חזרתם בתשובה? 7 דברים שאסור לכם לשכוח

לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, יש יותר מ-200,000 אנשים שמגדירים את עצמם 'חוזרים בתשובה'. זה מספר עצום של ציבור ענק, שהגיע ממקומות מאד מגוונים. המון אנשים שעשו תהליך לא פשוט של שינוי זהות – דרך ארוכה ומורכבת. אבל עדיין, יש מכנה משותף בין כל אותם אנשים. ננסה להביא 7 לקחים שונים שכדאי לכולנו לזכור לאורך הדרך:

גשר

בתחילת דרכו, בעל תשובה מונע על ידי תחושת שליחות. אנחנו נמצאים בין עולמות, אנשים מאד שונים, שלפעמים אמנם מדברים אותה שפה (עברית), אבל השוני ביניהם כל כך גדול. עולם של אמונה ועבודת הבורא, ועולם של נוחות והצלחה אישית. עם הזמן התפתחה לה גם תרבות חברתית שלמה מסביב לכל עולם. אבל העולמות כל כך רחוקים, ואנחנו, כבעלי תשובה שהיינו בשני העולמות, אנחנו היחידים שמבינים עד כמה המרחק רב. כל צד בטוח שהוא מכיר את הצד השני, אבל מוזן מכל כך הרבה סטריאוטיפים ודעות קדומות, ואין לו שיח אמיתי עם הצד השני. זה ניכר בכל דו שיח בין אנשים משני המחנות, שממש ניכר עד כמה הקדמות חסרות כדי שבכלל יבינו אחד את השני. ואולי זה התפקיד שלנו, להיות גשר, גשר שמחבר, גשר שמבין ומכיל, גשר שמאפשר לחבר בין העולמות.

סימן שאלה

המושג "חוזרים בתשובה" קצת לא בדיוק מתאים לנו, כי הוא מרמז כאילו יש תשובה אחת ברורה, ואנחנו מצאנו אותה. מציאת האמת, הקשר האמיתי עם בורא העולם, היא דרך חמקמקה ודינמית, ודוקא מה שמייחד אותנו זו העובדה ששאלנו, ושאנחנו עדיין שואלים ולא מתקבעים בשום "ממוסדות דתית". אנחנו לא פה בגלל מחייבים משפחתיים, חברתיים או כלכליים. להיפך. אנחנו בודקים את עצמנו, מחפשים ללא הרף את האמת, חותרים ומבקשים. אוי למי שבטוח שהאמת נמצאה והיא אצלו בכיס הקטן. הרבה יותר מתאים לנו השם "חוזרים בשאלה" (אבל הוא כבר תפוס). אשרי מי שאינו עוצר, שלא שם סימן קריאה בסוף כל אמירה, אלא ממשיך לשים סימן שאלה בסוף המשפטים שלו, ממשיך לחפש ולחתור לאמת.

מרכז השיגור של טיל

כאשר מנסים לשגר חללית או לווין לחלל החיצון, יש בדרך אתגר לא פשוט, להתנתק מכח המשיכה של כדור הארץ. לצורך כך יש להשקיע המון אנרגיה במשגר שפשוט טס במהירות עצומה. גם בעלי התשובה, בתחילת דרכם, נלחמים בכוחות עצומים, רציונליים ולא רציונליים, מודעים ולא מודעים, שגועשים בהם. גם הם בהתחלה חייבים לנהוג קצת בקיצוניות. זה שלב מוכרח. החכמה היא לדעת ולהבין שזה שלב זמני, כי ברגע שהחללית תגיע לחלל אסור לה להמשיך באותה אנרגיה, כי היא תישרף. האש והעוצמה הגדולה נדרשים לשלב הראשון בלבד בשיגור החללית. אחר כך צריך להכניס את ה"אורות הגבוהים" באופן שהם לא ישרפו ולא יעשו קצר, אלא ישתלבו בחיי יומיום שכוללים זוגיות, חינוך ילדים, דאגה לפרנסה, ובקיצור – לשלב את התורה עם החיים.

