אביתר בנאי: "מאיר עזב את העולם עם התורה ביד, ועם אהבה בלי תנאים לאלוקים - בליבו"

בראיון מיוחד שיוצא לרגל אלבום חדש, שנכתב והוקלט בצל המחלה של אחיו מאיר ז"ל, אביתר בנאי חושף טפח מחיי אחיו בתקופת המחלה, ומתאר את האמונה החזקה של מאיר, את החלומות ואת התשוקה לחיות, שפיעמו בו עד לנשימת חייו האחרונה ממש.

"האלבום החדש מתאר את המאבק הגדול שמאיר עשה, ושאנחנו המשפחה עשינו במקביל. זה אלבום של מאבק בין אור לחושך, בין חולי לבריאות, בין פחד לביטחון. זה אלבום שעובר בתוך הכאב כדי לדעת שהכאב לא רע", מספר בנאי בראיון ל'ידיעות אחרונות'. "לא לחשוב שאלוקים שונא אותי, ולא לחשוב שהוא רע. להאמין בו ולבטוח בו ולראות את הטוב בכל זאת. בכל מצב. הכאב הופך אותנו למצוחצחים יותר, נקיים מאגו. כשכואב, נהיים רגישים הרבה יותר למה שחשוב. שומעים טוב יותר. כשהכל טוב – הרבה פעמים האוזן נאטמת".

בדבריו סיפר בנאי כי מאיר ז"ל היה מאוד מחובר לרבי נחמן. "בשעות האחרונות שלו ישבתי לידו וקראתי לו את הסיפור של רבי נחמן מ'אבידת בת מלך'. הייתי נסער מאוד ומפוחד. זה סיפור על אדם שמחפש את בת המלך שהלכה לאיבוד.

"השני למלכות יוצא למסע חיפושים אחריה כדי להחזיר אותה לארמון, ואפילו שכולם אומרים לו שהוא לא ימצא אותה בחיים, ואפילו שהוא מחפש שנים רבות ונכשל שוב ושוב – הוא לא מוותר ולא נכנע, וממשיך לרצות ולהאמין. זה סיפור על געגועים ועל אהבה. על היכולת לעבור את כל המכשולים, הייסורים ותלאות החיים – ולא להתייאש, ולא להיכנע.

"מאיר נלחם וחיפש את בת המלך תמיד, כל הזמן. לא הייתה שיחה שלא עסקה בחיפוש אחרי הנקודה הזו, הפנימית, הקדושה, שטמונה בעומק הלב – מאחורי כל הרעש והאגו. לא היה לו ספק שהיא קיימת. היא קראה לו ולחשה לו, והוא שר אותה ואליה. הוא אהב אותה והלך אחריה בתמימות ובפשטות. לא היה לו חוץ ממנה – כלום. תני לי יד. תני לי מקום. מאיר היה לבד. אבל בתוך האולפן הביתי וספרי הקודש – עולמו היה שוקק ומשתוקק. בן אדם בדרך, במסע פנימי. אדם מלא בחלומות ובתשוקה. אדם שלא נכנע עד השנייה האחרונה. מאיר עזב את העולם עם התורה ביד, ועם אהבה בלי תנאים לאלוקים בליבו".

"כשיש אמונה, אז לא מפחיד לבכות ולצעוק ולהרגיש את הכאב הזה"

בדבריו דיבר אביתר על ההתמודדות עם כאב לכתו של מאיר, ועל התהליך החדש שהמשפחה נמצאת בו. "זה מרגיש כאילו רצנו מהר-מהר, ואז זה נגמר, וכאילו קפצנו מצוק ועכשיו עפים בשקט. זו רעידת אדמה חזקה מאוד. הכל מרחף סביבנו, אין שום דבר מוכר וברור, ואין במה להחזיק – רק לטפטף טיפות של אמונה על הפצע הזה, הפתוח. כשיש אמונה, אז לא מפחיד לבכות ולצעוק, ולהרגיש את הכאב הזה. בלי אמונה, הכאב הזה זה מיד חרדה. אבל צריך לדעת שאנחנו לא זרוקים, וזה לא איזה כאוס אכזרי שפגע בנו. צריך ללמוד להיות קטנים, ולתת יד זה לזה. ולנשום".

השלושים של מאיר היו בשבת ט"ו בשבט: שבת שמשית שבה כל המשפחה התכנסה בביתו של אביתר, כדי להיות יחד. "כל הנכדים, אפרת ואורנה אחיותיי, סבא וסבתא, ונועם ונגה הילדים של מאיר – כולנו היינו ביחד. חווינו שם ביחד עומק של אהבה וקשר חדש, שלא היה בינינו מעולם". בדבריו ציין אביתר: "נועם ואני קיימנו עכשיו סדרה של מפגשים ללימוד הסיפור 'מאבידת בת מלך'. אני לימדתי את הסיפור, ונועם שר את שיריו היפים. מאיר היה בושם כלוא. עכשיו הפקק הוסר, והריח הטוב יכול להתפשט בכל. אנחנו מחויבים להפוך את העולם הזה למקום, שלאנשים טובים ורגישים כמותו יהיה יותר טוב".

בנאי סיפר כי בחמש השנים האחרונות הוא לומד תורה עם הרב אורי זוהר, "השם יאריך שנותיו בטוב ובנעימים. הוא האיש הכי חופשי שאני מכיר, עמוק ובעל חסד עצום. טוב, וחריף, וצעיר ומצחיק. אנחנו מדברים הרבה על פער הדורות בינינו, ועל העניין של החוזרים בתשובה בדור שלו מול הדור שלי.

"הם היו צריכים לחתוך, להיבלע בתוך העולם של התורה ולהשאיר מאחור עולמות שלמים. אבל הסיפור של הדור שלי הוא אחר. הדור שלי מנסה להתחבר אל התורה והקודש, בתוך המקומות שלנו. לא להיות שייך לזרם מסוים, לא לחתוך. אני יהודי. לא צריך תעודת זהות חדשה. אני רוצה תשובה, תיקון, חיים של תורה. אבל פה, ביחד עם כולם. אני לא משנה את העבר, ולא בז לו. לחבר תורה ומוזיקה, קודש וחול. לא אחת יש בזה ייסורים קשים ושאלות גדולות, אבל הפריה הדדית ועומק גדול של אמונה ויופי".