"מניסיון, אני אומרת בכאב: אין לבחורה דתיה מקום בצה"ל"

טופז, בת 21, חיילת משוחררת וחוזרת בתשובה, מספרת לעיתון 'בשבע' על קשת הדילמות שחוותה בצבא. לדבריה, "הבת הדתיה מתקשה מאוד למצוא את מקומה בצבא. יש התנגשות יום יומית עם ההלכות".

טופז שירתה שנה וחודשיים בחיל האוויר, ועברה קשיים רבים המתייחסים לשמירת המצוות, ובעיקר על הלכות הצניעות.

טופז נולדה למשפחה חילונית בעיר אריאל, ואת לימודיה עשתה בתיכון אורט בעיר. לציבור הדתי נחשפה במסגרת עבודתה כנערה בחווה הטיפולית לרכיבה על סוסים 'מעלה ישראל', סמוך ליישוב ברקן בשומרון. "עבדתי שם עם ילדים ובעלי חיים, ונחשפתי למשפחות דתיות מהאזור, שהגיעו לחווה. הייתי גם בבית הספר ביקיר. דרך זה הכרתי את החינוך הדתי – ראיתי את התום של הילדים, את השמחה, איך מגיל קטן הם יודעים מה זה להיות יהודי. הסתכלתי על הילדים האלה וידעתי, שאני רוצה שגם הילדים שלי יגדלו בצל התורה", היא מספרת.

כשהיתה בכיתה י"ב, קיבלה טופז על עצמה שמירת שבת כפי יכולתה. עם סיום התיכון פנתה לשנת שירות בעיירה ירוחם. שם התברר לה שגם השירות הלאומי אינו פשוט כלל מבחינה דתית. "נדרשתי לגור בדירה אחת עם המתנדבים והמתנדבות החילונים האחרים. אז הבנתי שאני על פרשת דרכים, ועלי להחליט אם אני בוחרת בתורה או נשארת בשירות".

"כשאת מתגייסת - המשמעות היא שצה"ל יכול להציב אותך בכל תפקיד שהוא"

לקראת חנוכה החליטה טופז לעזוב את השירות הלאומי בירוחם, ופנתה לצבא. באותה תקופה התלבטה ארוכות אם להתגייס לצבא או לא, והתייעצה רבות עם מדור 'בת חיל', שתפקידו לעודד מתגייסות דתיות. "דיברתי עם מדור 'בת חיל' בצבא, והיה נראה שזה לא מתנגש עם ערכים דתיים. לא ידעתי אז, שלפי ההלכה חד משמעית אסור לבת להתגייס. לפי הפרטים באתר האינטרנט שלהם זה היה נראה בסדר", מסבירה טופז במין התנצלות.

מדור 'בת חיל' הבטיח לה כי השירות דרכם יותאם לצרכיה הדתיים, וטופז שוכנעה. "ראיתי בגיוס לצה"ל תרומה ושליחות, וגם חששתי לצאת לאור בבת אחת בקטע הדתי, אז אמרתי שלפחות לצבא אני אתגייס", היא מנמקת את בחירתה.

אולם הבטחות המדור החלו להתפוגג בזו אחר זו, ככל שהתקדמה טופז במסלול הצבאי. "בהתחלה רצו להציב אותי במ"צ (משטרה צבאית) מעברים, אבל סירבתי כי זו טירונות מעורבת. פניתי לבת חיל, שם הם מציעים תפקידים כמו מדריכת שריון, שגם שם יש טירונות מעורבת. העבירו אותי להיות מפקדת בגדנ"ע, היום אני יודעת שזו גם טירונות מעורבת. בכלל, יש נטייה לחשוב שחיל חינוך זה בסדר לדתיות, אבל זה לא". לבסוף לא היו הקצאות למקומות שהובטחו לה כבת דתית, והיא שובצה בגיוס כללי לחיל האוויר.

"כשהתגייסתי לצבא, לא הבנתי שמשמעות הגיוס היא, שצה"ל יוכל להציב אותי בכל תפקיד שהוא", היא מסבירה. "יש שם 120 קורסים. זה יכול להיות גם מ"כית, שזו טירונות מעורבת, וגם אי אפשר ללבוש חצאית בכל מהלך השירות".

טופז מתייחסת למדור 'בת חיל', וטוענת כי היו כשלים רבים בהתנהלותו. "המדור עושה מאמצים רבים לשכנע בנות דתיות להתגייס לצה"ל, אבל אין שם שום הסברה. יש להם רשימה של מקומות לבנות דתיות, אבל למעשה המקומות הללו לא ראויים לבנות דתיות".

עוד מציינת טופז כי "מרגע שמתגייסים, אין למדור בת חיל בעצם שום סמכות לעזור לנו. הם לא יכולים למשל להעביר אותנו לתפקיד אחר. חברה שלי שהתקשרה אליהם לבקש עזרה, אמרו לה שהסמכות שלהם היא עד הגיוס. עכשיו רק הרבנות הצבאית יכולה לעזור לה. את בעצם ננטשת, את כמו כל חייל רגיל שמגויס לחיל האוויר".

