הפרשת חלה בינלאומית: האישה שאפתה חלות בספרד ובלונדון, עושה זאת כעת בארץ

שרה טולדנו נשואה כבר לא מעט שנים, ובמשך כל השנים האלו היא לא זוכרת שבת אחת שבה הם אכלו חלות קנויות ולא כאלו שהיא אפתה במו ידיה. "תמיד אהבתי לבשל ולאפות", היא מספרת, "אבל החיבה המיוחדת לחלות התפתחה אצלי כשהייתי אישה צעירה, כמה שנים אחרי נישואינו, כאשר התגוררנו בספרד בגלל העבודה של בעלי".

והיא מספרת על עצמה: "הייתי אז בשנות ה-20 לחיי, עם חבורה של קטנטנים בבית, והיה ברור לי שאני צריכה לדאוג להם לאוכל, לעוגות וגם לממתקים, כי שום דבר שם לא היה כשר ולא יכולנו לסמוך על כלום. היינו צריכים ללמוד איך להכין כל דבר לבד. אז למדתי איך להכין ממתקים ואיך להכין גלידה וכמובן איך להכין שוקולד. אפילו הלכתי ללמוד איך להיות רבה", היא נזכרת.

רבה?

"כן, אני מתכוונת ל'מלמד' בחיידר. באחד הביקורים שלנו בארץ נכנסתי לתלמוד תורה וביקשתי מאחד הרבנים אישור להצטרף לשיעור כדי שאוכל להקשיב ולשמוע איך הוא מלמד את הילדים. אחר כך הוא הביא לי מערכי שיעור לכל השנה, בתמורה כספית כמובן, ואני הייתי הרבה של הילדים שלי בשעות אחר הצהריים. זה היה חשוב מאוד, כי במשך כל השבוע הם למדו בבקרים בבית ספר דיפלומטי ולא יהודי".

וכששרה מדברת על הימים שבהם הם התגוררו בספרד היא לא מסתכלת על אותה תקופה כקושי, אלא כאתגר ואפילו כחוויה. "בזכות השליחות הזו למדתי כיצד לאפות חלות ולהשקיע בהן. הייתי אופה בכל שבוע חלות ובכל פעם יוצרת אותן בצורה אחרת. אהבתי לגוון, אבל תמיד גיוונתי בצורה של החלות ולא במילוי שלהן, כי בעלי טען שחלה ממולאת היא לא שבתית מספיק, והאמת היא שהסכמתי אתו".

"החלות תפחו ואני התפללתי"

וכפי שרה מספרת - בכל שבוע בהפרשת החלה היא הייתה מנצלת את ההזדמנות ומתפללת על הבית היהודי שלה, ועל כך שהילדים לא יינזקו מכל מה שהם רואים בחוץ ומהחברה שמסביב. "ובאמת, זכיתי שלילדים שלי לא הייתה תאווה לשום דבר לא כשר שהם ראו בחוץ", היא מדגישה. "החלות היו תופחות ואני הייתי מתפללת שגם הילדים יגדלו ויתפחו... פשוט דבקתי בזה. זה מה שנתן לי את הכוח".

באחד הימים התבשרה שרה על כך שזוג שהגיע מהארץ והתגורר בשכנותם עומד להתחתן בספרד. אמנם מדובר בזוג שאינו שומר מצוות והם לא תכננו חתונה כשרה, אך הרב אמר להם שהוא לא יקדש אותם אם האוכל לא יהיה כשר.  "לא הייתה להם ברירה", מספרת שרה, "והם פנו אליי בבקשה שאכין להם את כל האוכל לחתונה במטבח הביתי שלי... כולל כמובן גם את הלחמניות". ושרה מציינת שכאשר הם באו לשאול אותה מה התמורה שהיא מבקשת על עבודתה הקשה, היא השיבה להם שיש לה בקשה אחת ויחידה: שכל האורחים היהודיים באולם ייטלו ידיים. "וככה באמת היה", היא מתרגשת.

במשך ארבע שנים התגוררה משפחת טולדנו בספרד ולאחר מכן היא עברה להתגורר בלונדון. שם כבר היה שפע רב יותר של מוצרים, אבל עדיין, שרה מציינת שהיא לא וויתרה על האפייה הקבועה. "לא היה אצלי דבר כזה לקנות חלות או עוגות, הרגשתי שאני חייבת להכין את הכל בבית כדי לדעת בדיוק מה יש בתוך הבצק ומה הוא מכיל. זה גם מה שהוביל לכך שבקהילה היהודית ידעו שבכל פעם שזקוקים לתרומה של חלות, אז פונים אליי".

