מה צריכים לדעת כדי להצליח בלימוד תורה?

השבוע עברה עלי חוויה מזעזעת. ישבתי ליד יהודי שסובל מבעיה מסוימת, שישב בשיעור שבו הרב הקריא דבר תורה שממש משמים, נתן מענה ישיר ומדוייק לאותו יהודי. אני ממש התפעלתי מההשגחה, אבל לצערי הרב, אותו יהודי לא הבין את החידוש, את העומק, את העוצמה. הוא התייחס לדברים כאל 'וורט', דבר תורה חביב לשולחן השבת, ולא הבין שיש כאן דברי אלוקים חיים, ואם הוא רק יתייחס אליהם בהתאם, זה יכול לשנות לו את כל הגישה לחיים!

די מהר הבנתי, שגם אני חוטא באותה קלות דעת, ויש דברים שגם בהם אני נאטם ולא באמת שומע מה שהתורה אומרת. אני יכול לדון את עצמי לכף זכות (אני די מומחה בזה), ולומר שאנחנו דור שמדי מורגל בהפרחת סיסמאות, מן השפה ולחוץ, דור שרגיל בעלונים ובוורטים, ומתייחס אליהם כאל חידודים ואנדוקטות, בלי להבין את עומק משמעותם ובלי להתפעל מעומק משמעותם.

השאלה, איך באמת אפשר להצליח להשמיע לעצמנו קול תופים לפני דבר תורה, ולא משנה אם זה על פרשת השבוע, גמרא, רש"י, מוסר או חסידות. כל דבר תורה הוא דבר ה', וכאשר נכין את עצמנו לכך שהדברים שכעת אנו לומדים הם דבר חידוש שמעולם לא שמענו, לא משהו מוכר שמשתלב לנו עם הידיעות הקודמות, נצליח להשיק עם התורה האלוקית ולקנות דעת עליון! וזו עבודה לא פשוטה, ויש יצר רע מיוחד שבא לגרום ללימוד להיות חיצוני.

חז"ל לימדו אותנו 48 מידות שהתורה נקנית בהן, אבל עבורי, הרב שמצליח להנחיל בזה משנה ערוכה וברורה שבה הוא מלמד כבר עשרות שנים, הוא הרב חגי מזור. ננסה לסכם ולתמצת מתוך משנתו 7 כללים שיכולים לעזור לנו ללמוד נכון ולהפוך את לימוד התורה לאישי, חוויתי, פנימי ואיכותי:

1. הסכת – שתוק והאזן לשמועתך.

בדרך הטבע, כאשר נתקלים במידע חדש, צפות וצצות הידיעות המוקדמות, שמבוססות על נסיון החיים, התובנות והאמת הפנימית. זה נורמלי, השכל שלך הוא כלי העבודה שלך שמבדיל ונותן גבולות, וזה תנאי הכרחי להבין ולהתחבר לדברים. זה לא יהיה נכון להמליץ לא להשתמש בידיעות המוקדמות בחיים, אבל כאשר ניגשים ללמוד תורה, מלמדת אותנו התורה שכדאי לשים את כל המטען האישי הקודם ב-STAND BY, מצב "המתן", ופשוט לנסות להקשיב באמת לדברים החדשים שמולך. בינתיים תן לדברי הגמרא – הרש"י – התוספות – להוביל.

כדי להצליח בכך, צריך להתרגל קודם כל לשתוק. אדם מאד מתקשה להקשיב כאשר הוא עסוק בלהשמיע את הגיגיו המחוכמים. וגם כאשר הוא שותק, הוא באמת עסוק לחשוב מה לענות או איך להגיב.

התופעה הזו נקראת 'שמיעה סלקטיבית', שבה השומע בוחר להתעלם מחלק מהמידע. הוא לא עושה את זה בכוונה, אבל הוא באמת לא שומע חלק מהדברים שנאמרו. כאשר המשמיע הינו אדם שמוסר מידע חסר חשיבות, אין בכך פסול, כולנו מסננים מידע לא רלבנטי, אבל כאשר המשמיע הוא בורא העולם שמנסה לגלות לנו את תורתו, השמיעה הסלקטיבית הזאת גורמת לנו לפספס בגדול.

2. כאשר ניגשים לתורה, צריך פשוט להתמקד בטקסט שלפניך. ולהסיח דעת מכל השאר.

(צילום: shutterstock)

כמו שהעגלונים שמים על הסוס כיסוי עינים שלא יתבלבלו מהסביבה ויתמקדו בדרך שמולם, כך צריך לגשת לכל דבר תורה, בלי ידיעות מוקדמות, רק עם הנתונים שמולך, לא לנסות להתאים את הדברים עם מקורות אחרים – אלא פשוט להתרכז בהבנת הנקרא. להשתחרר לרגע מן המקובעות השכלית. לא לדאוג, לא נאבד אותה כל כך מהר, עוד נחזור אליה, אבל אנחנו צריכים לשלוט בה ולא היא בנו, ולכן צריך לפתח את היכולת להשתחרר מן המקובעות הזו).

יש בנו מנגנונים של פילטרים – מסננים, שאותם רכשנו במהלך חיינו. המנגנון הזה גורם לנו לא לראות, לא לשמוע, לא לקבל מה שלא מסתדר לנו בתבניות הקבועות. המנגנונים האלה אינם מיותרים – הם עוזרים לנו להתמודד עם שטף המידע שהעולם מציף אותנו. אבל כאשר מעבירים דרך אותם מסננים את דברי התורה, דברי אלקים חיים, התוצאה המצערת היא סוג של עיוות של האמת. הדרך היחידה להתמודד עם זה – היא להשתיק ולדומם את אותם הפילטרים.

