על ציון תאיר: הפרוכת שריגשה עד דמעות את אמה של תאיר ראדה ז"ל

להפתעה הזו לא ציפתה אילנה ראדה. אילנה היא אמה של תאיר ראדה ז"ל, שנרצחה לפני כעשור בבית ספרה בקצרין. הדיון אודות זהות הרוצח, שעדיין לא לגמרי נגמר, העסיק רבות את החברה הישראלית, ולכן סיפורה של משפחת ראדה נכנס ללבם של רבים. אורטל גרידיש, בת 33 מהיישוב טל מנשה בצפון השומרון, אם ל-7, הנשואה לקצין המשרת בקבע, הכינה עבורם מתנה מיוחדת, שריגשה את המשפחה כולה באופן מיוחד.

כך מספרת אורטל על העניין: "שנים רבות אני חולמת על יזמות ויצירה אישית, על משהו מיוחד שאוכל להכניס ולבטא בו את כישוריי וחלומותיי. לפני כשנה החלטתי להגשים את חלומי. תכננתי לפרטי פרטים מפעל לייצור פרוכות ומוצרי אומנות יהודית. הזמנתי מכונת רקמה במידות מיוחדות במאות אלפי שקלים מסין, והתחלתי לבנות אותה. כמובן שהדבר היה כרוך בנטילת סיכונים,  אך ידעתי שאני עושה את הדבר הנכון. למעשה, כך נולד לו במהירות מפתיעה 'פעמון ורימון' - מפעל לייצור פרוכות ואמנות יהודית לבית ולבית הכנסת". 

מה אתם בדיוק עושים במפעל?

"בבית המלאכה שלנו אנו מעצבים ורוקמים אמנות שבקדושה, והייצור כולו נעשה בארצנו המבורכת. יש לנו המון דגמים של פרוכות בסגנונות שונים לבחירה מקטלוג, אך הייחודיות שלנו היא דווקא בהתאמה ובעיצוב האישי. אנשים מזמינים פרוכות לעילוי נשמת יקיריהם, או להצלחתם ולרפואתם של יקיריהם וקרוביהם, ואנחנו ממלאים את מבוקשם. כשאנו ניגשים לעצב, פרוכת אנו מתייחסים למבנה בית הכנסת, לאופי המקום ולאופי והמתפללים, וכן לאדם שרוצים להנציח - בפסוק המציין את שמו או את מידותיו. באופן כללי חשוב לי להגיד, שפרוכת היא הרבה מעבר לאמנות. מכניסים לתוכה המון רגש ונשמה, וזה מה שבסופו של דבר מחבר ומקשר את המתפללים לקב"ה, דרך התבוננות בפרוכת ובארון הקודש".

וכעת לגולת הכותרת. ספרי על הפרוכת הייחודית שהכנת לעילוי נשמתה של תאיר ז"ל, ועל הקשר שלך עם המשפחה.

"אחת הפרוכות היותר מרגשות שעשינו נולדה ממפגש שלא היה לי עם תאיר ראדה ז"ל. הכל התחיל כשראיתי את התמונות של אביה, שמואל, בכסא גלגלים. באותה תקופה הוא כבר ממש התקשה לנשום, וייחל בכל מאודו לראות את בית הכנסת שהם בנו לזכרה. לאחר שראיתי אותו כך, החלטתי לתרום פרוכת לעילוי נשמתה. פניתי לאילנה והיא נענתה בשמחה. ביקשתי ממנה שתספר לי קצת על תאיר, כי לא רציתי לייצר עוד פרוכת, אלא משהו עם נשמה, עם נגיעה אישית. אילנה, אמה הטובה, ביקשה ממני לשלב מנורה בפרוכת, והיא ספרה לי שתאיר אהבה מאוד לצייר ציפורים". 

"בסופו של דבר", מוסיפה אורטל, "עיצבתי פרוכת עם מנורה, פרוכת קטועה, חתוכה גס, ממש כמו החיים של הילדה הטהורה הזו, שנחתכו באכזריות. ביום האזכרה לציון שנה לפטירתו של אבא של תאיר, שמואל ז"ל, אילנה שוב ישבה שבעה - הפעם על אמה. ככל שהזמן חולף, אני מבינה יותר ויותר איזו זכות הייתה ללכת איתה יחד לבית הכנסת, דווקא ביום הזה, בשביל להרכיב את הפרוכת החדשה שהכנו לזכרה של תאיר. ההתרגשות בבית הכנסת הייתה רבה מאוד. אני ממש מקווה שהצלחתי קצת להאיר במשפחה הזו אור. ומעל הכל, לדעתי התמונות של הפרוכת מביעות את העוצמה שבדבר, יותר מכל  מילה שאכתוב. יהי זכרה של תאיר ברוך".