בחזרה לארץ

לאחר התקופה הארוכה בה התגוררה משפחת טולדנו בחו"ל שבו בני המשפחה לדירתם בארץ, בשכונת הר נוף, אבל החוויות לא נשכחו. "אז נכון שיש בארץ הכל", מציינת שרה, "ואפשר במרחק צעידה של שתי דקות לקנות חלות ועוגות מצוינות, אבל אני לא מוותרת על המנהג שלי וממשיכה עד היום לאפות עוגות ובעיקר להכין חלות".

אבל יותר מזה, שרה אומרת שחשוב לה מאוד שגם נשים אחרות תפרשנה חלה. "אישית אני מתנגדת לכל הטקסים שנעשים בהמון עם, כי בעיניי הפרשת חלה זה דבר שכל אישה צריכה לעשות כשהיא לבד, במטבח שלה. כדי שהיא תוכל לזכות במצווה המיוחדת הזו ושלא שבעל המאפייה יהיה זה שיקבל אותה. הרי אנחנו, הנשים ששומרות מצוות, אנחנו נעשה מה שצריך ונפריש חלה  תוך כדי תפילה על הילדים ועל כל עם ישראל. לכן, בכל פעם שמבקשים ממני למסור סדנאות בנושא אפיית חלות אני תמיד מגיעה ומדריכה את הנשים מה לעשות כדי לקיים את המצווה באהבה, ואיך להצליח באמת להכין בצק מוצלח, שיאפשר להן את הידור המצווה יחד עם תוצאה מוצלחת".

זה מה שהוביל את שרה בשנים האחרונות להגיע גם לסמינרים השונים ולהשתלמויות. "בכל פעם מחדש אני פוגשת נשים שכבר שנים מכינות חלות, ובכל פעם פונות אליי נשים שמספרות שאין להן מושג למה זה לא מצליח להן. אני תמיד אומרת לנשים שאני לא באה ללמד אותן מתכונים לחלות, את זה הן ימצאו בכל ספר של מתכונים, אלא אני באה ללמד אותן איך החלות יצליחו".

ובהזדמנות זו היא משתפת גם אותנו במספר טיפים נפלאים:

• למי שיכולה ואוהבת כדאי מאוד להחליף את הקמח הלבן בקמח כוסמין. זהו קמח שמתקבל היטב, אפשר ליצור מהבצק כל צורה שרוצים והוא גם בריא מאוד. גם בצק משיפון הוא בצק טעים, אך קצת קשה יותר בשלב הקליעה ולכן הוא מתאים בעיקר ללחמים ולא לחלות.
• חשוב מאוד להכניס את החומרים לפי הסדר בו הם מופיעים במתכונים וליישם את ההוראות בדיוק מוחלט.
• יש להקפיד על לישה נכונה של הבצק ולהפסיק ברגע שהוא מספיק אחיד וגמיש.
• במהלך הקליעה כדאי לרדד את הבצק היטב ולתת לו הזדמנות לנוח. לאחר מכן מחלקים את הבצק ונותנים לו שוב לנוח, שוב מרדדים כל רצועה בנפרד ושוב נותנים לה לנוח. בקיצור - בין כל שלב לשלב יש לתת מנוחה של כמה דקות.
• אחרי הקליעה אל תכניסו לתנור, אלא תנו לבצק לתפוח מעט כשהוא בצורה של חלה. ואיך בודקים אם הבצק תפח מספיק? מנסים לגעת בו בעדינות. אם הוא קופץ בחזרה כמו קפיץ, אז סימן שהוא עדיין לא מוכן. אבל אם הוא מתרומם וחוזר באיטיות למצבו הקודם אז זה אומר שהוא כבר מוכן.
• למעשה, כשמכניסים את הבצק לתנור הוא צריך להיראות כבר כמו חלה מוכנה לאכילה, רק בצבע בהיר יותר, ומהתנור הוא יצא אכיל.
• מלכתחילה אין צורך להשתמש בביצה במתכוני חלה. אבל אם אתן רואות שהבצק לא מספיק קשה, כדאי להוסיף ביצה. כי הביצה מטבעה ככל שהיא מתחממת יותר, אז היא נהיית יותר קשה וגורמת לבצק להחזיק את עצמו.
• אפשרו לעצמכן קצת יצירתיות. לא חייבים להכין תמיד את החלות בצורה הבנאלית, אלא אפשר ללמוד קליעות נוספות – של ארבע, של שש וכן לנסות צורות אחרות. זה מגוון ומוסיף נופך לשולחן.