למה יש מחלות תורשתיות? מותר לשיר ליד הגיס? ומה קורה למי שמביט בכהנים בזמן הברכה?

1. ב"ה הבת שלי חוגגת השבוע יום-הולדת 2. ידוע שכתוב בתורה שצריך להניק 24 חודשים. רציתי לדעת האם אני יכולה להמשיך להניק אותה אחרי גיל שנתיים? מה ההלכה בנושא? מותר / אסור, מומלץ / לא מומלץ?

מותר להמשיך ולהניק עד גיל 4, אם היא לא הפסיקה עדיין לינוק במשך 72 שעות.

* * *

2. אני לומדת לחידון התנ"ך. יעזור לי מאוד לסמן בתנ"ך בטוש זוהר, לצורך לימוד כמובן. האם מותר או אסור? ולמה?

מותר לסמן ולהדגיש פסוקים בתנ"ך או בכל ספר קודש אחר, היות שזה לתועלת הלימוד.

(צילום: shutterstock)

3. רציתי לשאול האם כשרות בד״ץ לונדון על אצות מותרת גם למי שמקפיד על כשרות מהודרת ביותר. תודה ויישר כח!

יש לבדוק את הדפים מול השמש לראות אם יש שאריות של שרצי ים. אם לא רואים דברים חשודים, מותר.

* * *

4. יש לי שתי שאלות חשובות:

א. מאז שאני זוכרת את עצמי, אני אוהבת מאד בעלי-חיים. הייתה אף תקופה בחיי שבה ניהלתי אורח חיים צמחוני, ולאחר מכן - טבעוני. גידלתי בעלי-חיים שונים בחיי ויש לי רגישות רבה לצער שנגרם לבעל-חיים כלשהו אם אני נתקלת בזה. אני יודעת שלבעלי החיים אין עולם הבא, אלא אם כן זה תיקון של נשמה שהתגלגלה בחיה. אז מדוע ישנם אנשים כמותי ואחרים שרגישים כל-כך לבעלי-חיים? אני מפחדת להקשר לבעל-חיים, כי אחרי שהוא כבר יילך, שום זכר לא יישאר ממנו. איך אשנה את גישתי? אני חוששת שהמחשבות האלו גרועות, כי עליי להפנים שנסתרות דרכי השם ואין רחמן גדול ממנו... אבל זה מטריד אותי כבר המון זמן. ניסיתי לתרץ זאת כאילו בעלי-החיים הם סוג של מציאות מדומה, על-מנת ללמד אותנו שיעור לחיים, מידות וכו'. מה העצה של כבוד הרב?

ב. האם זה נכון שחייבים לפגום בבובות של ילדים, אם הן לא בובות בצורת בהמות כשרות, כי זה קשור בעבודה זרה? ואם כך, האם עלי לפגום בכל הצעצועים של התינוק שלי?

לפני שתקראי תשובה זו, בבקשה ראי את הסיבות שגרמו לי לחפש אחר האמת, ובפרט הדוגמה שהבאתי מן הכלב.

"כפי שהאדם הצמא מעיד על קיומם של מים, כך האדם השואף למשמעות מעיד על קיומה של משמעות".

אלוקים ברא בעולם צמא ורעב רק לדברים שהם קיימים. בעלי חיים אינם מחפשים את "משמעות החיים" ולא קיום לאחר המוות, ומכאן שדברים אלה לא נועדו לקיומם, ואינם חסרים להם כלל.

האדם, לעומת זאת, נברא עם נשמה אלוקית, עם בחירה בין טוב לרע, כי מטרתו היא לחיות חיים תכליתיים של בחירה בין טוב לרע, לבחור בטוב, ולזכות להתחבר אחרי מותו לאלוקיו. כך אמרו חז"ל: "בשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד" (פרקי אבות ו, ט).

 אין רחמן יותר מאלוקים, כי הוא שנתן לנו רחמים. אלוקים נתן לאדם צמא רוחני, כי הוא נפח באדם נשמת חיים במטרה שיקיים את תורתו ויזכה לקרבתו הנצחית בעולם הבא.

