פרשת יתרו: מי רוצה לקבל עצות מהחותן?

קבלת הפנים החמה והמכובדת לה זוכה הכומר לשעבר - יתרו, מאת חתנו משה מנהיג ישראל בליווי כל זקני ישראל, לא היתה מצדיקה איזכור בתורה – אלמלי הלקח והמסר שבצידה. יש להניח שגם אשת משה ובניו התקבלו בחום והתרגשות, אולם אין זה דבר הדורש ציון והוא אכן לא מוזכר.

יתרו זוכה לכבוד משתי סיבות: אחת בגלל אישיותו, השנייה בגלל משפחתו.

 את הסיבה האישית מצאנו בדברי חכמינו, שם ישנה התייחסות לכבוד שנחלק ליתרו על פי הפסוק 'כבוד חכמים ינחלו'. מהי חכמתו של יתרו? האם רק העובדה שהוא גילה את אור האמת בעולם חשוך ואלילי?

במשנה באבות נאמר 'איזהו חכם הלומד מכל אדם' ומסביר זאת רבנו יונה מגירונדי (1200 בערך) בפירושו על פרקי אבות - כי החכמה הבסיסית אינה ה'ידע' אלא ה'תשוקה לידע ולהבנה'. צבירת ידע כשלעצמה איננה חכמה, היא יכולה להיות גם תוצאה של זכרון פנומנלי הקולט כל דבר. ה'חכם' הוא זה שמקננים בו אהבה וצימאון לחכמה. כתוצאה מכך הוא לומד ולומד ואף מוכן ללמוד מכל אדם באשר הוא.

יתרו ביקש חכמה, הוא לא הסתפק במצוי אלא חתר וחקר עד שהגיע לאמת. בכך הפך הוא עצמו לישות של חכמה ולכן זכאי לכבוד! גם את המסר הזה ביקשה התורה להעביר בכך שהיא מספרת לנו על הכבוד הגדול לו זכה.

חותן וחתן

הסיבה השניה לכבוד שנחלק ליתרו נלמדת מההדגשה החוזרת ונשנית בפסוקים 'יתרו חותן משה'. יתרו זוכה לכבוד על רקע היותו חמיו של משה!

חכמינו במכילתא אף מציינים זאת כמקור לכך שראוי לאדם לנהוג כבוד בחמיו, וישנן דעות בהלכה כי זוהי חובה ואף שכבוד חמיו שוה כמעט לכבוד אביו.

נרשה לעצמנו להעיף מבט על סוגיה זו שרבים מאיתנו נפגשים בה בחיים בזויות שונות. ישנן משפחות שיחסי חותן – חתן ולחילופין חמות – כלה, הם יחסים מקסימים, מלאי כבוד ועזרה, יחסים זורמים ופתוחים – כל הדברים הנחמדים מזימי המיתוסים...

ויש שלא זכו לכך, באשמת אחד הצדדים או שלא באשמתם, ואז במיוחד אנו זקוקים להכוונת ההלכה. לא לכולם ידוע כי ההלכה מחייבת כל אחד בכבוד חמיו וחמותו כפי שנפסק בשולחן ערוך (יורה דעה סימן  ר"מ  סעיף כ"ד).

אחד המקורות לכך הוא מפגש המיוחד והמכובד של משה ויתרו כפי המתואר באריכות בפרשתנו. כמו כן מובא בפוסקים מקור מכך שדוד קורא לשאול 'אבי' עקב היותו נשוי למיכל בתו. על אף הפרובלמטיות שביחסים ביניהם מראשיתם - עוד מרגע שדוד לובש את מדי שאול לפני מלחמתו עם גליית וביתר שאת אחרי ששרו לפני דוד 'הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו': בכל זאת – דוד מעניק לשאול חותנו את הכבוד המקסימלי בתואר 'אבי'! (אגב, רבים מתקשים להשתמש בכינוי 'אבא' 'אמא' כלפי הורי בן הזוג, ההלכה אינה מחייבת זאת, אולם ניתן ללמוד מדוד כי הדבר לגיטימי ואף רצוי, ובודאי אין בכך חשש פגיעה בכבוד האב הביולוגי).

