אודליה ארביב: "זה לא פשוט בכלל לחפש במשך 12 שנים"

מי שקורא את הספר "עונשו של דייט", המתובל באינספור אנקדוטות מרתקות על שידוכים ומה שמסביב להם, אינו יכול שלא לחייך חיוך ענק, ולהיזכר בסיפור זהה שאירע לו או למישהו אחר שהוא מכיר.

הספר, הכתוב בלשון נקבה ומתאר בצורה הומוריסטית וקלילה מסכת עלילתית רצופת קשיים וניסיונות בשידוכים – מביא את הקורא לתהות על קנקנה של המחברת – אודליה ארביב. רבים יכולים בנקל לטעות ולחשוב כי מדובר ברווקה מבוגרת שעברה את גיל הארבעים, אולם האמת היא שמדובר בכלל בבחורה צעירה למדי.

כמי שמגיעה מבית דתי, ארביב (30) התוודעה לעולם הדייטים לראשונה כבר בגיל 18 ("אבל בפועל חלמתי להיות אימא כבר בגיל שלוש"), ולמעשה, הניסיון שצברה והתובנות שהפיקה – הם אלו שהיוו את הטריגר לכתיבת הספר. "לצערי ולשמחתי, כל הסיפורים שבספר התרחשו במציאות. את רובם חוויתי על בשרי, וזה התחיל בעצם מהמקום הזה. היות שאני אדם ורבלי מאד, התחלתי להעלות אותם על הכתב כתרפיה. עם הזמן, כשהבנתי שהחומרים האלה יכולים לחזק המון רווקים ורווקות, החלטתי שאסור לי להשאיר אותם לעצמי, והתחלתי לעבד את הרעיון של ספר".

לשאלתי מה הספר לימד אותה על עצמה, אומרת ארביב כי לפני כתיבתו היה בה סוג של חצי כעס על האופן שבו דברים לא הסתדרו כמו שהיא ראתה בדמיונה. כי מאז ומתמיד היה בה סוג של ודאות שהיא מתחתנת בגיל צעיר. "אני מטפלת בילדים מגיל אפס בערך, ותמיד הצגתי עצמי בשידוכים כמי שרוצה לשבת בבית ולגדל את ילדיה. העובדה הזו כשלעצמה הפריעה מאד, כי היום אנשים כבר לא מחפשים את זה. אני הייתי האבטיפוס לזוגיות  ולהורות, וכבר בגיל ממש צעיר היה ברור לכולם שאני אתחתן מוקדם. גם לי עצמי".

הידיעה הזו הייתה נטועה חזק מאד בתוכה, וכשזה לא קרה – התחילו השאלות. "עד שפגשתי מישהו שפקח לי את העיניים, ואמר לי: 'את יודעת, עם כל הרצון הטוב שלך שזה יקרה – יש גם סיכוי שזה לא יקרה, חלילה. ואז מה? תבלי את שארית ימיך בדיכאון ובמרמור על כך שלא התחתנת ולא הבאת ילדים לעולם?'.

"השאלה שלו הכתה בי כרעם ביום בהיר, והתסיסה בי שאלות אמוניות רבות. בהתחלה זה היה קשה מאוד לחשוב על זה ולהכיל את זה. רציני שאני לא מתחתנת? זו שמחזיקה ילדים מגיל אפס, זו שעשתה קורס הדרכת כלות כבר בגיל 21 ועשתה כל מה שצריך כהכנה – וזה עדיין לא קורה? מה קורה פה? זה מבחן לא פשוט באמונה, ולקח לי כמה שנים להפנים את זה".

על יחס הסביבה לרווקות: "לפחות אל תהיו אלו שמדביקים תוויות"

אז איך מתמודדים עם מצב כזה בפועל? שאלה טובה. הנטייה הראשונה היא הדחקה. אולם לאחר מכן, כשמגיע שלב ההתמודדות – "מרגישים שאין זמן, וצריך לנצל כל רגע. וזה בדיוק מה שעשיתי. הלכתי ללמוד צילום אירועים, והתמחיתי בצילום חתונות. אז נכון שזה היה סוג של מזוכיזם מצד אחד, אבל בזכות הידע שצברתי והאנשים שהכרתי, זכיתי להפיק את הספר במינימום זמן ומאמץ".

