היהודי שנשא גויה ערך ’טקס’ חופה ’כדת משה וישראל’, ולבסוף התברר...

וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה (שמות ב', ה'). סופי תיבות: דתה. מלמד ששינתה דתה, שהלכה להתגייר, כדאיתא בסוטה י"ב: (בעל הטורים).

מעשה שהיה ביהודי משוויץ, שהחליט לישא גויה, רח"ל. אולם, מאחר ועדיין היה מחובר מעט למסורת ישראל, ביקש לערוך מעמד חופה וקידושין, כדוגמת דת משה וישראל; עם 'רב מסדר קידושין' ו'עדים', נתינת טבעת ליד הכלה עם אמירת 'הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל' לעיני העדים היהודים, ברכת אירוסין ושבע ברכות הנישואין, שבירת הכוס, וכל שאר הדברים הנהוגים בחופה...

וכך אכן עשה, ה' ישמרנו.

כעבור שנים, החל האיש להתעניין ביהדות, ואף הופיע לפעמים בתפילות השבת בבית הכנסת ובשיעורי תורה.

באחד הימים, היהודי ביקש מאשתו לבוא עמו לסמינר להכרת היהדות, והיא הסכימה ובאה עמו ברצון לסמינר. לאחר שמיעת הרצאות מאלפות, ושיחות עם רבני הקירוב, בני הזוג נוכחו להכיר בעובדה שה' יתברך בחר בעם היהודי מכל העמים, ונתן לו את תורתו הקדושה במעמד הר סיני.

האשה החליטה לערוך מהפך בחייה, ולהתגייר בגירות אמת.

הגיעה אפוא לבית הדין, וכאן, כאשר ביררו הדיינים אודות ייחוסה, גילו דְּבר-פלא - - -

התברר, שהאשה אינה נוכריה, אלא יהודיה גמורה! עד עתה לא הכירה בעובדת היותה יהודיה, הואיל ונולדה לבני זוג מומרים, שההתנתקו לגמרי מהיהדות, ומכיון שאת בִּתם גידלו כגויה, היא מעולם לא העלתה על דעתה שהיא יהודיה.

התברר למפרע, שהיהודי דנן לא חי מעולם עם גויה, אלא עם יהודיה, ובס"ד הפכו השניים ליהודים כשרים שומרי תורה ומצוות.

אלא, שעכשיו התעוררה שאלה מעניינת: האם יש לערוך לבני הזוג מחדש חופה וקידושין, כדת וכדין, או שמא אין צריך האיש לקדש שוב את האשה, מאחר והתברר שבשעת נישואיהם (שכאמור נערכו כפי מנהג ישראל) הכלה היתה יהודיה, ואם כן אולי כבר אז חלו הקידושין?...  

השיב מו"ר שליט"א:

שאלה זו הגיעה לפני מורי חמי, מרן הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל, והשיב: האשה אינה מקודשת, משום שבשעת הקידושין לא היו עדים לקיום הקידושין, ולכן יש לקדשה שוב!

ונבוא לבאר את הדברים כדלהלן:

ראשית כל יש לשאול: האם יש כאן חיסרון מצד כוונת המקדש והמתקדשת, כי אולי לא התכוונו ברצינות לשֵם קידושין, אלא התכוונו רק ל'הצגה' בגלל לחץ חברתי או משפחתי?

ונראה להשיב: החתן לא נתכוין להצגה, כיון שחשב שבזה יחבור ל'מסורת ישראל', ולכן ערך מעמד חופה וקידושין כדוגמת דת משה וישראל, עם מסדר קידושין ועדים וכל הדינים; ולכן, מצידו של החתן שהוא עם-הארץ, עשה מעשה קידושין, ואף אמר כדת משה וישראל, ואם כן היתה לו כוונת קידושין.

אלא, שהבעיה היא מצד העדים, שהרי קיימים ב' סוגי עדים: א) עדי ראיה - שתפקידם לאַמת מאורע מסויים (וזו בדרך כלל העדות הנצרכת בדיני ממונות). ב) עדי קיום - שמחילים ומקיימים את העניין. והנה, העדים בקידושין אינם 'עדי ראיה', אלא הם 'עדי קיום'. דהיינו, עדי הקידושין הם חלק מהוויית הקידושין וחלותם, ובלעדיהם האשה אינה מקודשת, ואפילו אם נדע בבירור שהאיש קידש את האשה, בכל זאת היא אינה מקודשת בלא עדות של שני עדים כשרים, כי גזירת הכתוב היא שאין קיום לקידושין בלא ראיית העדים, שהיא המחילה את הקידושין (הריטב"א בקידושין מ"ג. ובגיטין י"ח.).

ובתשובת החתם-סופר (אה"ע סי' ק'-ק"א) מצינו התייחסות מפורשת לנידוננו, בו קידש יהודי אשה, והעדים היו בטוחים שהיא גויה, ולבסוף התברר שהיתה יהודיה, וכותב החתם-סופר: ראיית מעשה הקידושין בלא ידיעה שיש לקידושין תוקף, אינה מועילה לקיים את הקידושין, ולכן אם בשעת הקידושין סברו העדים שהמתקדשת הינה גויה, אזי אפילו אם יתברר לאחר מכן שהיתה יהודיה, הרי זה כמקדש בלא עדים, משום שבקידושין ראיית העדים נותנת תוקף וחלות לקידושין. (וכן מתבאר גם מדברי הנודע-ביהודה שהובאו בפתחי תשובה אה"ע סי' כ"ח סק"ג. וע"ע באג"מ אבה"ע ח"א סי' פ"ב ענף ד', ובגידולי ציון ח"ז סי' י"ד).

וגם במקרה דנן, הרי לכל הנוכחים ולעדים לא היה ספק שהאשה היא גויה, שלא תופסים בה כלל קידושין, וממילא אין זה נחשב שיש כאן עדות קידושין, אלא ראיית 'הצגה' ודברים בטלים בעלמא!

לסיכום: קידושי האיש לא חלו, ולכן עליו לחזור ולקדש שוב את האשה. 

לרכישת ספרי "ופריו מתוק" מהידברות שופס.