בהלכה ישנן דעות שונות האם חובת כיבוד הורי בן הזוג היא מדין תורה או מדרבנן, והאם  מדובר באותה חובה ממש. את ההורה צריך לכבד לא רק ביחס ודרך ארץ, אלא גם לשרת אותו. אדם חייב חובה גמורה לסייע להוריו בצרכיהם הפיזיים ולסעוד אותם כדברי התלמוד במסכת קידושין. לעומת זאת ביחס להורי בן הזוג יש הסוברים כי החובה אינה אלא להתייחס בכבוד והידור, כמו לקום בפניהם וכדומה. מאידך יש הסוברים כי בסיס החיוב הוא מפני ש'אשתו כגופו' והוריה כהוריו וכן להיפך - לדעתם החיוב הוא בכבוד מלא הכולל שירות, ויתכן אף שהוא חיוב מן התורה.

העובדה שמשה שהיה במעמד של מלך נהג כבוד בחמיו ואף שימש לפניו בסעודה כאמור במכילתא, מוכיחה לכאורה כי זו חובה גמורה, שהרי אם לא כן אינו רשאי לנהוג כך ו'מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול'. (להרחבה ראה עוד בספרנו 'מי באר' על ספר שמות – חלק ההלכה עמוד ע"ט). כמובן, מעבר לכל חובה, יש לזכור כי כיבוד הורי בן הזוג מכבד אותו וזהו מתכון יעיל לאחד המרכיבים הבריאים של זוגיות תקינה.

מי רוצה עצות מהחותן?

והנה – יאמר מי שיאמר, אחרי היחס המכבד מגיע החותן לומר דעות... ואולי דוקא משום כך? אכן באמת תמוהה הנהגתו של יתרו, גר שזה עתה נכנס לעם ישראל וכבר יש בפיו ביקורת והצעות. מה באמת מביא את יתרו המלומד, מיועצי פרעה, להתערבות בוטה שכזו הן מהבחינה האישית והן מהבחינה הלאומית. מה ראה לנכון לבא להציע הצעות למשה מיד עם בואו – צעד שלכאורה אינו עומד בקנה מדה של דרך ארץ? אנו אף מופתעים לגלות את ההתייחסות הרצינית של משה להצעה, ואת העובדה שמשה מציין זאת בעת פנייתו אל יתרו כאשר רצה לשוב אל ארצו בשנה השנית (פרשת בהעלותך) והוא מגדיר את יתרו כ'עיני האומה' ומבקש ממנו והיית לנו לעינים...!

דומה כי בחינת ההסטוריה של יתרו תתן מענה לכל זאת. יתרו מגיע ממקום של אהבת ישראל. כמו כן הוא מגיע מנקודה של אמת פנימית שאינה עוצרת בשום מגבלה. כאשר מי שבא לייעץ לנו מצוייד בשני הקריטריונים הללו -  א) הוא אוהב אותנו ומוכן להקריב למעננו. ב) הוא נאמן לאמת ללא שום גבול גם במחיר סיכון עצמי – נהיה מוכנים לשמוע לו ללא שום מגבלות, נהיה מוכנים גם לרוץ אחרי העצות שלו.

כדאי ללמוד מכך לקח לגבי היחס הראוי לעצות מההורים. אמנם לא תמיד הביקורת או העצות הללו באות מנקודת אמת, לכן אולי לא נבקש אותן ולא תמיד נתחשב בהן; אבל לרוב הן באות מתוך רצון טוב ואהבה, מתוך מחשבה שלהם, להורים, יש יותר נסיון (מה שלעיתים קרובות – נכון). לכן, גם אם לא ננהג על פי אותן עצות והצעות, כדאי תמיד להקשיב להן להכיל אותן ברוח טובה ובכך להסיר את אחד המוקשים הבולטים ביחסים המשפחתיים ובאיכות הזוגיות שלנו.

מעובד מדברי הרב מנחם יעקובזון, ראש ישיבת 'מאור יצחק' במושב חמד

הטור מתפרסם לעילוי נשמת מנחם ורחל שרעבי ע"ה.