"לאחר השיבוץ, הייתי בטירונות נפרדת לבנות, אבל היה לי מפקד גבר – דבר שמאוד הקשה עלי", היא מסבירה.

טופז מתייחסת לכך, שכאשר התגייסה לצבא, למרות שהיתה בתהליכי תשובה מתקדמים, עדיין לא חלחלה בה ההבנה שהשירות הצבאי אסור לנשים בתכלית. "לא ידעתי כלום, לא ידעתי מהי דעת תורה, מה עם ישראל באמת צריך ממני בתור אישה. חשבתי שהעיקר שאני תורמת לעם ישראל, לא משנה איך. אבל גם מי שרוצה לתרום לעם ישראל, צריך לקבל הדרכה של תורה".

"בדידות קשה וניסיונות גדולים: חמש בנות. 70 בנים"

בסיום תהליך השיבוץ ולאחר קורס, שובצה טופז בטייסת בשירות סדיר כטכנאית מסוקים. "בשלב זה כבר הבנתי שהצבא לא בשבילי, אך המפקד שכנע אותי להישאר ושהכל יהיה בסדר", היא מסבירה.

טופז מתייחסת לטייסת, בה שירתה: "צריך להבין שהטייסת היא מקום קיצוני מבחינת התנאים הדתיים. דתיות בדרך כלל לא נמצאות שם. אבל חשוב לי להבהיר: לא משנה איפה את נמצאת, זה עדיין לא בסדר שאת בצבא. אם גדולי הדור אמרו באופן גורף, שאסור לבנות להיות בצבא, אז יש פה עניין גדול של ערך הצניעות של האישה מול הרצון שלה לתרום. ולכן לא משנה אם התנאים נוחים יותר או פחות לבת הדתית בצבא. השאלה היא איך אני כאישה יהודייה תורמת לעם ישראל על פי הדרכת התורה", מסבירה טופז.

ׁׁׁׁׁ(צילום אילוסטרציה: פלאש 90)

טופז סבורה שאפילו החזות החיצונית של בת דתית במדי צה"ל היא לא פשוטה. "כשאני עולה למשל לרכבת עם המדים. מישהי רואה אותי ואומרת: גם אני יכולה. אחר כך הצבא תוקע אותה בתפקידים שהיא לא יכולה לצאת מהם. צריך להבין איזו אחריות יש על מי שהולכת עם המדים".

חוויותיה בטייסת לא היו קלות. "הבנים לא שמחו בכלל כשהגעתי לטייסת, באופן מוצדק לגמרי", היא אומרת. "פיזית, אני לא יכולה לעבוד כמו שהם עובדים. אני לא יכולה להבריג דברים כמו שהם, לסחוב כמוהם, ככה זה. אצלנו למשל אסור היה לבנות להביא טילים, כי זה מסוכן להן לסחוב. היה ברור שהבנות שם רק למטרה שוויונית, שיראו שיש פה נשים. זה לא באמת מועיל למערכת".

טופז מתייחסת לקושי מעצם השהייה המשותפת של חמש בנות בתוך 70 בנים. "להיות בנוכחות גברית 24/7 זה לא נוח לאף אישה, לא רק לי כדתייה. דיברנו בינינו הבנות שקשה לנו עם זה, להיות מיעוט. לא תמיד היינו ביחד, ואז זה להיות יום שלם בת יחידה רק עם גברים. זה מאוד מקשה, למרות שאני הקפדתי שלא יגידו לי שום דבר שלא מתאים".

טופז מתארת את התמודדותה הקשה בחברה המעורבת בה נאלצה לשרת: "בהפסקה, למשל, כשכולם ישבו במועדון, לא ישבתי איתם אף פעם. ישבתי בחוץ וקראתי ספר. בכלל, בקושי דיברתי עם אנשים בטייסת. בשעות העבודה לא דיברתי מעבר לתחום המקצועי, ובשעות שאחר כך גם לא דיברתי איתם. בשעות העבודה הייתי פשוט שומעת המון שיעורים באוזניות. מעולם לא ישבתי איתם בשק"ם. הייתי בבדידות כזאת. כשאתה לא מדבר עם אף אחד – אתה פשוט בודד", היא מספרת. "זה היה ממש לא פשוט".

גם בשבתות היתה בודדה. "לא רציתי ולא יכולתי לשבת עם כל הבנים בחדר האוכל, אז הייתי אוכלת בחוץ. בשבתות הייתי מקדשת לעצמי לבד בחדר, אוכלת לבד. לשבת לבד זו לא אווירת שבת. הייתי יושבת בשבת ובוכה, ואז כועסת על עצמי שאני בוכה בשבת".

טופז מתייחסת להבטחת הצבא לאפשר לדתיות משרתות השתתפות בימי עיון תורניים אחת לחודש. מתברר שהבטחה זו לא בהכרח ממומשת על ידי המפקדים בשטח. "הצבא מתחייב לדאוג לעולמה הרוחני של הבת במסגרת ימי עיון פעם בחודש, זה על פי פקודות מטכ"ל. בפועל, המפקד בהתחלה לא הרשה לי לצאת. הייתי צריכה להתקשר לרבנות, שידברו עם המפקד וישכנעו אותו", היא מספרת.

