"שלושה חודשים הבת שלי חיכתה לקבלת שבת בגן. למה היא חזרה משם בוכה?"

מתנות ממותגות לילדים, עבור קבלת שבת? אולי לא תאמינו, אבל זה הנוהג שפושה לאחרונה בגני ילדים שונים ברחבי הארץ, ולאמא אחת, יעל שליש-פרץ שמה, יש הרבה מה להגיד על זה.

בפוסט שכתבה בפייסבוק, שיתפה שליש-פרץ את מה שקרה עם בתה ואף העלתה נקודות שונות שכל הורה נדרש להתייחס אליהן, בשלב כזה או אחר. וכך היא כותבת: "שלושה וחצי חודשים, הבת שלי ממתינה בסבלנות שיגיע תורה להיות אמא של שבת. 'אמא, מתי יהיה כבר חנוכה?', היא שואלת כי יודעת שאחרי חנוכה – היום המיוחל יגיע. זה נשמע אולי דרמטי, אבל בשביל ילדים צעירים, זה הכל. לשבת ליד הגננת, לקשור מטפחת על הראש, להדליק את הנרות.

"וזה כבר לא שייך לאמונה או לבית שממנו הם מגיעים. זה הרגע האחד, הפשוט והאמיתית הזה שהוא כל כך חגיגי, והוא שלהם. אז ביום שישי האחרון הגיע תורה. יום קודם כבר עמלה על אפיית העוגה עם אבא שלה כי אמא של שבת נדרשת להביא עוגה, ואבא של שבת – שתי חלות. ומה יותר מיוחד ואמיתי בשביל ילד, מאשר לאפות עוגה עם אבא או אמא שלו?

"בשישי בבוקר היא התעוררה בהתרגשות כבר בשש, וסיפרה לכל הבית שלב אחרי שלב, מה היא תעשה היום בתור אמא של שבת. ההתרגשות נזלה לה מהעיניים, וזה היה מקסים. לגן היא הגיעה עם עוגת שוקולד וסוכריות, מלאה בגאווה והתרגשות. היא נפרדה ממני לשלום, ורצה לגננת – להתחיל כבר את היום החגיגי הזה".

ואז הגיעה שעת הצהריים. ההורים, שציפו לראות ילדה שמחה ורוויית חוויות טובות מהיום שחיכתה לו כל כך – הוכו בתדהמה כשאספו אותה מהגן.  "ראיתי שלצד השמחה, הילדה שלי גם עצובה. יצאנו מהגן כשהיא בוכה, אבל זה בסדר. הנחתי שזו התרגשות ונפילת המתח, שעושות את שלהן, וחיבקתי אותה".

"בדמעות חנוקות חיבקתי אותה, והחזרתי לה את החיוך לפנים. אבל מי יחזיר לי את החיוך לפנים?"

ימים ספורים לאחר מכן, קיבלה יעל מייל מהגננת, ובו התמונות מקבלת השבת. "אני פותחת את התמונות ומוצאת אחת שקצת הפריעה לי, אבל ממשיכה הלאה", משחזרת שליש-פרץ בכאב ומסבירה שהתמונה לא צורפה, מפאת כבוד להורים וילדיהם. "אך אתאר את מה שרואים: שולחן קבלת השבת ערוך יפה. הבת שלי יושבת בצד אחד שלו עם עוגת שוקולד וסוכריות בידיה. העיניים שלה לא על העוגה שלה, אלא על סלסלת הענק של המתנות הממותגות שאתה הגיע אבא של שבת. הר של מתנות לכל הילדים מלוות בכיתובים הנושאים את שמו של אבא של שבת. וכל זה באמצע הטקס, על הטקס, במקום הטקס.

"כששאלתי את הבת שלי איך היה להיות אמא של שבת, היא לא סיפרה על הנרות, לא על הברכות ולא על החלות היא ענתה: 'אמא, העוגה שלך לא הייתה טובה. X אמר שהיא מגעילה, וכל הילדים זרקו אותה לפח'. זו הייתה החוויה של הבת שלי, מהיום שכל כך חיכתה לו. ההשוואה הזו על שולחן השבת בחסות הגן, הרגה את הקסם. בדמעות חנוקות חיבקתי אותה, ובמילים שלי החזרתי לה את החיוך לפנים".

בנקודה זו, מזדעקת שליש-פרץ ואומרת: "אבל מי יחזיר לי את החיוך לפנים?". אחר פונה אל ההורים בתחינה נואשת לשימת לב: "הורים, בבקשה תפסיקו. בבקשה. למה צריך מתנות ממותגות בכל אירוע קסום וטהור? למה להרוס דברים כל כך פשוטים ויפים? הילדים שלנו לא צריכים דגי זהב עטופים בדפי סוכר עם תמונה של חברים שלהם – כדי להרגיש טוב. הם צריכים עוגת שוקולד עם סוכריות, ואבא ואמא לאפות אותה איתם, וחיבוק חזק מלא באהבה.

"בבקשה תפסיקו. ואם לא, לפחות תחשבו כחברה – מה זה עושה לנו: תחרות, תחושת גדלות, השפלה, תבוסה, האדרה של כלום. הילדים מפתחים סף ריגוש שיוצא מכלל שליטה, ואנחנו מתפלאים אחר כך שהם חצופים, לא מכבדים ומרגישים שמגיע להם הכל. עוד לא ראיתי ילד שמאושר ממתנה ממותגת יותר מילד שקיבל חתיכת עוגה. רק אימהות מאושרות ראיתי, וגם זה בספק. אז בבקשה, תפסיקו".