אלוקים לא נתן לבעלי החיים צמא רוחני, כי אין זו תכליתם, כך שהרוחניות והנצח לא חסרים להם כלל בטבע קיומם. בעלי חיים מקבלים את עיקר סיפוקם בחיים אלה, ואין להם שאיפה לרוחניות ולא לחיבור עם אלוקים, ולא לחיים שלאחר המוות. כל רצונם היה ומסתכם בעולם החומרי הזה, כי הם חלק בלתי נפרד ממנו.

 וזאת חשוב להבין ולזכור: בעלי חיים אינם מרגישים וחושבים כשם שבני אדם מרגישים וחושבים.

בעלי חיים פועלים על פי אינסטינקטים (תכונות מולדות). זו הסיבה שחתול לעולם לא יהיה נאמן כמו כלב.

הכלב אינו בוחר לאהוב אותך, הוא מתוכנת לאהוב אותך. הוא למעשה מתוכנת לאהוב כל בעלים שיתנו לו מזון וידאגו לצרכיו החומריים (תכונה זו מגיעה מחיי הלהקה בטבע, שבה כל הזאבים נאמנים לזכר אלפא). זו הסיבה שניתן לאלף בעלי חיים – מאחר שאין להם בחירה חופשית בין טוב לרע.

(צילום: shutterstock)

גם חתולה מסוגלת להראות דאגה עצומה לגורים שלה, ואפילו להקריב את חייה בעבורם, לרעוב כדי להאכילם, אך האם ידעת שלאחר פחות מחמישה חודשים לאחר שהגורים גדלים – החתולה מאבדת פתאום כל עניין בגוריה, ואף מסוגלת להילחם איתם על פיסת מזון?

כך הבורא יצר את הטבע, שכל בעלי החיים פועלים על פי אינסטינקטים מובנים מראש. החתולה אוהבת אוטומטית את גוריה בזמן מסויים, ואוטומטית מפסיקה לאהוב אותם בחודש אחר.

כלבים שלא אילפו אותם היטב מראים זאת, כאשר מנסים לקחת להם צלחת אוכל – הם מסוגלים לתקוף את הבעלים שלהם. כי ברגעי אכילה האינסטינקט שלהם גובר על האינסטינקט של הנאמנות – אם לא אילפו אותם היטב.

וכך פועלים כל בעלי החיים. נמלים לא למדו בבית ספר כיצד להלך בשיירה או להגן על המלכה, אלא מרגע בקיעתם יודעת כל נמלה מה תפקידה, אם לבנות את הקן, או להגן על המלכה, או לדאוג לביצים, או לאסוף אוכל לחורף. הנמלים פועלות ללא מחשבה.

ניסויים הראו שציפורים נודדות מסוגלות לעוף עד לפינלנד הרחוקה, למרות שלא למדו לעוף, ואף כאשר עצמו את עיניהם של הגוזלים. במילים אחרות, בתוך ראשם של ציפורים קיימת מפה ואף ניווט אוטומטי!

דגי סלמון עולים במעלה נהרות כדי להטיל את הביצים שלהם ולמות שם. הם ממלאים את תפקידם מרגע בקיעתם ועד מותם באופן אוטומטי ללא מחשבה או פחד ממוות.

זברה שנטרפת על ידי אריה, לא שואלת את עצמה "מדוע האריה טורף אותי", או "למה זה קורה לי". מחשבה חופשית כלל לא קיימת במוחה. היא חיה לפי תכנית קבועה ללא מחשבה עצמית, והיא נטרפת בדיוק כפי שלפני רגע היא אכלה עשב. היא אמנם מרגישה כאב, אך היא לא חושבת על הכאב. מאחר שאין לה בחירה ומחשבה עצמית – היא למעשה חלק בלתי נפרד מהטבע סביבה.

