האם מערכת הביטחון הישראלית עוד תתגעגע לאיסמעיל הנייה?

מי האמין שמערכת הביטחון הישראלית עוד תתגעגע לישראל הנייה? אתמול (שני) מונה יחיא סנוואר לראש חמאס בעזה. מדובר ברוצח קיצוני והרסני, שכבר חיסל שורה של פלשתינאים שחשד בהם בחוסר נאמנות.

סנוואר יצר קשרים עם ארגון 'המדינה האסלאמית' בסיני, והוא נחשב קיצוני מאוד מבחינה דתית; ידוע באכזריותו; היה מייסדי הזרוע הצבאית של חמאס, ומבכירי האידיאולוגים של הארגון; מתנגד לרשות הפלשתינית ודוגל במלחמת חורמה בלתי מתפשרת נגד ישראל.

בשנת 1988 נעצר סנוואר על ידי ישראל ונשפט לארבעה מאסרי עולם ו-30 שנים נוספות על הוצאה להורג של משתפי פעולה. הוא ישב מאחורי סורג ובריח במשך 22 שנים, ומתא הכלא שלו ניסה להנהיג פיגועים נגד ישראלים באמצעות הקשר עם מחבלים ביהודה, שומרון ועזה, כולל פיקוד על החוליה שחטפה ורצחה את החייל נחשון וקסמן.

ב-2011 שוחרר במסגרת עסקת שליט, שגם על חטיפתו הורה מתוך הכלא, ומיד חזר לפעול ברצועת עזה. תוך זמן קצר גרף תמיכה פוליטית אדירה, ונחשב למי שמושך בחוטים מאחורי פעילות חמאס. ב-2015 הודיעה מחלקת המדינה בוושינגטון כי סנוואר נוסף לרשימה השחורה של פעילי טרור בינלאומיים. פרט נוסף על סנוואר, ואולי המקומם ביותר, הוא העובדה כי הוא נותח בישראל להסרת גידול סרטני מראשו. במידה מסוימת, אפשר לומר ישראל הצילה את חייו של פעיל הטרור הקיצוני הזה.

סנוואר למד בכלא הישראלי ויודע עברית רהוטה. העיתונאי הפלסטיני מוסטפא סואף מסביר כי: "יש לו אידיאולוגיות ברורות, הוא גילם תפקיד חשוב בכל הנושא של קירוב תנועת חמאס לעולם הערבי והעולם האסאלמי". הוא ידוע כקיצוני ופסיכופט שדוגל בתפיסה שיש לגבות מחיר גבוה מה"אויב הציוני".

סנוואר מחליף את איסמעיל הנייה, שעוזב את תפקידו האחרון במטרה, כנראה, להתמנות ליו"ר התנועה במקומו של חאלד משעל. ביחד אתו עוזבים אנשים נוספים שנחשבים למתונים יחסית. המשמעות של השינויים היא התחזקות הפלג הקיצוני בעזה. סנוואר סבור שיש צורך בפתיחת חזית עם ישראל באופן יזום. מבחינת ישראל זו התפתחות מדאיגה כיוון שעד היום הדרג המדיני בחמאס מנע מהדרג הצבאי לצאת מהרפתקאות מול ישראל, והנייה אף חתם על הסכם מדיני שהוביל לרגיעה יחסית מאז "צוק איתן".

בשבועות האחרונים קראנו בפרשת שמות כי כאשר מת מלך מצרים, נאנחו בני ישראל מן העבודה. מפרשים רבים שואלים מדוע דווקא בעת עלייתו של המלך החדש החלו בני ישראל לזעוק. אחד הפירושים מסביר כי לאורך כל תקופת השעבוד פיעמה בבני ישראל התקווה שבסופו של דבר המלך ימות, ואולי יקום מלך חדש שיקל מהם את עול השעבוד. אך כאשר ראו כי גם לאחר מותו של המלך נמשך השעבוד במלוא תוקפו, או אז איבדו את התקווה האחרונה שלהם, ולכן זעקו אל השם יתברך, שגאלם באורח פלאי.

יהי רצון שגם בנו יקוימו בהקדם הפסוקים המנחמים כל כך: "ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים וייאנחו בני ישראל מן העבדה ויזעקו ותעל שוועתם אל האלוקים מן העבודה: וישמע אלוקים את נאקתם ויזכור אלוקים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב: וירא אלוקים את בני ישראל וידע אלוקים". (שמות ב' כ"ג-כ"ה)