מידותיו של אדם נמדדות ביחסו אל אשתו

לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה (בראשית י"ז, ט"ו)

כאשר החליף ה' את שמו של אברם לאברהם, נאמר "והיה שמך אברהם", בלשון עתיד; ואילו אצל שרי, כשהוחלף שמה לשרה, נאמר "כי שרה שמה", כבר עכשיו. מאי האי?

השיב ר' איצל'ה מוולוז'ין במשל, למה הדבר דומה, לאדם שהוכתר למלך ועלה לישב על כס מלכותו. כל אזרח מבין בשכלו שאין צורך לערוך טקס מיוחד שבו תוכתר גם אשתו של המלך, למלכה. גם מי שאינו מתמצא כלל בחוקי המדינה יודע שברגע שהושם הכתר בראשו של המלך, אשתו הופכת למלכה.

כך, בשעה שאמר הקב"ה לאברם "והיה שמך אברהם", ודרשו חז"ל 'שעשאו אב המון גויים', דהיינו שקיבל מלכות על הגויים, אם כן באותו רגע הפכה ממילא שרי למלכה, לכן אמר 'לא תקרא את שמה שרי, כי שרה שמה' - ממילא. השם שלה מורֶה כבר עתה על שררה, והיא אינה צריכה לשינוי השם.

מכאן נוכל ללמוד על הכוח שניתן לחכמי ישראל, ומאן מלכי - רבנן, להרים את נשותיהם ולהביאן לדרגה של מלוכה. כי אם הוא מתנהג כמלך, אשתו מתעטרת ממילא בתואר מלכה.

אבל, אם האדם לא מתנהג בדרך שהתורה התוותה לו, ולא מקבל על עצמו את עול המלוכה, אזי גם הבית שלו לא יתנהל כראוי, ולא יהיה באפשרותו לשאוב את הניחוח הכל-כך מעודן הנמצא בין כתלי הבית היהודי.

ניחוח קֵן המשפחה היהודית - החסד

דברים הרבה מילאו את חללו של הבית היהודי בדורות שלפנינו. נתנו טעם טוב לחייהם. מיתקו כל מר ולענה והפכו כל דבר מיגון ואנחה לששון ושמחה. אך יותר מכל הורגשה האווירה הלבבית, המכובדת, כשבני הזוג מהווים סמל לצאצאיהם ביחסי רֵעוּת מושלמים, כאשר האחד מבין ויורד לצרכי זולתו, צולל יחד עימו לנבכי בעיותיו ולבטיו, ומפגין השתתפות פנימית מוחלטת ברגשי השמחה והסיפוק שלו. דרך-חיים זו מתאימה למלך ולמלכה המתגוררים תחת קורת גג אחת.

בזמננו, מורגש רפיון-מה בדברים אלה, ואם היינו יודעים כמה אנו מפסידים מכך, היתה הנהגתנו אחרת. האדם מתנהג בחסידות רק עם רעיו ומכריו שמחוץ לבית. אם לא יחטאו כנגדו בעוון פלילי מיוחד, הוא לא יקפיד עליהם, ואף יהיה מוכן למחול על עוונותיהם. אדם יוצא לשוק, נפגש עם אנשים רבים, וכמעט שלא בא בטרוניה על אף אחד; הוא מוכן אפילו לעשות עימהם גמ"ח בגופו ובממונו, ולהסתדר על הצד היותר טוב עם רצונותיהם ודרישותיהם.

אבל - - -

עם שובו למעונו, אל רעייתו וילדיו, שהמתינו לו במשך כל היום בכליון עיניים, או-אז הוא פורש לפתע את טלפיו, כועס ורוגז על כל דבר שלא נעשה כרצונו, ואוי לו למי שימרה את פיו, קטן כגדול.

עולם הפוך!

טעות חמורה, אפילו חמורה מאוד, טמונה בהנהגה שכזו.

רבי חיים ויטאל כותב כי מידותיו של אדם נמדדות אך ורק כפי יחסו אל אשתו. אדם העוסק בגמ"ח עם המון אנשים, מלווה ונותן, מבקר חולים, מנחם אבלים, משמח חתן וכלה - בוודאי ישחק ליום אחרון בבוא עת פקודתו, ויחשוב כי זכויות רבות לו במעשי חסד.

אך יידע נאמנה, כי בשמים בודקים איך התנהג עם אשתו! אם גם עימה גמל חסד כל ימיו - אשריו וטוב לו. אך אם אותה הקניט והזניח, בביתו כעס והקפיד ללא רחם, ללא חסד ונשיאות בעול, הנהגה זו תכריע את דינו, ולא יזכרו לו מאומה מכל חסדיו שעשה עם אחרים.

די בדבר נורא זה לעורר כל אחד ואחד, לבל יהא טוב-לב מחוץ לביתו, וקפדן בתוך מעונו.

מתוך סדרת הספרים "עלינו לשבח", מאת הרב יצחק זילברשטיין