 מושגים של "רחמים" או "אכזריות" אינם קיימים בבעלי חיים, והם אינם מבינים אותם. הם פועלים כפי שאלוקים הנחה אותם לפעול, והם מרגישים כפי שאלוקים הנחה אותם להרגיש.

ראי בבקשה במאמרי "האם בעלי חיים סובלים כבני אדם".

לעומת זאת, האדם הוא בעל בחירה חופשית בין טוב לרע, ולכן הוא נזר הבריאה. האדם קובע את עצמותו.

כלב אינו בעל בחירה, אלא חלק מן הטבע היפה והמרתק שנועד לשמחנו ולשרתנו. למרות זאת, חשוב להבהיר שבעלי חיים אינם "מציאות מדומה", אלא יצורים בעלי נפש זמנית, שהם חלק בלתי נפרד מהמציאות החומרית החיה והנושמת. למרות שאין להם מחשבה ובחירה חופשית – בעלי החיים בכל זאת מרגישים צער וכאב כפי דרגתם. התורה, כידוע, אוסרת לצער בעלי חיים.

בעלי החיים נבראו עבורנו, כדי שנשתמש בהם, וכמובן עלינו גם לדאוג להם, ולשמור עליהם ועל הטבע. וזו ההלכה:

"אסור מן התורה לצער כל בעל חי. ואדרבא חייב להציל כל בעל חי מצער, אפילו של הפקר ואפילו של גוי. אך אם הם מצערין לאדם, או שצריך האדם להם לרפואה או לשאר דבר - מותר אפילו להרגן ואין חוששין לצערן, שהרי התורה התירה שחיטה..." (‏קצור שולחן ערוך, סימן קצא - איסור צער בעלי חיים ואיסור סירוס‏, סעיף א).

לסיכום:

קשר רגשי אמיתי נועד לבני אדם בעלי נשמה, אשר מסוגלים לחשוב ולבחור את הקשר הרגשי הזה.

השתדלי לא ליצור "האנשה" לבעלי חיים, גם אם את נהנית מחברתם וההתעסקות בהם.

כמו כן, אין לך מה להצטער על מותם, שהרי הם ודאי אינם מצטערים על מותם. לבעלי חיים אין כלל הבנה של מושג כמו "מוות" או חיים אחרי המוות. הם חיים רק ב"כאן ועכשיו", וכל שאיפותיהם מסתכמות בעונג חומרי וזמני.

כל בעלי החיים שגידלת בחייך עדיין נמצאים בזיכרונות שלך, וייתכן שהם עזרו לך בתקופות מסוימות בחיים, ואת צריכה לשמוח על קיומם, כי הבורא ברא עולם עשיר ומגוון לשמחנו ולעזרנו. ועל זאת צריך להודות.

2. אין איסור להחזיק בובות של בעלי חיים מכל סוג.

מה שנאסר הוא פסלים שנועדו לעבודה זרה.

עם זאת, יש חסידויות שבהן מקפידים להרחיק מדמויות של בעלי חיים טמאים. אך מעיקר הדין אין בזה איסור.

* * *

5. 1. האם נשים צריכות או מחויבות לשמור עיניים?

2. והאם ידוע מה השכר של שמירת עיניים?

3. האם בשעת דחק מותר ללבוש חולצה בצבע בורדו שנוטה לכמעט חום? ידוע לי שאסור ללבוש צבעים שנוטים לאדום ובורדו...

1. מותר לאישה להסתכל על גבר נאה, כל עוד זה לא גורם לה להרהורים של זנות (ראה שו"ת יביע אומר חלק א' חלק אורח חיים סימן ו אות ה, שאין איסור לאישה להסתכל על גבר נאה, ע"ש. ומכל מקום הרי מבואר בספר החינוך מצוה קפ"ח, שגם נשים מצוות שלא להרהר באנשים, ע"ש. וא"כ פשוט שאם הדבר גורם לה להרהורים של זנות, שההסתכלות אסורה).

