הפרשה החסידית לפרשת משפטים: למה אוכלים "שיריים" של אדמו"רים?

אם נקלעתם פעם ל"טיש" של אחד האדמורי"ם, וודאי ראיתם מחזה בלתי שגרתי בעליל: עומדים מאות או אלפי חסידים מסביב לטריבונות ענק, עיניהם מהופנטות למרכז האולם, שם יושב האדמו"ר הסועד סעודת שבת או חג. מעבר לשירה הסוחפת והמרגשת, החסידים עסוקים גם בעוד משהו, "אכילת שיריים".

"שיריים" הכוונה לשיירי מאכלו של הצדיק. מכניסים לאדמו"ר צלחת גדולה עם דגים, בשר, וכו', הוא אוכל ממנו מעט, ומשאיר חלק גדול מהאוכל בצלחת. בסיום האוכל הצלחת אינה חוזרת למטבח. הגבאים מחלקים את כל מה שנותר לקהל הרחב, ובמיוחד לאורחים או לחשובים ולמבוגרים מבין החסידים. לפעמים אף האדמו"ר בעצמו מחלק מהאוכל לחסידים. כל חסיד יעשה כמיטב יכולתו כדי שיקבל גם הוא חתיכה קטנה משיירי מאכל הצדיק.

זהו אחד הדברים המקודשים שהנהיג מייסד תנועת החסידות, הבעל שם טוב, ואחריו תלמידיו הקדושים, מנהיגי החסידות לדורותיהם. עד אז היה ידוע על עבודת ה' בקיום המצוות, בלימוד התורה ובתפילה. האוכל, השינה ושאר צרכי האדם היו רק הכנה, בכדי שלאדם יהיה כוח לקיים את המצוות.

אך תורת החסידות שמה דגש על עבודת ה' גם בעת העיסוק בדברים גשמיים כדוגמת האכילה, שהיא עצמה הינה עבודה גדולה. לא להיות שקועים כ"כ באוכל, לאכול לאט ובעדינות, כנכתב בזוהר הק' שזמן האוכל הינו זמן מלחמה, מלחמה עם היצר לא להיגרר ולהשתקע כ"כ בתאוות האכילה. ידוע על הרבה צדיקים שמרוב קדושתם לא הרגישו שום טעם גשמי באוכל.

תורת החסידות, כידוע, לא באה לחדש חידושים, אלא שמה דגש חזק על דברים מסוימים שכבר מופיעים בחז"ל ונזנחו עם הזמן. גם לעניין זה יש מקורות וטעמים קדומים, חלקם מובנים לכל אחד וחלקם עפ"י הקבלה.

עצם הרעיון שישנה קדושה למאכל הצדיק נכתב כבר בגמרא במסכת ברכות (דף ס"ד): "כל הנהנה מסעודה שתלמיד חכם שרוי בתוכה כאילו נהנה מזיו שכינה". גם בספר "מסילת ישרים" שחיבר הרמח"ל, שלא השתייך לתנועת החסידות, כתב (בפרק כ"ו): אדם המגיע לדרגה גבוהה בקדושה, כל האוכל שלו דומה לאכילת קרבן, וכאילו הדבר עולה על המזבח. כי מאכילת הקורבנות למדנו שיש קדושה באכילת בשר קודש.

האדמו"ר מבעלזא, מרן רבי אהרן זי"ע (עלה בשנות השואה לארץ ישראל אחרי שאיבד שם כל משפחתו, שמנתה מאות אנשים), היה ידוע בעבודתו הקדושה בזמן האוכל. אלו שהיו שם מספרים על עניינים טמירים הנשגבים מבינת אנוש. כל אכילתו היתה מעט מן המעט, ימים שלמים היו עוברים ללא אוכל, משום שלא הספיק לאכול. פעמים שהיה מזדרז לטעום משהו לפני שקיעת החמה בכדי שלא ייחשב יום זה כיום תענית. גם את מה שכבר כן אכל, היה מכניס לפיו אך כלל לא בולע, אלא מוצץ ופולט אותו. ובכלל, בזמן הסעודות היה נראה כל כולו מרוכז, כאילו נתון עכשיו באמצע אחת הסוגיות הקשות ביותר בתלמוד.

