הצניעות והדרת הנשים: אם יש גברים עם בעיות, למה לא מגבילים אותם במקום להגביל אותי?

שאלה: אני עובדת במקום מעורב בין חרדיות לחילוניות, ומפעם לפעם אני שומעת מהחילוניות שבינינו טענות על הדרת הנשים במגזר החרדי. הן טוענות שהרבנים בשם התורה משפילים אותנו ולא נותנים לנו מרחב מחיה נורמלי. מגבילים אותנו איך להופיע בציבור ואיך להתלבש.

חסרה לי תשובה ברורה, בפרט שמעולם לא הבנתי באמת מה כל הרעש סביב נושא הצניעות. חוץ ממצות "ועשית ככל אשר יורוך" מעולם לא קיבלתי הסבר ברור ומניח את הדעת לכל התקנות וההגבלות בנושא הלבוש. למה אסור לי להתלבש כמו שהייתי רוצה? ואם יש גברים שיש להם בעיות, למה לא מגבילים אותם במקום להגביל אותי?

תודה מראש.

* * *

הקדוש ברוך הוא ברא את העולם באופן כזה שחלק גדול ממה שמפעיל אותו הוא היצר המושך את שני המינים זה לזה. כשניסו פעם אחת בהיסטוריה לבטל את היצר הזה – העולם כמעט התפרק (סנהדרין סד.).

המערכת הזאת חשובה לכל בניית העולם. ביסודה היא נבראה בכדי להיות כלי להקמת משפחה וליצירת קשר אמיתי נפשי עמוק בין בני זוג הכורתים ברית זה עם זה.

כאשר הקב"ה ברא את האדם, הוא הטביע בנפשו משיכה טבעית לכל הדברים הנצרכים לקיומו, כגון מים ומזון. משיכה זו היא הערובה לקיום האדם. מכיון שהיא חיונית, היא הוטבעה בנפש האדם באופן עוצמתי, כדי להבטיח שהאדם אכן יקיים את עצמו ואת העולם.

ככל שהדבר חשוב יותר כך הוא הוטבע בנפש האדם בצורה עוצמתית יותר. לדוגמה: אדם המרגיש שחסר לו חמצן מתייסר נוראות. אין אדם בעולם שיכול להחליט שהוא לא נושם, כי הרצון הטבעי לנשום מוטבע באדם כל כך עמוק עד שאין באפשרותו להילחם בו. כמו כן תחושת הצימאון או הרעב, כאשר היא מגיעה לרמה של סיכון חיים, היא תחושה הכובשת את כל ישותו של האדם.

לצורך קיום מין האדם בעולם יש צורך לשאת אשה. מכיון שמדובר בצורך חיוני לעולם, הקב"ה טבע בגבר ובאשה את החשק לזה בעוצמה רבה, כדי שהם ירצו להתחתן, וכדי שקשר הנישואין יהיה יציב ואיתן.

עומק הרצון להינשא הוא רצון נפשי. הקב"ה הטביע בבני הזוג רצון להתקשר זה לזו בקשר נפשי עמוק, הכי עמוק שיש בבריאה. האדם רוצה לאהוב ולהיות נאהב. הוא לא רוצה להיות לבד עם עצמו. הוא משתוקק לקשר נפשי עם סביבתו, ורוצה להיות אוהב, נותן ומעניק בחברה שבה הוא חי. והרי כל קשר של האדם עם סביבתו מוגבל בסופו של דבר, ואילו האדם משתוקק לקשר עמוק, ברבדים העמוקים ביותר של הנפש, ללא הגבלות. המקום היחיד בו הרצון הזה בא לידי ביטוי – הוא במסגרת חיי הנישואין. הקשר הנפשי בין אדם לאשתו הוא קשר של רעות ואהבה שאין בעולם מה שידמה לו. כשהקב"ה בא להמשיל את אהבתו לישראל הוא משתמש בהמחשה של קשר בין איש לאשתו.

וכאן מתערבב היצר הרע. דרכו של היצר הרע היא לקחת רצונות ומאוויים חיוביים הכוססים בלב האדם, ולטשטש את הגבולות בין טוב ובין רע. לקחת את הדברים הטובים שהוטבעו באדם, ולמשוך אותם לשימוש לא נכון, רע ומזיק. כך כידוע מסביר המהר"ל את ענין עץ הדעת: "דעת" היא חיבור. הטוב והרע התחברו והתערבו זה בזה, ובכל פעולה של טוב מעורב גם רע.

למשל, בלב האדם שוכן רצון בריא לאוכל. הוא כשלעצמו מהווה דבר טוב וחיוני לקיום האדם, אבל היצר הופך אותו לרצון וצורך באכילה בלתי מבוקרת נהנתנית ובהמית. גם הגאוה למשל, נובעת מהרוממות הטבעית שהטביע הקב"ה בלב האדם שהוא מבחר היצורים, אלא שהיצר מנפח אותה לגאוה על אחרים ואפילו ביחס לקב"ה. כך בנויים כל היצרים. כל דבר הוא טוב במידה, והיצר מגדיל אותו והופך אותו לדבר רע.

