הרב אהרן לרנר: "מסתובבים בינינו המון ילדים ומבוגרים שמגיעים לסף תהום בגלל הפרעת קשב לא מטופלת"

את הבחור בן ה- 21 שהגיע אליו לפני כשנה, הרב אהרן לרנר לא ישכח לעולם. הרב לרנר, מטפל רגשי  שמתמחה באימון לבעלי הפרעת קשב וריכוז, קיבל שיחת טלפון מאימו של הבחור, שקבעה עבורו את התור. בטלפון, היא נשמעה כמו אישה חסידית מקהילה חרדית אדוקה ביותר. אבל כשבנה דפק על הדלת, הרב לרנר גילה שלפניו עומד צעיר בג'ינס וטריקו, עם עגיל באוזן. תוך דקות ספורות של שיחה התברר שהוא גם מכור קשות לסמים.

"התברר לי עד מהרה שהוא סובל מהפרעת קשב וריכוז שמעולם לא טופלה, והיא זו שגרמה להידרדרות שלו. כששוחחתי עם ההורים שלו שוב וניסיתי להבין איך ילד חרדי מבית טוב מגיע למצב כזה, הם אמרו לי שאכן, הם לקחו אותו לטיפולים אצל שלל מטפלים אלטרנטיביים וניסו עליו מגוון של פתרונות – הם ניסו הכל, למעשה, חוץ מלקחת אותו לאבחון מקצועי ולהעניק לו את הטיפול הנכון לקשיים שלו".

כאבם של אנשים כמו הבחור הזה ומשפחתו הניע את הרב אהרן לרנר לכתוב ספר מונומנטאלי, בן 798 עמודים, על ADHD, המדריך המקיף ביותר מסוגו המכוון לציבור הדתי והחרדי. הספר, שיצא בהוצאת 'המודיע' ונמכר בכל חנויות הספרים החרדיות, מנגיש את הנושא לכל הורה ומחנך באופן מקיף ומקצועי. "התחלתי לכתוב מתוך תחושת שליחות. מסתובבים בינינו כל כך הרבה ילדים ומבוגרים שמגיעים לסף תהום בגלל הפרעת קשב לא מטופלת, ואנחנו לא שומעים את הצעקה שלהם לעזרה".

כריכת הספר "ADHD להכיר ולהצליח"

איך נראה אדם מבוגר עם הפרעת קשב לא מאובחנת?

"זה אדם שחי בכאב מאד גדול. מגיעים אלי אנשים עם אינטליגנציה גבוהה וכוחות מיוחדים, שסובלים מאד בכל פן של החיים שלהם. לפעמים הם מטילים ספק בבריאות הנפשית שלהם, כי איך ייתכן שהם מתנהגים כך? לפעמים הם באמת מפתחים דיכאון וחרדה בגלל החיים בצל הפרעת קשב לא מטופלת. חלקם אומרים שהם ממש פוחדים מעצמם – הם לא יודעים מה השטות הבאה שהם הולכים לעשות...הם לא מבינים למה הם לא מצליחים בכלום. יש להם יכולות אבל התחושה היא שהם כבולים באזיקים ולא יכולים להוציא אותן מהכוח אל הפועל. בציבור הדתי מתלווה גם לא פעם בעיה רוחנית לתחושות הזו: הם מפתחים רתיעה מלימוד תורה בגלל הקושי בריכוז שליווה אותם מילדותם, ובמקביל מפחדים שייענשו בעולם הבא..."

ייענשו בעולם הבא? בגלל הפרעת קשב?

"הם לא יודעים שיש להם הפרעה, הם רק יודעים שהם לא בסדר, כי זה מה שהם שמעו כל החיים. לא תמיד המורים וההורים התנהגו איתם בצורה חכמה, בלשון המעטה. היה אצלי בחור עם הפרעת קשב שיש לו שני אחים מתמידים גדולים. המורה שלו בתלמוד תורה אמר לו, כשראה עד כמה אינו מתרכז בלימוד: 'אתה כבר לא תשב בגן עדן עם אחים שלך'..."