מרתון או ספרינט

בשלבים הראשונים, ריבוי האורות והעונג הרוחני גורם לנו להתאמץ בכל הכח, לרוץ, לנתק קשרים. זו חכמה גדולה להבין שאנחנו לא בריצת מאה מטר שצריכים פשוט לרוץ בה בכל הכח, אלא במשהו שדומה יותר לריצת מרתון – ריצה ארוכה, שמצריכה קצת יותר חשבון לטווח הארוך. אי אפשר להתעלם מענינים פעוטים כמו הבלי עולם הזה. זו הקומה עליה אנו בונים את הקומה הבאה, ולכן צריך בסיס חזק של משפחה, פרנסה קשרים חברתיים, אוכל ושינה. לכל צרכי האדם יש מקום, ודרכי היתר לספקם, ומי ששוכח את זה ורק רץ בכל כוחו, בסופו של דבר יגלה שנגמר לו הכח…

"יצר הרע" דתי

לא כל מסירות נפש לכבוד השם היא באמת מצד היצר הטוב. יש פרשה שלמה בתורה, 'פרשת המעפילים', שמתארת מסירות נפש שאינה רצויה. היצר הרע בערמתו מנסה להפיל אותנו, לא דרך התאוות הרגילות והמוכרות, אלא 'בהפוכה' – מנסה לחזק אותנו יותר מידי במצוות. כלשון החפץ חיים: "הוא פונה עצמו לצד ימין, לחזק לב האדם לאיזה מידה טובה בהפרזה גדולה הרבה יותר מכפי כוחו, כדי לתפסו על ידי זה אחר כך, ולהסיתו מן המידה ההיא לגמרי. וכגון בלימוד תורה, כשהוא רואה לאיש שנפשו חשקה בתורה, ואי אפשר לו לפתותו שיבטל מלימודו – הרי הוא מפתהו שיתחזק עוד יותר ויותר, יומם ולילה ממש, ולא לשמור את נפשו כלל, עד שהוא מחליש כוחו, ואינו יכול אחר כך כלל ללמוד. וכן כהאי גוונא בשארי מידות קדושות. ובאמת, דרך התורה הוא דרך הממוצע, כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות דעות", עד כאן לשון החפץ חיים, שכתב שלכן יצר הרע דומה לזבוב, שיושב על שני משפתי הלב. וגם רבי נחמן מברסלב דיבר על יצר הרע שמתלבש במצוות (ליקוטי מוהר"ן תורה א', וראה ליקוטי הלכות, תרומות ומעשרות ג').

קרב איגרוף

גם זו תופעה שמקובלת מאד אצל בעלי תשובה בתחילת דרכם: בגלל הרצון העז ללמוד ולהשלים ידע אבוד, הם מנסים לקפוץ מעל מדרגתם, ונוטים לעשות 'קרב אגרוף' עם בעלי תשובה שמולם, בנסיון להראות כמה הם "דתיים", כמה הם "צדיקים", כמה הם הכי הכי. זו נטיה טבעית מובנת, אבל כאמור, זהו רק שלב התלהבות ראשוני, וכדאי מאד למצוא דרכים להפסיק "להתאגרף" ולהתחיל לפרגן, לראות את הטוב שבכולם, כי זה תפקידנו!

פלס

כאשר בנאי בונה קיר, יש לו דרך ברורה לדעת אם עבודתו ישרה – בעזרת מכשיר ה"פלס". אולם כאשר אדם עושה עבודה רוחנית, איך הוא יכול לדעת אם עבודתו ישרה ומאוזנת? בורא העולם לא שולח מיילים או מסרונים עם משוב. כתוב בספרים, שלמרות זאת יש דרך לדעת: בדרך כלל דרך עניני שלום הבית וחינוך הילדים. מי שביתו מנוהל בנחת ובעליזות מתוך שמחה ואמונה – הוא בכיוון הנכון. מי ששלום הבית שלו מעורער, לא מקבלים ממנו, שולחן השבת נגמר בפיצוץ – אז סימן שמשהו התעקם לו בדרך. טבעי שהדרך מלאה אתגרים ונסיונות – אבל אסור להשלים עם זה, וכדאי לקבל הדרכה ויעוץ כיצד מצליחים להתיישר וללכת בדרך האמת.

בהצלחה!

פורסם באתר מענה