"כל מילה שאני לא אומר בבית – לא אומר גם לחברותות שלי מהעולם החילוני"

מדי שבוע בשבוע נפגשים שני יהודים כל-כך בלתי קשורים: אברך בר-אוריין מרכסים ויהודי נטול כיפה מקריית-ים. העילה: לימוד ב'חברותא'. החיבור המפתיע הזה קורה בזכות ארגון 'קשר יהודי'. ישבנו עם האנשים – הרב קוט (28) ושי (30) – לשיחה מנתחת, וניסינו להבין את פשר החיבור המיוחד הזה סביב תורתנו הקדושה. 

- קודם כל: מה אתם לומדים?

הרב קוט: "לא משהו מסודר. בדרך כלל פרשת השבוע, כאשר בהמשך אנו גולשים גם לנידונים מעניינים בהלכה ומוסר. קרה לנו לא-אחת שגם למדנו גמרא בפנים".

- הלימוד, כך שמעתי בעבר, משפיע הרבה מעבר לו. הוא משנה תפיסות מקובעות, למשל על הציבור החרדי. נכון, שי?

"כן. אני יכול לומר לך שיש ללימוד השפעה של ממש על חיי. אני מקפיד יותר על הנחת תפילין או הלכות שהרב מלמד אותי".

הרב קוט: "אני רוצה לספר אפיזודה שהשבת גם סיפרתי אותה בבית לילדי: השבוע למדתי עם שי, והוא סיפר לי שחבר הביא לו שוקולד מאוקראינה שלא ידע על טיב כשרותו, והוא שאל על כשרותו".

- שי, איש דפוס, מה מוביל אותך לחפש את דף הגמרא? איך אתה מגיע לזה?

"את האמת, תמיד התחברתי לזה. אני בעצמי למדתי לא אחת. אנחנו בסך הכול מסורתיים מהבית. צורת הלימוד קצת שונה, אבל זה ממש מעולה".

- הרב קוט, אתם לומדים גם בשיטת הלימוד הישיבתית?

"בדרך כלל לא. אנחנו לומדים את הפשט הפשוט תוך לעתים תיבול ברעיונות שניתנים ליישום במהלך החיים. לא דברים עמוקים מדי. אבל אני יכול לומר שאני נהנה מאוד מהלימוד עם שי. אני לומד עם עוד יהודים ומוסר שיעורים, אבל עדיין יש לי פינה חמה מאוד ללימוד בחברותא עם שי שתמיד רוצה לרדת לשורשים והיסודות של כל דבר. (שמשיב בפרגון: "הרב קוט ממש מבריק. הוא ידען רציני").

"אני עדיין זוכר את הפעם הראשונה שנפגשנו. זה היה לפני כשנתיים. זה היה אחרי פרשת בהר ועניין אותו מאוד הנושא של 'שדה אחוזה' הנלמד באותה הפרשה. אני בהחלט, לשאלתך, חושב שהלימוד מוסיף לו מאוד ורואים אצלו התקדמות רוחנית גדולה – הן בהבנת הדברים והן בקיומם, ברוך השם".

לא מוריד את הכובע

מדי שבוע נפגשים הרב קוט ושי בקריית-ים, עיר מגוריו של האחרון. בקשר לסטיגמות ה'שחורות' על החרדים בקרב החילונים, אומר הרב קוט: "למעשה, רבים מנטולי הכיפה בכלל לא מכירים – מדויק יותר, לא מעסיקה אותם ההיכרות – עם החרדים. בשונה מהמצויר בתקשורת, הרי שאין למרביתם סטיגמות על העולם החרדי, כי, כאמור, זה בכלל לא מעסיק אותם.

שי מסכים, לפחות ביחס אליו עצמו: "לא היו לי סטיגמות על החרדים. תמיד הערצתי את כוח הרצון ואת הדרך שלהם. אני לא מאלו שחשבו על החרדים דברים שליליים".

- שאלה חשובה: איך אברך כמדרשו כמוך רוכש את הכלים 'לרדת את העם'? מדויק יותר: כשאתה יושב ל'חברותא' עם חילוני אתה משתמש בדוגמאות מ'העולם שלו' - כמו כדורגל?

"בהחלט לא. אני מדבר מאה אחוז בשפה של בית-מדרש. אני לא מזכיר מילה שכרוכה עם העולם החילוני, ואני שמח שמעודי גם לא קיבלתי מילה כזו מהלומדים איתי.

"כל מילה שאני לא אומר בבית – לא אומר גם לחברותות שלי מהעולם החילוני. אין לי שום כוונה להתיפייף. ואני חושב, אגב, שמזה הם מרוצים ואת זה בדיוק הם רוצים.