"הרבנות הצבאית מוגבלת. אין לבנות הדתיות הגנה של 100% בצבא"

טופז מספרת כי גם על דברים שהיתה זכאית להם כחיילת דתיה, כגון חצאית והשתתפות בימי עיון, נאלצה להתווכח. "זה כל הזמן להיות בוויכוחים, בעקשנות, לעמוד על שלך. כל דבר הייתי צריכה להשיג בכוח. זה לא טוב לנפש, בטח לא לנפש האישה, להיות כל הזמן בעמדה הזאת. זה פיתח בי מידות לא טובות, שהיה לי קשה אחר כך להתנתק מהן", היא מודה בגילוי לב, "הייתי חוצפנית, עקשנית, מחוספסת. זה היה ניכר עליי גם אחרי הצבא. המאבק גבה ממני מחיר יקר בתחום המידות".

"פניתי לרבנות שיעזרו, אבל גם הם מוגבלים. הם ניסו לעזור, אבל בנות דתיות צריכות לדעת, שאין להן הגנה של מאה אחוז בצבא".

המפקדים הבינו סוף סוף שדרישותיה כנות, רק כשהיא ויתרה על יציאה עם שאר חברי השירות לפארק מים מעורב. "פתאום הם הבינו שזה אמיתי, כי שילמתי על זה מחיר חברתי, הפסדתי יום כיף", היא מתארת. כמו כן מתארת טופז מאבקים רבים עם הצבא בנוגע למגורים בבניינים מעורבים.

טופז מעדיפה לא לפרט את כל השלבים במאבקה, אולם מוכנה לומר שהוא כלל עימות משפטי מול הצבא ועונשי ריתוק. "לא ויתרתי, עשיתי הכול כדי לא להיות במגורים עם הקצינים".

טופז התקשתה להתמודד כל העת עם מפקדיה. "אתה כל הזמן צריך להילחם, להיות ער, לא להישבר מול המערכת הצבאית. זו מלחמה יומיומית, כי כל פעם צצה בעיה חדשה, בטח לנשים. את במלחמה תמידית עם צה"ל, ומכל כיוון זה סותר מהותית את הגדרים של להיות שומרת תורה ומצוות".

"כשאת בסביבה שלא שומרת הלכה – את מתקשה להתמודד"

טופז ממשיכה להסביר את הקושי לשמור מצוות בצבא. "חשוב להבין כי כשאת בסביבה שלא שומרת הלכה – את מתקשה להתמודד, וגם חוקים ברורים בצבא מופרים. אי אפשר כדתיים להסתמך על הפקודות האלה, זה לא קיים בשטח. הן גם מתבטלות בהרבה מקרים, כמו כוננות וכדומה. אם האנשים בשטח לא רוצים – הפקודות האלה לא יישמרו", היא מספרת.

במקביל למאבקים היומיומיים, ניסתה טופז במהלך אותם חודשים לפנות לרבנות הצבאית כדי שיעלו אותה אל ועדת הדת. יצוין כי לאחר שלושה חודשים בצבא, רשאית החיילת הדתית להחליט כי השירות אינו מתאים לה, ואז היא זכאית לעלות לוועדת הדת של הרבנות, שתדון בשחרורה. עם זאת, טופז מבקשת להדגיש כי ועדת הדת אינה פתח מילוט מהיר ונגיש כמו שאולי נראה. "קשה מאוד לצאת מהצבא דרך הוועדה", היא אומרת.

שנה וחודשיים לאחר גיוסה לצה"ל, בתיווך הרבנות הצבאית מול גורמי הצבא, השתחררה טופז סופית מהשירות הצבאי.

לאחר השחרור, בחרה טופז להעמיק את לימודי היהדות, ופנתה ללימודים במדרשה. "רציתי ללמוד תורה, להעמיק את עבודת ה' שלי, לראות איך באמת אני יכולה לתרום לעם ישראל ולמדינת ישראל. אני רוצה לתרום, אבל מתוך תורה, ממקום אמיתי שעוזר לכלל".

טופז מרגישה שליחות עמוקה ביחס לבנות דתיות שמבקשות להתגייס. "גם מסגרת השירות הלאומי אינה מוגנת מבחינת צניעות, אבל הפתרון הוא לא הפקרות מוחלטת. אם לא טוב בשירות לאומי – אז הפתרון הוא ללכת לצבא?", היא תוהה בכאב.

טופז מזדהה עם הרצון לתרום למדינה. "אני בטוחה שהן באמת רוצות לתרום למדינה, אבל יש בלבול מה נכון ומה לא. מפריע לבנות שאומרים להן שהן לא מסוגלות למשימות בצבא. זה לא נכון שהן לא מסוגלות – למעט תפקידים קרביים, אבל השאלה מה התפקיד האמיתי שלך כאישה. חשוב לי להדגיש: אני לא נגד הצבא, אני בעד צניעות. הצבא הוא מקום מדהים וחשוב לעם ישראל. הצבא הוא מחנה קדוש, מחנה ה' – הוא לא יכול לסתור דברי תורה", מסיימת טופז את דבריה.