וזה מה שעושה היצר גם כאן. הוא לוקח את התשוקה הבסיסית שיש בלב האדם לאהוב ולהיות נאהב, וגורם לו להיסחף אחריה ולעשות בה שימוש בעולם שמחוץ לביתו, במקום שבו לא יצא מזה איחוד אמיתי הבונה את הנפש, אלא רק התבהמות ואיבוד כל כוחות הנפש הטובים והמחזקים את האדם.

ומכיון שהיצר הזה קיים באדם בעוצמה, קל ליצר הרע להסיט אותו לשימוש לא נכון, המחריב את האדם ומאבד את צלם האלוקים שבו.

אשה המתלבשת באופן המדגיש את יפי גופה, חושבת שהיא מכבדת את עצמה בהופעה מושכת, ואינה שמה לב שהיא מעוררת בלב הגברים הרואים אותה מחשבות אחרות לגמרי, הרחוקות מאוד מכבוד אנושי. הרצון העמוק הדוחף את האשה להופיע בציבור באופן המושך תשומת לב, הוא רצון ליצור קשר נפשי עם סביבתה. היא מנסה לעורר רגשות של תשומת לב ואהבה פנימית, ולמעשה היא משפילה את כבודה האנושי.

התרבות המערבית, הנהנתנית מחד גיסא והמתירנית מאידך גיסא, גרמה לאשה בעידן המודרני להיות מוצגת באופן משפיל, והיא מוסיפה חטא על פשע ושוטפת את מוחה של האשה שהתנהגות ירודה זו היא כבודה. מצד אחד משדרים שזה עוול להגביל את בחירתה של האשה על צורת הופעתה וניהול חייה, ומצד שני מגבירים את התאוה הזו בלי בושה בכל דרך שהיא. מחד גיסא אין הגבלה על התפרצות היצרים, ומאידך גיסא אין הגבלה על שיסוי היצרים. התוצאה הסופית היא – השפלה של כבוד האשה בצורה מזעזעת, ועוד מתוך נימה של עקרונות נעלים כמו כבוד האדם וחירותו.

הפלא העצום הוא, שנשים הדוגלות בפמיניזם מוכנות לשתף פעולה עם התרבות הקלוקלת הזו, המציגה אותן כבובות בחלון ראוה. אם מתבוננים על כך רגע מבחוץ – זה נשמע מטורף: כיצד הן מסכימות שישתמשו בהן לליבוי יצרים מתוך השפלת הכבוד האנושי הבסיסי? כיצד אינן מבינות שתרבות ה"לבוש" המקובלת כיום נועדה לשרת כל מיני יצורים, על חשבון הכבוד שלהן?

הגיע הזמן שמישהו יבוא ויאמר: עובדים עליכן. יש כאן שטיפת מוח מאורגנת עם מטרות ברורות. קומנה ואמורנה די לקרקס הזה. אבל כרגע מי שאומר זאת נראה כפנאטי.

זה מה שמתרחש בעולם המערבי.

אבל התורה נתנה לנו הדרכה ברורה והגבילה אותנו מהיסחפות אחרי היצר הזה על ידי שתי מצוות: שמירת העיניים לגברים וצניעות לנשים. הגבר מוזהר לשלוט על עצמו בכל ראייה, שלא להביט היכן שאסור לו להביט (ומדובר במצוה לא קלה כלל, לא הייתי ממליץ להתחלף), והאשה מוזהרת לשמור על עצמה שלא לגרום לאחרים לחשוב עליה מחשבות בהמיות המשפילות את שני הצדדים. שני הצדדים צריכים להחזיק את המושכות ולא להיגרר אחרי דברים הגורמים לדרדור כל האישיות.

מצות הצניעות, המילה שהרבה מבוגרות הסמינרים כל כך לא אוהבות לשמוע, אומרת דבר אחד: שמרו על עצמכן. הקב"ה טבע בנו כח שניתן להשתמש בו לבניה, וניתן להשתמש בו להרס. ניתן לגרום על ידו לקשר של אהבה אמיתית בין איש לאשתו, שאין מה שישוה לה, וניתן להתבהם על ידו ולהשפיל את האישיות לרבדים הנמוכים ביותר. והתורה מזהירה אותנו: השתמשו נכון במה שקיבלתם. שמרו על רוממות הנפש ועל הצורה האנושית. בנו, אל תחריבו.

לפעמים מנסים להסביר לבחורה ולאשה את מצות הצניעות בכל מיני מילים יפות על ענווה, על שלמות פנימית, וכו'. כל זה נכון, אבל מותר לומר גם את הרובד הפשוט והבסיסי פעם אחת בצורה ברורה: ללא ההגבלות של הצניעות - כולנו בסכנה. די להיתממות ולהתיפיפות. האדם הוא יצור עם דחפים פנימיים חזקים, והוא חייב לשמור על עצמו.

שמירת העיניים והצניעות הינם גדרים הכרחיים לשמירת טהרתנו, וב"ה אנחנו מצליחים לעמוד בזה גם בדור פרוץ כשלנו. והקדוש ברוך הוא רואה מלמעלה ורווה נחת, כמאמר הגמרא (פסחים קיג.): "שלשה הקדוש ברוך הוא מכריז עליהן בכל יום – על רווק הדר בכרך ואינו חוטא".