"שמעתי פעם יהודי 'מתקרב' שכבר עבר כמה מדרשיות, ששח, שהכי לא אהב את אלו שמבקשים לדבר ב'סלנג' שהכיר מהעולם שלו. הם קולטים את זה. הם יודעים מיהו חרדי אמיתי, וכשהם באים להכיר את היהדות, הם מבקשים להכיר את זו השורשית, הבית-מדרשית, של עולם התורה האמתי".

- ואיך, הרב קוט, מדברים בשפה הכי פשוטה בעולם כשאתה מדבר עם מישהו שמכיר את היהדות רק מאתמול?

"כמובן, אני מדבר בשפה הכי מפורטת. כשאני מדבר, למשל, בענייני ברכות אני מפרש ואומר שעל דבר הגדל בעץ מברכים 'בורא פרי העץ' או 'בורא מיני מזונות' בדברים העשויים מקמח. לא עברתי שום קורס או הכשרה, ואחרי ככלות הכול רואים ברוך השם פירות עסיסיים מהלימודים הללו – אברכים כמדרשם ובני ישיבות טריים".

מעשה בחתולי הרחוב

כשאני מבקש לשמוע מהרב קוט רגע מרגש או יוצא דופן בלימוד עם שי, הוא מתקשה להצביע. לאחר הרהור בן כמה רגעים הוא אומר: "תשמע, כל רגע שאני לומד אתו הוא מרגש. כל פעם שאנו מגלים יחד דברים חדשים – אנחנו מתחזקים יחד. אני ממש נהנה ללמוד אתו. זה מרגש לראות כל פעם עוד בן של הקב"ה שפשוט חוזר הביתה". 

שי: "המעשיות שסיפר ומספר לי הרב קוט על גדולי ישראל – השפיעו ומשפיעים עליי המון. זה ריגש אותי הרבה. הרבה גדולה הייתה באנשים האלו".

ביקשנו מהרב קוט מסר לסיום לעוסקים במלאכת הקודש, והוא שולף: "ניתן להצביע על כמה נקודות: אחת: אין צורך 'לרדת אליהם'. לא צריך להגיע דווקא מגולח ובלי כובע. ניתן להגיע בלבוש הישיבתי המלא וגם לדבר שפה כזו, זה מה שהם רוצים לשמוע. שנית: להתפלל על המתקרבים כל העת. כמדומני, שהחזון איש זצ"ל אמר, שמה שמאוד משפיע על מהלך התקרבות יהודים לחיי מצוות זה התפילה התדירה עליהם. זאת כמובן מלבד ההשתדלות בפועל למענם. המסר הוא גם לאלו שעדיין לא עוסקים בכך, שלמעשה כל אחד יכול. אם כל אברך יבין את גודל המעלה של הפעילות הזו, כאשר הקב"ה כה מחכה לבניו שישובו הביתה ויעשו רצון ה' – הרי שאין דבר גדול מזה".

- הלימוד המשותף עם שי משפיע על המשפחה שלו?

שי: "אצלי, למען האמת, פחות. ההשפעה לא זלגה למשפחה הקרובה שלי".

הרב קוט: "יש כאלה שבוודאי. במקרה של שי ההתקדמות היא איטית יותר, ובהתאם לכך גם ההשפעה על המשפחה. אני זוכר שפעם הפנה אלי שאלה הלכתית מאחיו. לעתים כאשר אני לומד עם חברותות אני מגלה אחרי חצי שנה שאח או בן-דוד מצטרף ללימוד כעבור תקופה. יש מקרים שבהם ראינו שהבית כולו השתנה לטובה רוחנית – הבנות לבושות בצניעות, האבא חובש כיפה ואפילו שיעור תורה קבוע מתקיים בביתם".

- כשאדם בא ללמוד אתך, שי, מה חשוב לך מאוד שיהיה בו?

"שתהיה לו צורה טובה של ההעברה של החומר והידע - צורה מעניינת ומושכת, כמו למשל עם סיפורים. זה מה שמצאתי גם אצל הרב קוט".

- הייתה דילמה ייחודית שהעלית בעקבות הלימוד המשותף?

"בהחלט. כאשר הוא אמר לי אמר לי שאסור להאכיל חתולים את האוכל שבני האדם אוכלים. מאז אני לא נותן לחתולי הרחוב שב'בלוק' שלנו חלב הראוי למאכל אדם".

- תודה לכם הרב קוט ושי, והצלחה רבה בכל ובפרט בלימוד.