2. לגבי שכר על שמירת העיניים – מובא בחז"ל (דרך ארץ רבה, סוף פרק א') שכל הרואה דבר ערוה, ואינו זן את עיניו ממנו, זוכה ומקבל פני השכינה.

3. צבע בורדו הקרוב לאדום – אין ללבשו. הנוטה לחום – מותר (ספר הלבוש כהלכתו עמוד 169 בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל. וע"ע מה שהביא בזה בספר שלחן ערוך המקוצר חלק ו' סימן רב סעיף ז).

* * *

6. האם יש בתורה התייחסות לנושא מחלות העוברות בתורשה? כמו סוכרת וכדומה. איך זה מסתדר עם זה שכל נשמה יורדת לתיקון ייחודי שלה?

אלוקים הוא שמחליט אם מחלה תעבור בתורשה או לא. ואם למשפחה מסוימת צריך להיוולד בן חולה, אלוקים מחליט מראש להוריד למשפחה זו נשמה שצריכה תיקון לעוונותיה באמצעות מחלה זו.

הקבלה מלמדת אותנו על מושג גלגולי הנשמות. פירוש הדבר שאלוקים בוחר כל נשמה לאיזה משפחה תיוולד, מי יהיו הוריה ומה יהיו נסיונותיה בחיים אלה.

כך אמרו חז"ל (נידה דף ט"ז, ב): "מלאך הממונה על ההריון - 'לילה' שמו, ונוטל טיפה ומעמידה לפני הקב"ה, ואומר  לפניו: ריבונו של עולם, טיפה זו מה תהא עליה - גיבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני? ואילו רשע או צדיק - אינו אומר".

מכאן יצאנו למדים, שעוד בטרם יורד כל אדם לעולם, נקבע עבורו בשמים מה יהיו הנסיונות והקשיים הפרטיים בחייו, אם יהיה עשיר או עני, אם יהיו לו קשיים בפרנסה, אילו מחלות או כאבים יפקדו אותו בחייו וכיוצא באלה. לכל אדם חשבון פרטי משלו, אשר נוגע לעיתים רבות במעשיו ונסיונותיו מגלגולים קודמים, שקובע את מאורעותיו בחיים. אך הבחירה אם להיות צדיק או רשע נתון לגמרי בידינו למרות המצבים החיצוניים. אנו יכולים לבחור בדרך האמונה והביטחון, ולבטוח שהכל נועד לטובה, ולקבל את הייסורים באהבה, או להתכחש חלילה לבוראנו ולהגדיל את עווננו. ועניין זה תלוי לגמרי בידינו.

ראה עוד במאמרי:

אם אבא אוהב - אז למה כואב?

10 הוכחות לכך שה' אוהב אותך, על אף הייסורים.

יעקב שואל: "חברי חזר בתשובה ולא מוצא פרנסה. מה ניתן להשיב לו?"

* * *

7. מה הסיבה ההלכתית לכך שלא מערבין שמחה בשמחה?

המשנה במועד קטן (דף ח עמוד ב) אומרת, שאין נושאין נשים במועד, והגמרא שם אומרת שהטעם הוא, לפי שאין  מערבין שמחה בשמחה. וכתבו התוספות שם ד"ה לפי, שטעם איסור זה הוא כדי שיהא לבו פנוי לשמחה אחת ולא יפנה לבו הימנה, ע"ש. והיינו שאם יערב שמחה בשמחה אינו שמח כראוי בכל אחד מהן (נימוקי יוסף שם דף ג עמוד ב' מדפי הרי"ף).

* * *

8. רציתי לשאול למה אסור להסתכל על הכהנים בברכת הכהנים? כמו כן: מה קורה למי שכן מסתכל? תודה רבה!

