רננה מאיר: "הקב"ה נתן לי חושך גדול, ואז את אור"

ביום השנה הראשון לרצח אמה, דפנה מאיר הי"ד, קיבלה בתה הבכורה רננה הצעת נישואין. בראיון שהעניקה לגיליון 'לאישה', מספרת רננה על האור, החושך ורגעי העצב והשמחה המעורבים זה בזה.

תמונת הזוג הצעיר רגע שאחרי הצעת הנישואין הפכה ויראלית ברשת, ומסמלת יותר מכל את בחירתה של רננה ומשפחת מאיר בשמחה ובחיים, למרות האבל המוחשי. "גדלנו בבית שהיה בו המון צחוק, לתוך השמחה שלנו נכנס חושך גדול, ועדיין, גם היום, זה הבית הכי מצחיק שתראי. אני יודעת שזה מה שאמא הכי הייתה רוצה: שנצחק, נשמח, נמשיך הלאה", אומרת רננה.

את הצעת הנישואין קיבלה רננה מחתנהּ אור כהן (19) ביום השנה הראשון לרצח, לאחר העלייה לקבר האם בירושלים. הזוג הגיע אל פסגת הר הזיתים, מול חומות העיר העתיקה, והחליט להינשא. "אור אמר לי: 'דווקא ביום כזה, מול הר הבית, מול החורבן, אני רוצה שנבנה ונצמח יחד'", מספרת רננה.

"למרות הילדות הקשה - אמא ניהלה בית חם"

דפנה הי"ד, בת 38 במותה, התגוררה בעתניאל עם בעלה נתן וששת ילדיהם, שניים מהם ילדי אמנה. רננה, בתם הבכורה, נולדה ב-1998, ואחריה נולדו עקיבא (16.5), נועה (12.5) ואהבה (11.5). ילדי האומנה הצטרפו אליהם כשהגדול מביניהם (בקרוב בן שמונה) היה בן שנתיים והצעיר (בן שש) היה בן שלושה חודשים.

רננה מספרת על הוריה. "אבא הוא ילד טוב ירושלים מבית דתי חם. הוא נולד בשכונת רחביה, ילד שמנת להורים יקים, הצעיר מבין חמישה אחים. אמא, לעומת זאת, הגיעה מרקע אחר לחלוטין".

דפנה נולדה לאב ניצול שואה ולאם ילידת הארץ שעבדה כאחות. הוריה התגרשו כשהייתה ילדה, ומגיל צעיר הייתה בפנימיות. "היא שמרה על קשר עם אחותה הגדולה, והקשר עם אחיה הגדול התנתק. ראיתי אותו רק בשבעה. לפני כמה שנים התקשרו לאמא ואמרו לה שאבא שלה בבית חולים וצריכים אפוטרופוס בשבילו כי אין לו מכרים. אמא הופתעה, התייעצה עם אבא והם החליטו למלא את התפקיד. זה היה אחרי שלא ראתה אותו מגיל חמש. תוך זמן קצר הוא נפטר והיא ישבה שבעה על אדם שלא הכירה".

"אמא לא דיברה הרבה על הילדות שלה", מסבירה רננה. "פעם רציתי לברוח מהבית, וכשהיא שאלה למה, נתתי סיבות טיפשיות. אמא אמרה: 'את רוצה לשמוע על הקשיים שהיו לי בגיל ההתבגרות? לא היה לי בית, גרתי ברחוב עם פושעים וגנבים'. לא היה לי מה לענות. במבט לאחור, זה מה שהוציא אותי מהרחמים העצמיים".

"אמא לא הייתה מהאמהות שיש בבית שלהן ריח של בישולים, החום אצלה התבטא בזה שיכולתי לספר לה ממש הכל, לצחוק איתה, היא אהבה לספר סיפורים עד השעות הקטנות של הלילה לי ולאחים. היא תמיד רצתה אותנו בבית והעדיפה שחברים יבואו אלינו.

"אמא הייתה רוחנית יותר ממעשית. אני זוכרת המון טיפים לחיים יותר מאשר כביסה מקופלת על המיטה, וזה יותר פרקטי לי עכשיו. יום אחד היא החליטה שלוקח לה המון זמן לקפל לכולנו את הכביסה, והיא פשוט חילקה לנו את הבגדים בלי לקפל. היום, כשהיא איננה, אני מבינה איזה כלים זה נתן לנו", מספרת רננה בגעגוע.

רננה מספרת על השבת שקדמה לרצח. "באמצע סעודת ליל השבת האחרונה לחייה, אמרה אמא: 'גיליתי שלמות זה לא נורא כל כך'. באותו ערב היא גם הלכה להתפלל בבית הכנסת, שזה היה ממש נדיר מבחינתה".

"כשאני רוצה לספר לה משהו או לשמוע את דעתה - אני מרגישה בתחושת הגוף", אומרת רננה. "רגעי השמחה הם הרגעים שאמא הכי חסרה לי".  

רננה מוסיפה בגילוי לב כי "אחרי האזכרה של ה-30 נשברתי, ביקשתי מהקדוש ברוך הוא שנתן לי חושך גדול, שייתן לי אור בדיוק באותה מידה ואפילו יותר. ועובדה, הקדוש ברוך הוא שלח לי את אור, וכמות האור שהוא מפיץ היא משהו שאני עד היום מנסה להכיל".