מורה נהיגה לחיים

אם תיקלעו לבית הכנסת השכונתי בשכונת גבעת משואה הירושלמית, ודאי לא תאמינו למראה עיניכם: אברך בר-אוריין לומד 'פרקי אבות' עם מורה נהיגה מסורתי. כזו היא ה'חברותא' של הרב ישראל מאיר פריד עם דן רפאל הייבזון, שמתקיימת כבר שנה.

"יש לנו ספרייה יפה בבית המדרש ומתוכה בחרנו את הספר 'יחל ישראל' של הרב לאו למשניות אבות", מספר הרב פריד ל'יום ליום'. "הרב לאו בנה את פירושו בצורה סדורה ויפה: הפירוש פותח בקורות חייו של התנא בעל המימרה במשנה וממשיך בפירוש דבריו. דני נהנה מאוד לשמוע, והוא שואל ומגלה עניין. הוא גם יודע לקשר עם דברים שכבר למדנו בעבר והוא ממש חי את הלימוד".

דני, יהודי מבית מסורתי, מכיר את המשניות לא מהיום, אם כי לא בעומק שהוא לומד אותן עכשיו. "כל פעם מחדש אני מגלה דברים שלא ידעתי על תנאים וחכמים שהיו אז ועל הגדולה שלהם", הוא אומר נרגש. "אני נפעם כל פעם מחדש. זה מעניין מאוד".

(צילום: באדיבות קשר יהודי)

- אתה מרגיש, דני, שהלימוד משפיע על אורחות חייך?

"תשמע, הלוואי שאצליח לקיים עשרה אחוז ממה שאנו לומדים במשנה. יש במשניות הרבה סיפורים של מוסר דרך ארץ, הרבה חכמה. זה מאוד מושך ומעניין ואני מקווה ליישם".

הרב פריד: "הכול התחיל, למעשה, לפני שבע שנים. אני גר בשכונת קריית-יובל הירושלמית שעלתה לכותרות לא אחת בעקבות מאבקים תוססים בין חרדים לחילונים. בתקופה ההיא זה היה השיא. ערכתי 'קידוש' בבית הכנסת לרגל הולדת בתי, ונשאתי כמה מילים לבביות בפני הקהל בבית הכנסת. אני זוכר שדיברתי אז על כך שלעתים כל המאבקים של החילונים בחרדים נובעים מרצון פשוט ליחס. בדיוק כמו ילד שמחפש תשומת-לב ועושה זאת בדרך השלילית. המשמעות של הדבר הנה, שאנחנו פשוט צריכים לפתוח להם את הדלת ולגלות להם את העולם היהודי שלא ידעו עליו. אברך נוסף, שגם הוא ערך 'קידוש' לרגל שמחה משפחתית, עלה לדבר אחריי ואמר, שעצם העובדה שבשכונה יש אנשים שמקיימים אורח חיים של שמירת מצוות ולימוד תורה – זה עצמו משפיע רבות על השכנים החילונים.

"הבנתי מהאברך שדיבר אחרי שלמעשה יש כמה סוגי אברכים – יש שלימוד 'חברותא' עם יהודים רחוקים מדבר אליהם, אך יש גם שיעדיפו לשבת ספונים בבית המדרש ולעסוק בהוויות אביי ורבא. לא הייתי אומר שכל אברך מוכרח לעשות זאת, אבל מי שחושב עצמו מתאים לכך, כדאי שלא ישהה לרגע.

"אנשים ששומעים על היהדות, מקבלים מושגים ומגלים עולם. איך הפטיר פעם הרב אורי זוהר? 'אנשים טוענים שיש פה במדינה 'כפייה דתית', אבל אני חושב שיש פה את ההפך – 'כפייה חילונית'. גדלתי במקומות שלא נתנו לי בכלל לשמוע על הזהות היהודית שלי. עשקו ממני את היהדות'. אנשים באמת מחכים שנטה אוזן קשובה לכאב שלהם. שנשמיע להם את דברה של היהדות, שפשוט ניגש אליהם ונדבר אתם על מה שהם לא שמעו מעולם". 

- הלימוד המשותף משפיע גם עליך עצמך?

"אין ספק. כאשר לומדים יחד, בפרט אם אתה לומד עם אדם לא דתי, אז מתעוררות שאלות שמחדדות את הנלמד. בבחינת 'ומתלמידיי יותר מכולם'". 

- היית ממליץ, דני, לחברים שלך לעשות את זה גם?

"למה לא? הרב בהחלט חי את החומר יותר ממני. אני לומד ממנו הרבה והוא מפרה אותי. זה מעניין וזו ממש חוויה".