ועם זאת, מתחת לפני השטח, הקושי היה ונותר עצום. "גם אם אנשים מחבקים, וזכית למשפחה תומכת ולחברים מדהימים, את לבד עם ההצלחות והכישלונות שלך. זה לא פשוט בכלל לחפש במשך 12 שנים, לחלום על בית ומשפחה משלך – ובכל זאת, את עדיין לבד. ואפילו אם הגשמת כמה חלומות על הדרך, זה עדיין לא זה".

אודליה ארביב

איך הסביבה מגיבה אלייך כרווקה?

"הסביבה ביקורתית מאד לכולם. תמיד יש לה מה להגיד – בין אם את רווקה ובין אם את נשואה. עם זאת, יש תחושה שהסביבה יודעת טוב יותר ממך מה את מחפשת ומה את צריכה. אף אחד לא מכיר אותי באמת. אתם יכולים לנסות לירות לכל הכיוונים, אבל אתם לעולם לא תדעו כמה רציתי להתחתן. אבל... ויש פה אבל גדול. הקב"ה טבע בי, כמו בכל אחד אחר – יכולת מינימלית לדעת מה טוב לי, מה יכול להתאים לי ומה לא.

"אבל לצערי, הרבה פעמים הסביבה מנסה לשדר לך שהיא יודעת טוב יותר מי אתה ומה יכול להתאים לך. ומשום מה, רבים לא מאמינים לך שעשית את כל ההשתדלות. תמיד יוצאים מתוך נקודת הנחה שלא עשית מספיק.

"כשאנחנו לא מתכווננים על עצמנו, לא מתדייקים עם הרצונות שלנו, ונותנים לאחרים להוביל – הסיכוי שנפגוש סיפורים הזויים, גדל. למה זה קורה שאני עדיין רווקה בת 30? לא יודעת. זה נשגב וגדול מבינתי, אבל אני בטוחה שזה קשור לאמונה ושיש כאן מסר ולמידה שאפשר להפיק.

"זה מה שאני מנסה לעשות, ואני מרגישה שהצלחתי. אם בעבר הרגיזה אותי נורא החדירה הזו לפרטיות שלי, השיפוטיות החברתית והידענות המופלגת של מה צריך לעשות ואיך, כיום אני מרגישה שאני לא צריכה להצדיק את קיומי, ופחות נלחמת עם הציבור על המשבצת הזו".

אבל יש פה מסר חד משמעי לסביבה. "אני לא מבקשת שתרחמו עלי, ולא צריכה שתגידו לי מה עשיתי או לא עשיתי מספיק. אני עושה כל מה שאני יכולה, ומה שנשאר לכם זה לעודד אותי, שלא אתייאש מהדרך. או לכל הפחות – לא להיות אלו שמדביקים תוויות, ומאיישים את משבצת ה'אמרתי לך' או 'נו, תתפשרי ותתחתני כבר'. הניסיון הזה קשה מספיק גם ככה, והדבר האחרון שרווקות צריכות עכשיו הוא להרגיש שמשהו איתן לא בסדר, בגלל שהן לא התחתנו".

"אי אפשר לעמוד עם שלט ברחוב 'דרוש חתן'. למרות שגם את זה - כבר עשיתי"

לדברי ארביב, הציניות החברתית הזו שהיא נתקלת בה לפעמים, הפכה להיות סאגה מקובלת ואפילו מובנת מאליה. "עצם זה שאתם מגדירים אותי כ'בעיה', זו בעיה. להבדיל ממני, אישה שאין לה ילדים ומחכה שנים לפרי בטן – לא מתקבלת בציבור כ'בעיה'. למה? כי יש לה בעל שאוהב אותה, שמחכה ביחד איתה. הם מתמודדים עם המצב שלהם ביחד, ואני מתמודדת אתו לבד. הכרית היא זו שמקבלת את הדמעות שלנו, הרווקים והרווקות. אז למי קשה יותר?