את המבוגרים המתקשים הוא מפנה בדרך כלל לפסיכיאטר המתמחה בבעיות קשב וריכוז. "בגיל מבוגר, זה בדרך כלל עדיף על נוירולוג. הפסיכיאטר יכול לאבחן גם אם קיימות בעיות נוספות שנוצרו במשך השנים בגלל המטען הרגשי כתוצאה מבעיות הקשב – דיכאון קליני, למשל". אחרי שיש אבחנה, מגיעה הקלה. "ברגע שהם יודעים מה יש להם, זה מאפשר להם להבין את עצמם ולאזור כוח להתמודד וזה מונע מהם הנחות שליליות על עצמם. כשיש אבחנה, גם אפשר להתחיל להכיר להם את כל הכלים הזמינים לבעלי הפרעת קשב כדי לעזור להם להצליח".

ומה קורה כשמדובר בילדים? הרב לרנר אומר שאמנם המודעות להפרעות קשב עלתה מאד, אבל הורים עדיין מתקשים לא פעם לקבל את הצורך לקחת את הילד לאבחון. "הם רואים כמה הוא פיקח ומבריק בבית, הם רואים איך הוא מצליח מצוין להתרכז בספרים ובמשחקים שלו, ולא מבינים איפה הבעיה שהמורה רואה".

"כל הזמן אומרים לו: 'אתה יכול, אתה פשוט לא רוצה'..."

מה אתה אומר להורים כאלה שמגיעים אליך?

"קודם כל, אני מסביר מהי הפרעת קשב. זה לא שחסר החלק שנקרא 'קשב', זהו חוסר ביכולת לנהל את הקשב. לכן ההפרעה הזו כל כך מבלבלת. מי שיש לו ליקוי שמיעה – מתקשה לשמוע. מי שיש לו ליקוי למידה – מתקשה ללמוד. אבל מי שיש לו הפרעת קשב יכול להתרכז מצוין כל עוד מדובר במשהו מרתק שמביא אותו לקשב בלי שום מאמץ מצידו. מה שהוא לא מסוגל לעשות זה לנהל את הקשב כדי שיוכל להתרכז גם במשימות לא מרתקות. זה מבלבל את ההורים והמחנכים ומקשה לפעמים לקבל את האבחנה".

אחרי שהוא מסביר להורים למה דווקא ייתכן שלילד יש בעיית קשב, הוא ממליץ על בדיקה מקיפה אצל רופא התפתחותי (בגיל הרך) או אצל נוירולוג/פסיכיאטר (בגיל בוגר יותר) בנוסף לפגישה קלינית עם פסיכולוג המתמחה בנושא. "גם אם הילד מפגין סימנים מובהקים של הפרעת קשב, חייבים לערוך בדיקה מקיפה ולקבל אבחון מקצועי. כתבתי  פרק שלם בספר שלי על ילדים שנראים כבעלי הפרעת קשב, בעוד שלמעשה הם סובלים מגורמים אחרים לחלוטין, לא נוירולוגיים".

למה חשוב כל כך לאבחן ילדים עם הפרעת קשב וריכוז?

"צריך להבין מהי החוויה של ילד עם הפרעת קשב. זה ילד שכל הזמן אומרים לו: 'אתה יכול, אתה רק לא רוצה' כי הנה הוא מתרכז יופי בדברים שמרתקים אותו כמו קומיקס אבל לא יכול להקשיב דקה בשיעור. הוא רוצה להיות טוב, כי זה מה שכל ילד רוצה. אבל הוא פשוט לא מצליח, ומרגיש שמפילים עליו את כל האשמה לכישלון שלו. ברגע שהוא מאובחן הוא מבין את עצמו ונפתח הפתח לעזור לו".

(צילום אילוסטרציה: shutterstock)

תרופות להפרעת קשב, מדגיש הרב לרנר, הן רק חלק מהטיפול בהפרעת קשב.

"התרופה מאפשר לילד להתמקד יותר וגם מאפשרת לו לרכוש כלים לימודיים, לחוות הצלחות ולקנות דימוי חיובי. הרבה פעמים אחרי כמה שנים עם התרופה הילד יכול להפסיק לקחת אותה כי בזכות שיפור בדימוי העצמי ותרגול טכניקות בזמן שקיבל תרופה הוא כבר מסתדר בלעדיה. אבל חשובה מאד גם תמיכה רגשית נכונה לילד. הילדים האלה צריכים הרבה יותר חום ואהבה – אבל גם הרבה יותר עקביות בגבולות. ההורים ובית הספר צריכים לתת להם את הכוחות להתמודד עם המציאות של הפרעת הקשב. גם אם הבעיה נוירולוגית לחלוטין – במצבים שאין לילד תמיכה רגשית, הסימפטומים הנוירולוגיים יחמירו. וכך, כמובן, גם להיפך.