1. הטעם שלא מסתכלים על הכהנים בשעת ברכת כהנים הוא כדי שלא יהיה היסח דעת מהברכה. ומן הדין אין איסור, אלא רק בהסתכלות מרובה שיכול לבוא לידי היסח הדעת, אבל ראיה קצת מותרת, כי דוקא בזמן המקדש שהיו מברכין בשם המפורש, והשכינה היתה שורה על ידיהם, היתה אסורה אפילו ראיה מועטה, מה שאין כן בזמן הזה. ומכל מקום נוהגין גם עכשיו, זכר למקדש, שלא להביט בהם כלל (שלחן ערוך אורח חיים סימן קכ"ח סעיף כ"ג, ומשנה ברורה ס"ק פ"ט).

2. הגמרא במסכת חגיגה (דף ט"ז עמוד א) אומרת, שמי שמסתכל בכהנים בזמן שבית המקדש היה קיים, שהיו עומדין על דוכנן ומברכין את ישראל בשם המפורש (שהשכינה שורה על קשרי אצבעותיהם. רש"י) עיניו כהות, ע"ש.

* * * 

9. מה צריך לעשות ביום ההולדת? יש איזה שהם מנהגים מסוימים עפ"י היהדות? תודה!

יש נוהגים לעשות סעודה לכבוד יום ההולדת (ראה בן איש חי שנה א' פרשת ראה אות י"ז).
 
ומובא בספרים, שיום ההולדת הוא יום של תשובה וחשבון נפש (שו"ת להורות נתן חלק ט' סימן ה אות ד).
 
כמו כן, כדאי לקרוא ביום זה את פרק י"ג ופרק ק"ג בספר תהילים, ולבקש מהקב"ה ככל העולה על ליבך (יעויין בספר לקט רשימות על עניני תפילה, עמוד רי"ז, ששאלו את הגה"צ רבי נתן וואכטפויגל זצ"ל אם יש חשיבות ליום הולדת. וענה, שמובא שיש ענין שהאדם יתפלל ביום הולדתו. ואמר לשואל: "קח ספר תהילים, תאמר כמה פרקים, ותבקש שנה טובה, הצלחה בלימוד, הצלחה בתפילה, תבקש כל טוב. הלה שאל איזה פרקים לומר. והרב ענה: פרק י"ג ופרק ק"ג. וע"ע בשו"ת ודרשת וחקרת חלק ד' חלק יורה דעה סימן מ, ובספר סגולות רבותינו עמודים 104-1055, ועמודים 429-4311, ובשו"ת שואלין ודורשין חלק ח' סימן ו').

(צילום: shutterstock)

10. האם מותר לשיר/ לנגן ליד: 1. אבא 2. בעל 3. גיס?

1.  מותר לאב לשמוע את בתו שרה (יעויין בספר פסקי תשובות חלק א' סימן ע"ה אות י"ג והערה 134, וספר בירור הלכה חלק ה' עמוד ל"ז. וכן העלה בספר לבושה של תורה חלק ב' סימן ע"א אות א-ב). ולכן מותר לבת לשיר בפני אביה בכל גיל. וכל שכן שמותר לו לשמוע אותה מנגנת.

2. לפי דעת הגר"ע יוסף זצ"ל, מותר לבעל לשמוע את אשתו נדה כשהיא שרה, וכל שכן במקום צורך כגון שהיא שרה שיר ערש לתינוק הבוכה כדי להרגיעו, או כדי להרדימו (טהרת הבית חלק ב' סימן י"ב סעיף כ"ט). וכל שכן שמותר לו לשמוע אותה מנגנת (שם עמודים ק"ע-קע"א).

3. אין לשיר בפני הגיס, משום שכלפייך הוא נחשב גבר זר, ואסור לו לשמוע את קולך משום "קול באישה ערווה" (יעויין שלחן ערוך אבן העזר סימן כ"א סעיף א).

ולעניין נגינה בפני הגיס – הנה אין איסור על גבר זר לשמוע אישה מנגנת, כי אין בזה איסור "קול באישה ערווה" (כמבואר בערוך השלחן סימן ע"ה סעיף ח, ובספר טהרת הבית חלק ב' עמודים ק"ע-קע"א). אלא שלפעמים יש בזה משום חוסר צניעות, ותלוי לפי העניין.