למה קשה כל כך פשוט לשמוח?! הטור של הרבנית חגית אמאייב

שלום לרבנית חגית היקרה. אני יודעת שכולם צריכים להשתדל מאוד להיות שמחים תמיד, ושמצווה גדולה מאוד לעבוד את ה' בשמחה. הבעיה אצלי היא שאני לא מצליחה להגיע לזה. אני מרגישה שמשהו בתוכי לא נותן לי לשמוח באמת. אני מוצאת את עצמי מתוחה ועצבנית רוב הזמן, וזה קשה לי מאוד. אז אם הקב"ה רוצה שנהיה שמחים, למה הוא לא עושה שזה יהיה קל יותר?

* * *

שלום לך אישה אהובה, אני קוראת את שאלתך החשובה, ומאמינה שאת מה שאת שואלת, שואלים רוב בני האדם. הרי כל אדם רוצה להרגיש טוב ולהיות שמח, אז השאלה המתבקשת היא – למה זה קשה כל כך?

כולנו חולמים על כפתור פלא, שבלחיצה קלה יביא אותנו למצב הרוח המרומם לו אנו מייחלים. ובעיקר בימינו, כשאנשים מוציאים הון רב על טיפולים רגשיים וזוגיים, אימון אישי, סדנאות ועוד, היה מצופה שנהיה שמחים ומאושרים יותר. אולם, כפי שרואות עינינו, לצערנו לא כך הוא הדבר.

כדי להבין את העניין כהלכה, עלינו לרדת לשורשו.

כל אדם בא לעולם כדי למלא בו שליחות מיוחדת, שאך ורק הוא יכול למלא ובכך לסייע בתיקונו. התיקון הדרוש מצריך עמל ויגיעה רבה, וכמו שמלמדים אותנו חז"ל באבות: "לא יגעת ומצאת – אל תאמין!... יגעת ולא מצאת - אל תאמין!", אלא אך ורק אם "יגעת ומצאת – תאמין". כלומר, חלק בלתי נפרד מתפקידנו בעולם, הוא להתמודד ולפעול כל רגע מחדש, על מנת להרוויח שכרנו הגשמי והרוחני ביושר.

במציאות הרוחנית, הכוללת את עולם הרגש דרכו אנו חווים את המציאות, העבודה היא לבחור בין טוב לרע, בכל שלב ושלב. או נכון יותר יהיה לומר – לבחור בטוב בכל רגע מחדש, משום שהרע פשוט מופיע ומשתלט גם ללא כל הזמנה מוקדמת. וכבר כתבה התורה ש"יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח', כ"א). אם כן, בכל רגע בו איננו בוחרים בצורה מודעת בטוב, שהוא יצר החיים, מיד מסיט יצרנו הרע את ליבנו, שכן, "לפתח חטאת רובץ" (בראשית ד', ז').

כאשר יהודי נופל לעצבות ולמרה שחורה, נראה לו שהכל כבד עליו, והוא לא מצליח להתקדם בחייו הגשמיים והרוחניים. לעומת זאת, כאשר הוא בשמחה, נשמתו עולה ומתרוממת ונדבקת בבוראה, והוא מסוגל לפעול גדולות ונשגבות. אם כן, מה הפלא שהיצר הרע עושה כל שביכולתו כדי להפיל את רוחו?

אומר לנו רבי נחמן מברסלב, שכדי שנמצא את הדרך לשמחה פנימית אמיתית, עלינו להכיר בשלוש בחינות של שמחה:

1. שמחה המגיעה על ידי מילוי חסרונות, כלומר רציתי דבר מסויים וקיבלתי אותו. זוהי שמחה זמנית וחולפת, שלאחריה מגיע חסרון חדש. אם כן, שמחה זו מותנית, והיא הנמוכה ביותר.

2. שמחה שנייה המגיעה דרך המלחמה שלנו במחשבות הרעות, בעצבות ובמרה השחורה, שהיצר הרע משתיל במוחנו ובליבנו. זוהי שמחה המאפשרת לתחושות חיוביות ונעימות להציף אותנו, לאחר שבחרנו באופן מודע לגרור את ליבנו ומחשבותינו, למקום של אופטימיות וגילוי הטוב מתוך ההסתר. שמחה זו גבוהה מאוד, והיא נובעת מהחירות שאנו משיגים באמצעות ההתגברות על הדכדוך והמחשבות השליליות.

3. את השמחה השלישית ניתן להשיג אך ורק על ידי זיהוי העמלק האוחז בנו, שכל עניינו הוא להשכיח מאיתנו את המהות האמיתית שלנו, שהיא החיבור הנצחי האוהב עם הקב"ה. אותו עמלק, את זכרו אנו מצווים למחות, עושה כל שביכולתו כדי להקהות את חושינו, ולטשטש את ידיעת ליבנו מזכירת העובדה ש"בנים אתם לה' אלוקיכם" (דברים י"ד, א').

האם אנו בכלל מבינים את משמעות הדבר?! לא נראה לי... כי אם יהודי היה מפנים באמת את העובדה שהוא בעצם בן מלך אהוב, ושאביו האוהב מלא בגעגועים אליו בכל שנייה ממש, ומצפה לו שישוב ויתקרב, היה מתמלא בשמחה עצומה העולה על גדותיה, וממלאה את ישותו באור חדש שלא יסולא בפז.

כלומר, השמחה העליונה ביותר מגיעה כשאנו משתחררים מאחיזת עמלק, והיא שמאפשרת לנו לזכור מי אנחנו ומה עצומה זכותנו, מעצם היותנו בנים למלך העליון, שאמר "והיה עולם".

לסיכומו של עניין, חשוב שנזכור ש"אדם לעמל יולד", מה שאומר שאין מתנות חינם. ולכן, כל מה שברצוננו להשיג, עלינו להרוויח בעבודה פנימית וחיצונית עקבית ומאומצת. ומכיוון ש"אין חבוש מתיר עצמו מבית אסורים", חשוב שנבין שאם ניסינו כל שביכולתנו כדי להרגיש טוב יותר וזה עוד לא קרה, עלינו לגשת ולקבל עזרה רוחנית או מקצועית.  

אז אישה יקרה, ברור ופשוט שאם קיבלנו בדורנו ניסיון כה גדול בדרך אל השמחה, זה אך ורק משום שבכוחנו להגיע אליה, וזאת בעיקר על ידי ההתחברות לנשמה המיוחדת והיקרה שנפח בנו אבינו, מלכנו, בוראנו, מושיענו, בצורה מודעת ובכל רגע מחדש, שנאמר: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, ואת המוות ואת הרע – ובחרת בחיים" (דברים ל', ט"ו).

ובעזרת השם נעשה ונצליח! 

חגית אמאייב היא יועצת משפחתית ופסיכותרפיסטית. באתר הבית "בשניים ויותר" ובמייל bshnaeem@gmail.com

לרכישת הספר וקלפי הטיפול של הרבנית חגית אמאייב בהידברות שופס, לחצו כאן.

לרכישת הספר וקלפי הטיפול של הרבנית חגית אמאייב בהידברות שופס, לחצו כאן.