"ברור שאין כאן עניין להשוות בין הדברים, או להתחרות בשאלה מי חווה יותר כאב. אני מקצינה בכוונה כדי שתבינו שאנחנו לא יושבים ומבכים כל היום על מר גורלנו, אלא עובדים – מתפללים, יוצאים לדייטים, עובדים על המידות ולא נכנעים לייאוש, על אף שלפעמים הוא עובר מעלינו כמכבש. אי אפשר לעמוד עם שלט ברחוב 'דרוש חתן', למרות שגם את זה כבר עשיתי במסגרת 'תרגיל' בית ספר מסוים, שלא כאן המקום לפרטו".

אחרי כל מה שעברת, יש בך עוד תקווה שזה יקרה גם לך, ושיום אחד תעמדי מתחת לחופה עם האדם המתאים לך?

"ברור שיש תקווה. אבל אני תמיד אומרת שהתקווה היא קצת אכזרית ויותר גרועה מהמוות. במוות – אחרי שבעה ימים אתה כבר מפנים שאדם נפטר, אבל התקווה אוכלת אותך מבפנים יום אחר יום, ואתה לא קולט בכלל את המצב שלך. זה קצת קשה בעיני.

"ולמרות שכיתומה מאב, חוויתי ילדות לא קלה – אני עדיין מאמינה שסיפור סינדרלה יתרחש בחיי באיזשהו שלב. ביום יום שלי ובדייטים המעונבים אני רואה את זה פחות, אבל בהחלט מצפה ומייחלת למשהו קצת יותר מרגש. להפי אנד, מה שנקרא. ואני שומעת סיפורים כאלה כל הזמן – למשל, אני מכירה בחור שהתגרש ארבע (!) פעמים, ועכשיו מתחתן עם רווקה. כי כשהקב"ה רוצה, שום דבר לא קשה.

"כשאת שומעת סיפורים כאלה, את לא יכולה שלא לעשות השוואה. אבל אסור ליפול למקום הזה, כי לכל אחד יש ה'סיפור' שלו. ורואים בחוש שיש כאן מהלכים אלוקיים, שדורשים ממך לעבור איזה משהו, להכין איזה כלי".

ומה בינתיים?

"תבינו שלכל דבר בחיים יש זמן משלו. את יכולה לעמוד ליד קומקום ולהגיד לו ללא הפסקה: 'נו, תרתח כבר', או שאת יכולה בזמן הזה לעשות דברים אחרים. עד כה, מה שעשיתי זה לחכות לחתן. כל החיים חייתי בציפייה דרוכה למשהו שיגיע, למשהו שיסתיים, למשהו שיתחיל – אבל בעצם, אי שם, פשוט שכחתי שאני צריכה גם לחיות. ולחיות טוב.

"אבל עכשיו אני מפנימה שזה יקרה בזמן שלו. כשזה יגיע – זה יגיע, ויהיה הכי נכון והכי מדויק והכי טוב בשבילי. נכון שעכשיו החלקים מפוזרים, אבל לאט לאט הקב"ה יסדר את הכל במקום, ויטביע את חותמת ההשלמה. וזה גם מה שאני אומרת לכל רווקה ממתינה: 'תחיי'. אל תעמדי ליד הקומקום ותפצירי בו שירתח. הוא ירתח בזמן שלו, ובינתיים – תעשי לעצמך ולחיוכך".

לרכישת הספר 'ברוך שפטרני מעונשו של דייט' באתר הידברות שופס.

לאתר שבע ברכות - הכרויות לדתיים ומתחזקים בחינם לחלוטין. עכשיו בגרסה משודרגת!