שי ודני ממש לא לבד. רק בשנת 2016 נרשמו בארגון לא פחות מ-7,000 (!) חברותות פעילות ללימוד תורה.

קשר יהודי

ארגון 'קשר יהודי' הוקם בשנת 2009 על-ידי הרבנית צילה שניידר (54), אם ל-11 ילדים. לאחר חמש שנות פעילות כמנהלת פרויקט חברותות טלפוניות לחילונים - חרדים, פתחה את תוכנית 'קשר יהודי' על מנת להרחיב ולהעמיק את הקשר הבלתי אמצעי בין מגזרי הקצה שמרכיבים את החברה היהודית בישראל באמצעות מתן הזדמנות לכל אדם המעוניין להרחיב את השכלתו היהודית.

הרבנית שניידר גדלה בתוככי שכונת 'מאה שערים', שעל אף דימויה המקובל, הייתה שכונה צבעונית ומעורבת מאוד בילדותה. חסידים ונטורי קרתא, דתיים ושאינם מעבר לרחוב. "וכולם חיו באהבה ושלום", לפי דבריה. הבית שבו גדלה היה בית חסידי אדוק, שדלתותיו פתוחות לכל. על שולחנם אכלו יהודים מכל קצות הקשת הדתית, העדתית וההשתייכותית. כל יהודי התקבל באהבה כאח. לכן, משבגרה וראתה שלא כל אדם מרגיש כך כלפי אחיו בני המגזר האחר, חשה בדחף עצום לצאת אל העם ולעודד היכרות אישית, חיבורים וקשרים יהודיים אמיתיים – סביב תורת הנצח של העם היהודי.

אמה, הגברת תורה בוימל ע"ה, היתה אישה מיוחדת במובנים רבים, לא רק בדרך שהטיפה לאחדות. אהבת החסד שלה היתה כזו, שכאשר בתה הייתה חוזרת מבית הספר, מעולם לא ידעה כמה אנשים תמצא בביתה ומי עתיד לישון אצלם הלילה. לאימא שלה היה לב פתוח – ובהתאם לכך, בית פתוח. "כשהתארסתי", סיפרה פעם, "הנדוניה שקנו לי נעלמה מהבית שוב ושוב, כי תמיד הייתה כלה שהייתה צריכה אותה יותר. זו הייתה התפיסה: רק מה שאנחנו נותנים הוא שלנו. סבא שלי, אביה של אמי, שאל אותי כשהייתי קטנה: אם יש לך עשרה שקלים ואת נותנת שניים לצדקה, כמה נשאר לך? ואז הוא הסביר שבעצם נשארים לי רק שני שקלים, אלה שנתתי. את השאר בטח הוצאתי או איבדתי, אבל הצדקה נשארת תמיד".

"נחרט בזיכרוני במיוחד ביקור התנחומים של הגאון רבי יצחק אזרחי – ראש ישיבת מיר", שחה פעם. "הוא בא ואמר לנו ב'שבעה' על אמא ע"ה: 'עכשיו, כשאמא שלכם הלכה לעולמה, הכוחות שלה מצויים בעולם, זמינים למי שייקח אותם ויאמץ אותם לעצמו. קחו את הכוחות הללו ותנצלו אותם'. ובאמת, הפטירה שלה גרמה לכולנו לקחת על עצמנו מחויבויות חדשות. אחות אחת לקחה על עצמה ניהול של בית ספר קירוב גדול. אח אחר התחיל לנהל תלמוד תורה. אחות נוספת פתחה מדרשה לבעלות תשובה...

"אני רציתי ללכת בכיוון אחר. אין לי כישורי ההקמה של אימא שלי, שהקימה כמעט כל שירות אפשרי לנשים בציבור החרדי, מהשתלמויות ועד הסעות לחוף הנפרד. אבל זכרתי היטב את השיעורים על אחדות עם ישראל שקיבלתי מאימא, ואמרתי לעצמי שאני רוצה להתמסר למטרה של קירוב לבבות. רוצה להגיע למצב שלא יהיה יהודי לא דתי אחד בארץ שרוצה ללמוד תורה ואין מי שילמד איתו".

הרבנית שניידר פנתה תחילה לחברות ולמכרות כדי לשכנע אותן להירתם. מאוחר יותר התחילה בפרסומים בתקשורת. הביקוש היה מדהים. חברותות נוצרו בקצב, ומספרן עומד היום על 7000. הרעיון מאחורי היוזמה, אומרת הרבנית שניידר, היה שאנשים ילמדו משהו בצוותא. הידע היהודי שייך לכולם, היא אומרת. התנ"ך הוא במידה שווה של החילוני ושל החרדי, וכך גם ספרי היסוד פרקי אבות, מסילת ישרים, שמירת הלשון.