סיפור מדהים מסופר בהקשר הזה: יום אחד הגיע יהודי מיפו לרחוב אחד העם בתל אביב, שם התגורר האדמו"ר מבעלזא, וביקש מהגבאי להיכנס בדחיפות לאדמו"ר. כשנכנס סיפר לאדמו"ר שבליל שבת השתתף ב"טיש" אצל האדמו"ר. כאשר חזר לביתו, אמרה לו אשתו פתאום שהיא רוצה להתגרש ממנו. בהתחלה לא לקח את הדברים ברצינות, כי הם חיו עד אז בשלום ושלווה. אך בימים הבאים הוא ראה לתדהמתו שהיא ממש רצינית בעניין, ובאמת מבקשת ממנו גט. "שום סיבה אינה נראית לעין למה היא מבקשת זאת ממני, ואני לא מצליח להבין מה קרה לה פתאום", הוא מסיים בכאב רב לשפוך את לבו. רק סיים את דבריו, שאל אותו האדמו"ר מיד: "האם קיבלת שיריים בטיש בליל שבת האחרון?". "אכן כן", השיב, "עמדתי בסוף השולחן, והאדמו"ר שלח חתיכת חלה למישהו שעמד מאחורי. לפני שהעברתי לו, הורדתי לעצמי חתיכה קטנה ואכלתי".

"אוהו... אם כן, זו הסיבה שאשתך מבקשת ממך גט", אמר לו האדמו"ר להפתעתו הגדולה. "אדם זה ששלחתי לו שיריים מהחלה, התלונן בפני לאחרונה שאין לו שלום בית כבר שנים רבות, הוא לא מסוגל יותר להמשיך ורוצה להתגרש, אבל אשתו אינה מוכנה בשום אופן לקבל גט וממשיכה למרר לו את החיים.

"הבנתי שאין שם יותר סיכוי לשלום בית, אז שלחתי לו בטיש בליל שבת שיריים כסגולה שאשתו תסכים להתגרש. לכן כאשר אתה אכלת מהחלה שהייתה מיועדת לו, התחילה אשתך לבקש ממך גט...", סיים האדמו"ר את דבריו, ואמר: "בשבת זו תגיע שוב ל'טיש', ותאכל מהחלה שאשלח במיוחד בשבילך". ואכן, בליל שבת בעת הטיש שלח לו האדמו"ר שיריים מהחלה, ומאז שב השלום לשרור בביתו. (את הסיפור מספר יהודי מירושלים שחי איתנו עמו"ש והיה עד לסיפור).

נושא זה נרמז בפרשת השבוע, בפסוק "ועבדתם את ה' אלוקיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך". כותב הרה"ק מאפטא זי"ע בספרו "אוהב ישראל": אמרו חז"ל: "כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך". איוב הצדיק, הייתה ברכה שרויה בכל רכושו. לכן כל מי שנוטל ממנו משהו שכבר שרתה עליו ברכת ה', גם הוא מתברך.

מרמזת לנו התורה, "ועבדתם את ה' אלוקיכם" – הכוונה לצדיקים שעובדים את ה' האלוקים באכילה בקדושה. "וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך" – בורא עולם יברך את לחמו ומימו של הצדיק העובד את ה', וכל מי שיאכל ויטעם ממנו, ישלח לו הבורא ברכה, רפואה, וכל מה שהוא זקוק לו ברוחניות ובגשמיות. כי אכילת שיריים ממאכל הצדיק הינה סגולה לכל הברכות והישועות.

הכותב הינו מנהל רוחני ומרצה ב'הידברות' וראש כולל אהבת תורה.