הן שתי ילדות נפלאות, אז מדוע החברות שלהן כ"כ גרועה?

אושרית חזרה הביתה ועיניה בורקות. אבל הברק הזה לא נראה לאמא שלה מרנין כל כך. למה? כי בעיניה החודרת של אמא היא התבוננה פנימה וראתה קצת מעבר. אמנם הילדה משדרת מרץ ועידוד, אבל בעצם היא נראית קצת לחוצה, להוטה יותר מדי. "אני חייבת לסדר את הבית, כי עוד מעט הדס מגיעה". אושרית החלה לסדר את הבית בקדחתנות. היא התרוצצה מחדר לחדר כמו רוח תזזית והבית הפך תחת ידיה למסודר ומרהיב. הדס, חברתה החדשה, זו שהחלה להתיידד אתה רק לאחרונה – עומדת לבוא הנה.

לאושרית יש כשרון וחריצות מקסימה, אם היא רק מגייסת אותה למקום הנכון. אושרית מיטיבה לארגן את הבית ולשוות לו מראה נהדר. אבל אמא שלה לא ממש מתלהבת. כי מעבר לבית המסודר היא רואה את בתה ומשהו לא מוצא חן בעיניה. למה היא לחוצה כל כך?

אחותה של רחל האם מתקשרת בדיוק וזו הזדמנות בשבילה לשאול. "תגידי, גם אנחנו היינו ככה, בלחץ שחברה מגיעה? התביישנו שיהיה קצת בלגן?".

אחותה של רחל מזכירה לה שהן היו בדיוק אותו דבר. "אני זוכרת שאמא אמרה לנו להזמין חברות כדי שהבית יחזור לעצמו". האחות צחקה, אבל רחל, משום מה, לא ממש נסחפה. מבחינתה משהו כאן טעון בירור. גם היא זוכרת איך זה נראה כשחברה באה הביתה, אבל הפעם נראה לה שמשהו כאן חורג מגבולות הטעם הטוב.

אינטואיציה של הורים

להורים יש אינטואיציה מופלאה, מתנת שמים אלוקית. יש להם החוש הטבעי להבחין במצב הרגשי שבו נתונים הילדים שלהם.

"אושרית, תפסיקי לסדר", אומרת רחל, ואושרית מתפלאה. "אמא", היא אומרת בקול עגום משהו, רוטן ואפילו טיפ טיפה נעלב. "מה אכפת לך שאני מסדרת? את יכולה אפילו לשמוח!".

רחל יודעת שסדר הוא דבר משמח. בדרך כלל היא זו המתחננת שיסדרו את הבית, ורוטנת על כך שהדברים נופלים על אוזניים אטומות. אבל הפעם, "אושרית, תפסיקי לסדר ותשבי לאכול".

הילדה הגיעה מן הלימודים ומיד רצה לסדר. זה מוגזם. "אחרי שתאכלי ותספרי לי קצת מה היה לך היום בבית הספר, תוכלי לארגן את הבית". האמת היא שכמעט כבר אין מה לארגן. ובמבט קרוב יותר אל אושרית ניתן לזהות את הלחץ המקנן בה. זהו, עכשיו זה כבר מוגדר לה יותר: אושרית שלה לא נראית שמחה!

אבל אולי זו רק ההתחלה? רחל מקווה בשביל אושרית שההמשך יהיה טוב יותר, בגלל שחברה טובה היא מציאה גדולה. אי אפשר לזלזל בכך. כבר שנים שאושרית חולמת על חברה טובה, ואם אכן הדס היא חברת חלומותיה, אולי יש פה התחלה קשה להמשך נפלא?

כעבור שעתיים תמימות מגיעה הדס. במשך השעתיים האלו כמעט אסור היה לבני הבית לתפקד. הסדר המופתי נשמר, כאילו בזה טמון המשך הידידות.

כאשר הגיעה הדס, הן הסתגרו במשך שעות ארוכות בחדר. רחל החליטה לנקוש ולהיכנס לרגע, להציץ ולהתרשם, להציע שתייה ולפתוח בשיחה קלה – אך הבנות השתתקו בבהלה מהסתודדותן. נראה היה שהן נרגשות ונבוכות בשילוב. גם זה לא נראה לרחל מלבב כל כך.

שבועות עברו. אושרית לא מפסיקה לדבר על הדס, ורחל לא מפסיקה לדאוג. חברה טובה אמורה להשפיע שמחה על הילדה? כאן נראה שהיא משפיעה את ההפך הגמור. חברה טובה אמורה לגרום לתחושת שלווה ורגיעה? כאן היא מביאה אתה רק לחץ וטרדה.

לכל מבחן למדה אושרית עם הדס. פעם אחת, כאשר הדס לא יכלה ללמוד, קבעה עם תהילה. היא חזרה כה מאושרת, אבל דבר אחד הפחיד אותה: שרק הדס לא תדע על כך.

למסיבת חנוכה הן הכינו תוכנית. את כל הרעיונות הביאה הדס. היא הקובעת, היא המבצעת. אושרית משמשת לה רק כצל, וצל הוא, כידוע, חסר צבע וחיות. "בטח שאני נהנית", קבעה אושרית, אבל רחל ראתה בה עדיין – צל.

הביטחון העצמי של בתה הולך ונפגע. אז למה היא מכריזה על החברות הזו כמקור של אושר? החשש ניקר והביטחון נסדק. אולי היא סתם אם חששנית? אולי היא מקשרת לידידות תופעות לוואי רגילות של גיל ההתבגרות?