הירושה שנעלמה

הרבנית שניידר: "את 'קשר יהודי' הקמתי מתוך אמונה חזקה שניתן לשבור את החומה המפרידה, שניתן להתגבר על הניכור והפירוד. הממשלה, הכנסת, ובית המשפט – לא הם שיוכלו להוביל מהלך כזה, אלא רק העם עצמו. קשר אישי בין אחד לאחד, בין דתי לחילוני, מביא להיכרות אמיתית של לימוד משותף, חיבור, אהבה ואכפתיות. ואלה – יכולים על הכול. עם אהבת חינם אפשר לבנות את עם ישראל ולהתחבר יחד למורשת ישראל".

הרבנית שניידר מבקשת להמחיש את פעילות הארגון במשל: "היה פעם מלך שהיו לו אוצרות יקרים מפז. שני בנים היו לו למלך: אחד עלוב-חיים והשני איש עסקים יורד באוניות. ביום מן הימים שכב לו המלך על ערש-דווי, ובנו איש העסקים לא היה לידו. מיד קרא הבן הסמוך על שולחן אביו לבן שיגיע במהרה, כדי שאביו יוכל להוריש גם לו את השלל הרב.

"הנמשל מובן מאליו: התורה היא האוצר הטוב בעולם. 'כי טוב סחרה מכל סחורה', אמרו חז"ל. איך נוכל להחמיץ מהבן הרחוק את ההזדמנות לירש את אוצר הירושה?

"התורה", ממשיכה הרבנית שניידר, "היא גם הדבר היחיד שיכול להוות בסיס לאחדות בינינו. רק על ידה, אותה גם קיבלנו בהר סיני 'כאיש אחד בלב אחד', נוכל להתאחד יחד ולא לפצוע את עצמנו בפצעי המחלוקת והשנאה המקטבים".

"למעשה, זו דרמה אמתית שקיימת בכל 'חברותא' שמפציעה מדי יום ביומו. שכן, כאן מגלים שני הלומדים כי המחיצה מתחילה רק לפני כשבעים שנה והאחדות היא למעשה עתיקה – בקריאת ה'נעשה ונשמע' שעם ישראל כולו צעק יחד כמעט לפני 4,000 שנה, למרגלות הר סיני".

לא בכדי קיבל הארגון את 'פרס האחדות'.

בית מדרש במשרד עו"ד

הסיפורים שנשמעים ממשרדי הארגון על פרויקט ה'חברותות' הנם צבעוניים ומרגשים למדי. כך למשל מספרים לנו שם על עו"ד חרדי וחילוני שקבעו לימוד גמרא משותף בגבעתיים, כאשר לאחר מכן הקשר התורני האמיץ הביא לכך שכל אחד הביא אתו עוד עשרה משתתפים וכך נוצר 'בית מדרש' מאולתר גדול ומיוחד במינו.

כך גם יודעים לספר לנו בארגון על עולה מרוסיה, בת לאם יהודייה, שחיה בבית מנוכר ליהדות, בייחוד אחרי שהאב נישא בשנית לאישה נכרית, והלימוד ב'חברותא' עם אישה חרדית הצליח להשיב אותה בתשובה שלמה. סיפורים מעין אלו יש למאות בארגון, ורק ספר עב-כרס יצליח אפוא להכילם.

מסקר שנעשה בין המשתתפים בפרויקט החברותות עולה, כי 93% אומרים שהמבט שלהם על היהדות ועל החרדים השתנה קיצונית בעקבות הלימוד.

קחו לדוגמא את שי יוסיפוב, משתתף בלימוד בבית המדרש בשכונת נחלאות, שכותב: "החברותא פתחה בפני עולם שלם שהיה נסתר ממני כל כך הרבה שנים - העולם החרדי. השיחות האישיות, הקרבה והפתיחות עם החברותא שלי, אודי, פתחו בפני לא רק דלת לעולם שלא הכרתי​, גם חשפו בפני את הפנים האמיתיות של העולם החרדי.

"הוקסמתי מהרגע הראשון. למדתי, החכמתי והכרתי אנשים נהדרים, כנים, אמיתיים וטובי לב. החברותא הראתה לי שיהודים, לא משנה שהם קרובים לתורה, תמיד יהיו אחים בנפש.

"מעבר למפגש השבועי, הוזמנתי לביתו של אודי להדלקת נרות חנוכה וארוחת ערב חגיגית וזכינו להכיר משפחה חרדית מיוחדת".

המייל של אברהם ישראל פרידמן: abyisrael@gmail.com