3. אל תהיה 'הוגה דעות'. נסה ללמוד את הדברים כמו שהם כתובים, משוחררים מכל הבנה ראשונית.

הכן את עצמך לכך שהדברים שכעת אתה לומד הם דבר חידוש שמעולם לא שמעת, לא משהו מוכר שמשתלב לך עם הידיעות הקודמות. זו עבודה לא פשוטה. צריך להשתיק לצורך כך לא רק את קול המונה של רומי, אלא גם את קולם של כל החידושים והתובנות התורניות שהתחדשו במקומות אחרים. לשתוק לא רק בפה, אלא גם להשתיק את המחשבות שבראש. לענין זה, אנחנו לא צריכים להיות 'האדם החושב', צריכים פשוט להתלמד בהבנת הנקרא, לוודא שהבנו טוב, ושאפשר לחזור על דבר התורה כפי שהוא כתוב. כל דילוג או קפיצת דרך על השלב ההכרחי הזה תגרום לתורה להפוך לידע אקדמי חסר השפעה אמיתית, ובאמת חבל, כי הפספוס עצום.

4. כולי אוזן.

(צילום: shutterstock)

המעכב והמפריע הגדול ביותר לשתיקה ולהקשבה – הוא הדיבור. אדם שעסוק בלדבר, בלהשמיע את עצמו, מרוב מחשבות מה לומר ואיך לומר, בדרך כלל בכלל לא שומע מה שנאמר לו, וכמו שנאמר (לגבי איסור דם, חולין קי"ג): 'איידי דטריד למיפלט – לא בלע'. ורבותינו סיכמו העניין ואמרו (אבות פ"ג מי"ג): 'סייג לחכמה – שתיקה'. בלי לשתוק – אי אפשר לשמוע!

זה יסוד כל כך פשוט, אך עם זאת כל כך רב בו ההעלם. רוב בני האדם עסוקים להשמיע את מה שיש להם לומר. גם כשהם מקשיבים, הם רק מארגנים את המחשבות לתגובה שלהם. הם אינם פנויים להקשיב. תשומת הלב שלהם אינה מוקדשת לדברים שנאמרים אליהם. ולכן הם לא שומעים מה שבאמת נאמר.

כדי להתחבר באמת עם הזולת, להקשיב לו, לו רק למה שנאמר אלא גם למה שלא נאמר, וכך להוסיף לשמיעה מימד נוסף, עומק נוסף של רגשות, של תחושות, כל זה מצריך שתיקה, גם פיזית, וגם באמת להיות בתדר אחר, תדר של הקשבה. להקדיש תשומת לב מוחלטת אל הזולת.

5. כף הנעליים.

את מעלת ההקשבה הזאת צריכה להתייחס לא רק לדברי בן אדם אלא גם לדברי התורה, שאותם קל יותר לאנוס כראיות לדבריו ועומק מחשבתו, לסמוך על האינטואיציה המופלאה שלי ולהעמיס את הגיגי לבי על דברי התורה שלפני, ומצרף כל מידע חדש למבנים הקיימים המסודרים בראשי, אבל חז"ל (סוטה י"א א') אמרו שכל העוסק בבנין מתמסכן, ויתכן שבעומק כונתם רמוז שמי שלא בוחן מחדש שוב ושוב אלא רק מחפש לעסוק בבניין סברותיו הקיימות, אדם כזה לא צומח אלא מתמסכן, נשאר תקוע ומפספס את אפשרות הצמיחה הכי מעולה בעולם.

6. קורס טייח.

מי לא ניגש ללימוד מתוך גישה כזו, של להכיר ולהבין דבר חדש שיהפוך את העולם, לא צומח אלא מטייח וממרח את דברי התורה שלפני לתוך התבניות הקבועות הידועות לו ומונעות ממנו לגדול ולצמוח, וזו מידה מגונה עד מאד, ונדרשת המון מיומנות להתרגל שלא לחטוא בכך.

7. מכונת עשן.

(צילום: shutterstock)

אפשר לקחת את השורה התחתונה של כל דבר תורה. יש בזה משהו נכון, שכך נשארים עם ההלכה. אבל הדרך אינה מיותרת. היא העיקר. זה לקח שלומדים מליל הסדר, פותחים בשאלה. כמה נוח להישאר ולהשתעשע בשאלה. אם משטיחים את התורה ונשארים רק עם השורה התחתונה, הכל הופך לוורטים, אומרים הכל – אבל נשארים בחוץ. זה כמו לתמצת ספר ארוך (או סרט) לשתי שורות – 'הטובים ניצחו'. אבל מה קרה באמצע? כל החוויה, כל הפופקורן. זה כל הדרמה. במקום זה, מפזרים עשן וקושיות ממקומות אחרים, כל אחד וההיסחים שלו, ולא שומעים את הדבר עצמו, זה שעווניזם של התורה (וקסיזם של התורה), כלומר, לוקחים את התורה, שכולה חיבור לבורא העולם, לדבר דומם ומנותק.

קל לדבר, קשה ליישם. הצעתי – נסו נא בפעם הבא שאתם שומעים דבר תורה להתייחס אליו על פי הכללים האלה. נשמח לקבל תגובות עם הערותיכם על חווית ההתנסות שלכם.

בהצלחה!

פורסם באתר מענה