל וליפול. אדם שמודע לדברים, אפילו שהוא עוד לא חי אותם, עצם העובדה שהוא מודע לכך, כאשר בהמשך יגיעו ניסיונות שונים - יש לו כלים טובים להפעיל את השכל הישר ולהקיש מהיסודות שבספר למקרה הפרטי שלו, ולהתמודד עם הניסיונות בהצלחה.

כולי תקווה שכל אחד מקוראי שורות אלה, יצליח להתבונן ולהפעיל את שיקול הדעת, השכל הישר [כמובן בצירוף העצה מהחכמים הקרובים אליו ושותפים למצבו הכולל], לבחון ולאזן שוב ושוב את דרכו ואת מעשיו. מה מהם באמת לשם שמים, מה מהם מועיל לתהליך של גדילה אישית ובניה, מה מהם נחוץ לשמירת המסגרת, ומה רק מוביל לגאווה, או משלה אותנו ברגשות קודש מדומים. בדיקה זו תוכל בדרך כלל להיות אמיתית, רק אם היא תכלול את מצב רוחה של האישה, אווירת ונועם הבית, וההתמודדות הפנימית עם קנטורי הלב. וכך, על ידי תחקור פנימי כנה, נוכל בעזרת ה', להתקדם ולהתחזק באופן פנימי ואמיתי, ולא לבזבז כוחותינו לריק ולבהלה, אלא לצעוד בדרך הנכונה והרצויה לפני הקב"ה באמת.

 לרכישת ספריו של הרב דן טיומקין 'מקום שבעלי תשובה עומדים', לחצו כאן.