כל השׂיעָר של הילד נָשַׁר בעקבות הטיפולים. הפיאות נותרו שלימות

ויעתר לו ה' (בראשית כ"ה, כ"א)

תפילה. תפילה. אם היינו מודעים לכוחה של תפילה אמיתית, כל החיים שלנו היינו נראים אחרת.

יבוא מאן-דהוא ויאמר: וכי אפשר כיום הזה, בדור חלוש שכמותנו, לפעול את שפעלו אבותינו ואבות-אבותינו בתפילתם? - טענה של סרק היא זו, ולוּ מטעם שאמרו חז"ל (ראש השנה, דף כ"ה עמוד ב') 'יפתח בדורו כשמואל בדורו', וגם בן-דורנו שיתאמץ ויעשה כל שביכלתו על מנת להתפלל כדבעי, יזכה לקבל את השפע היורד מהיכלותיה של התפילה, ויושפע בישועות ובנחמות.

אבל, כדי לההביל עוד יותר את הטענה הנ"ל, ולהוכיח שגם כיום אפשר לפעול באמצעות התפילה ישועות של ממש, נביא כאן סיפור שכל מי שהאזין לפרטיו, לא יכול היה שלא לפתוח את מקורי-עפעפיו ולהזיל משם נחלי דמעה.

אברך תלמיד חכם הגיע לביתו של הגר"ח קנייבסקי, עם ילדו בן ה-7, וביקש מהגאון לשמוע את סיפורו. ילד זה, הלומד באחד הת"תים בבני ברק, חלה ל"ע במחלה הידועה. בשלב מסוים, כאשר היה ברור שצריך להתחיל בטיפולי ההקרנות, סיפרו ההורים לילדם שבעקבות הטיפולים שהוא אמור לעבור, יִשּׁוֹר כל השיער מגופו.

הילד לא נבהל מי-יודע-מה, אבל לאחר זמן קצר פרץ בבכי מר, ואמר להוריו: "על שער הראש לא אכפת לי, אבל כיצד אוכל להמשיך ולהיקרא 'ילד יהודי' - ללא פיאות"?! - - -

ובכה בכי תמרורים.

'אבל הפיאות'?! - - -

הילד, כך המשיך האב לספר להגר"ח קנייבסקי, הסב פניו אל הקיר, ופנה אל הקב"ה בתפילה נירגשת:

אבא רחום, אני בטוח שכל מה שאתה עושה עימי - לטובה אתה עושה. אני בטוח בכך. אין מי שמרחם עליי יותר ממך. כך גם אמרו לי תמיד אבא ואמא. לכן אני מקבל באהבה גמורה את המחלה שהבאת עליי, ומוכן לגשת לטיפולים הקשים בלב שלם, כי בטוחני שגם שם לא תעזבני ולא תטשני. אתה תהיה איתי תמיד ותשמור עליי.

אני מוכן להקריב גם את שער-ראשי, למרות שתהיה לי בכך בושה איומה ונוראה. הכל אני מוכן. הכל. ממש הכל.

אבל הפיאות?! - - -

וכאן פרץ הילד בבכי נורא. הפיאות?! - - - הכיצד אוכל לוותר עליהן?! - - - הרי זו צורתו של ילד יהודי! - - - ואני רוצה להמשיך ולהיות כזה! - - -

אני מבקש ומתחנן לפניך, אבא שלי, אבא שבשמים, שתשאיר לי לפחות את שער הפיאות! שהפיאות לא ישרו במהלך ההקרנות!

כך התפלל הילד שעה ארוכה, והתמוגג מבכי. ואנחנו, ההורים, עמדנו מן הצד, ובכינו יחד איתו, ממשיך האב לספר להגר"ח קנייבסקי.

והנה, הוא מצביע על ילדו, הנס הלא-יאומן הזה התרחש! הבאתי לכאן את הילד כדי שהרב יראה במו-עיניו את פלא-הפלאים הגדול שעשה הקב"ה איתו, וכרחם אב על בנו האזין לתפילתו שיצאה מלב טהור. כל השיער של הילד נשר, ורק הפיאות נותרו על כַּנָן כבראשונה! - - -

האב סיפר בהתרגשות שהרופאים ממש לא האמינו למראה עיניהם, ואמרו שמקרה כזה לא זכור בהיסטוריה הרפואית.

גם הגר"ח קנייבסקי התרגש למשמע הסיפור, וקרא לבני ביתו שיבואו לראות את הילד.

כל אחד יכול

בל נחשוב שרק תפילה זכה, כמו זו של ילד יהודי שלא נתלכלך עדיין בחטא, מסוגלת 'להזיז דברים' ולפעול גדולות ונצורות. לא כן הדבר! כל תפילה של כל יהודי, באשר הוא, אינה חוזרת ריקם.

כאשר אדם עומד לפני אלוקיו בידיעה אמיתית שרק הוא מסוגל לעזור לו, ומרגיש שאין לו משלו מאומה, אבל ממש מאומה, גם הוא ייצא וידו על העליונה. כל אחד ואחד בדרגתו-הוא, אם יאמץ את לבו בתפילה חמה וכנה, וישליך כל יהבו רק על בורא כל העולמות, הרי שמהר מאוד יוכיחו לו שהיה לו על מי לסמוך.

אין זו מן החוכמה הגדולה לשמוע סיפור מדהים ועוצר-נשימה שכזה, על הילד החולה, ולומר 'כן, בוודאי; דבר כזה מסוגל לעשות רק ילד שליבו טהור; אבל אנחנו?! שכל כך נסתאבנו בחטאינו'?!

כל אחד יכול.

מתוך סדרת הספרים "עלינו לשבח", מאת הרב יצחק זילברשטיין