"אמנם נכון שגם הורים/מחנכים לילד כזה צריכים כוחות להתמודדות (ולזה הקדשתי פרק מיוחד בספר) אבל חשוב לזכור שגם הילד צריך כוח להתמודד: אתם מתמודדים עם ילד ADHD והילד מתמודד עם ה-ADHD עצמו שהוא לא יכול לקחת ממנו אף פעם פסק זמן".

בנוסף להיבט הרגשי, גם לנסיבות סביבתיות אחרות יש השפעה על האופן בו הפרעת הקשב באה לידי ביטוי, מסביר הרב לרנר. "יש תופעה מוכרת שהורים מגיעים ואומרים: 'התרופה עבדה עד היום ופתאום, השנה, הוא שוב לא מרוכז'. אז אני בודק ומגלה שבשנה שעברה היה לו מורה מרתק מאד – בדרך כלל בעל הפרעת קשב בעצמו, כי הם המורים והמרצים המרתקים ביותר – ולכן מינון נמוך של התרופה הספיק לו. השנה יש לו מלמד משעמם יותר והמינון הנמוך כבר לא מספיק...לכן ברור שמורה מרתק מהווה תרופה הכי מומלצת לילדי ADHD".

לנצח איתם, לא לנצח אותם

כשלומדים לעבוד עם ילדי ה-ADHD במקום נגדם, אומר הרב לרנר, אפשר להגיע רחוק. "ולכן הרעיון הוא לנצח איתו ולא לנצח אותו, וזו הכותרת בפרסום של הספר: "ניצחת אותו הפסדת אותו".

"צריך לזכור תמיד מה המטרה שלנו. למשל, שולחן שבת. אם האב עסוק כל הזמן ב'תשב ואל תפריע', המלחמה אבודה מראש. חשוב לזכור שהמטרה היא לא שהילד יישב בשולחן אלא שיאהב את השבת, את הסעודה והשירים. איך עושים את זה? מתאימים את הפורמט לילדים. אני מכיר אב למספר ילדים עם הפרעת קשב, שהוא רוקד איתם בשולחן מידי שבת. יש משפחות שבהן נותנים לילדים לערוך פעילויות, לבחור שירים, וכך שומרים על הריכוז שלהם. אצל משפחה אחרת שהתארחת אצלה, אחרי הדגים מביאים משחק לסלון והילדים יושבים ומשחקים, ושרים תוך כדי. באופן כזה, הילדים ירגישו תמיד ששולחן שבת הוא חוויה חיובית ואהובה, שזה מה שאנחנו רוצים להשיג".

בפרק בספרו המוקדש לקשר בין בעיות קשב ונשירה, כותב הרב לרנר כך:

הגשתי פעם לאדם עם קשיי קשב קטע לקריאה. באורח מוזר הוא לא היה מסוגל לקרוא את המילים; אפילו לא הצליח להביט בטקסט שהנחתי לפניו. הופתעתי, ותהיתי מה בעצם מציק לו; לא היה זה טקסט לימודי ולא עיוני, סתם חומר... ניסיתי בכה ובכה, ובין השאר ניגשתי אל המחשב והחלפתי את סוג הכתב באחר. הפונט לא היה עתה יפה יותר או קריא יותר, אך לפתע יכול היה האיש לקרוא את הטקסט ללא בעיה...

תמהתי מאוד לפשר הדבר, ולאחר חקירה וניסיון משותף להבין, נגלתה התשובה המדהימה; הפונט הראשון שהוגש לעיניו היה הפונט שהכיר מלימודי הגמרא; המבט אל הכתב המוכר העלה בו את כל התחושות הקשות שחווה מול כתב זה...

"מדובר במקרה קיצוני", הוא מסביר, "אבל הסיפור הזה מדגים איזו גישה ילד עלול לפתח בעקבות דרישות בלתי מותאמות וחוסר תמיכה. בכל פעם שבה חווה הילד פגיעה רגשית מול הלימוד או מול כל עניין שברוח, הכאב הפנימי שלו מייצר רגש של דחייה כלפי הערך. חשוב עד מאוד להיות מודעים לתוצאותיה העתידיות של כל פגיעה, ולהשקיע מאמץ למנוע פגיעות כאלה! ניתן להשתמש לשם כך באותן אנרגיות שמבזבזים כרגע כדי לגרום לילד לשבת כמו כולם בשולחן שבת ולשמור על שמה הטוב של המשפחה"...