באסיפת ההורים סיפרה המורה על ילדה חסרת מוטיבציה ועניין, וגם בחברה די שקטה ומכונסת. "דווקא בשנים קודמות שמעתי שהיא מרבה להשתתף בשיעורים. היא אהבה את הלימודים, השנה הרבה פחות". המורה נענעה בראש בצער. "אושרית לא משתתפת בשיעורים כלל. היא גם לא כל כך מרוכזת. יש לה ירידה קלה בציונים, זה חבל".

(צילום אילוסטרציה: shutterstock)

גם רחל האם וגם יוכבד המורה הבינו שזה חבל, ולא רק בגלל המצב הלימודי. ירידה בריכוז ובהישגים הלימודיים היא סימן מטריד. זה אומר שהילדה מרחפת קצת, ולאו דווקא בין ענני חלומות ורודים.

התלהבות והגשמה אמורים להיטיב את המצב הלימודי ואת המוטיבציה. קשרי ידידות טובים אמורים להפריח את הבת. הם אמורים לגרום לילדה להיות במיטבה.

בכתה הוכרז על טיול. "סוף סוף לא צריך להתלבט עם מי לשבת באוטובוס", ליהגה אושרית, ורחל דימתה לראות קצת שמחה בעיניה. "עד היום זה מה שהרס לי את כל הטיולים", היא שיתפה, ומשום מה לא נראתה מאושרת כל כך. הרכישות לטיול היו מוגזמות בעיניה של רחל, אבל אושרית ממש התחננה. "אני חייבת לקנות ממתקים שווים, לא נעים לי מהדס". הנה, יצא המרצע מן השק. לא נעים מהדס.

יש לציין, שגם רחל נדבקה מן הלחץ הסמוי, ואפשרה לבתה יותר מן הרגיל. אולי זה עוד אחד מקשיי ההתחלה? אולי באמת יהיה מרנין בהמשך?

היא ניסתה לשאול את אושרית בשיחה פתוחה ושקטה: "האם את מרגישה שטוב לך בחברת הדס? היא עושה לך נעים? רגוע? שמח?" אבל אושרית אפילו לא הבינה את השאלה. "בטח! אמא! היא חברה נורא טובה שלי!".

(צילום אילוסטרציה: shutterstock)

התגובה הספונטנית לא העידה על מחשבה. להפך, היא היתה עדות של בהילות ולחץ. אבל עדיין לא היו לה לרחל הוכחות מוצקות לחששותיה.

בערב שלפני הטיול הגדול התקשרה הדס. כהרגלה, רצה אושרית לקצה הבית והסתגרה עם הטלפון. היה זה עוד הרגל שלא מצא חן בעיני רחל. למה לרוץ לפינה? למה להסתגר בבהלה? האומנם מדברים דברים שאי אפשר להם להישמע?

הפעם חזרה אושרית למטבח די מהר. "הדס לא מגיעה מחר לטיול. אחות שלה תהיה כלה! והיא חייבת להישאר בבית בשביל כל ההכנות...".

משום מה, הפעם נראה היה שמשהו בעיניה של אושרית נדלק. בתחושת לבה הפנימית של רחל היה זה האות. "את נראית שמחה ממש", אמרה רחל לבתה.

"נכון, ככה יורד לי העול".

אופס... היא אמרה את זה!

"אבל ליד מי תשבי בטיול?".

"לא משנה", אמרה אושרית. "ככה לא אצטרך כל הזמן להיות עם הדס. זה באמת קצת מלחיץ אותי".

אוהה. בשיחה גלוית לב פרצה פתאום אושרית בבכי. "אין לי כוח לזה. כל הזמן היא רוצה שאני אהיה אתה, והיא גם קובעת כל דבר. ואין לי כוח כבר. אבל מצד שני, אני לא רוצה להישאר בלי חברה טובה. אני פוחדת להפסיד הכול".

אחד הסימנים הבולטים של ידידות טובה הוא השמחה. לא רק ילדים אמורים לשאוב שמחה מחברות טובה, אלא גם מבוגרים. דבר שהוא מהות של טוב, אמור להיות מעיין של כוחות ושל שמחה. כאשר מתפתחת ידידות חדשה, צריכים ההורים לעקוב בשבע עיניים. ילדים הם לעתים צעירים מכדי לזהות בעצמם את חסרונותיה של ידידות חדשה. הידידות קורצת לפעמים ומציעה אשליות מפתות. מעמד חברתי, הטבות של ממתקים ו / או חוויות עלולות לסנוור את הילדים. יש גם חברויות המתהדקות מתוך איומים סמויים. כך היה גם עם אושרית.

למה את לא עוזבת?

"למה את לא עוזבת אותה?" שאלה רחל ישירות, אחרי שהגיעו לשיחת הבהרה מעמיקה וכנה. "כי אני פוחדת ממנה. כל הכיתה מקשיבה לה והיא יכולה להרוס לי הכול". במידה מסוימת היתה אושרית שבויה בידיה של הדס. היא חשה כבר את העומס בידידות החונקת, אבל לא העזה להרפות, שמא תינזק. עוצמתה החברתית של הדס גרמה לה ללחץ עקבי אבל מחייב. היא לא העזה להתנתק מן הקשר הזה, כי חששה להפסיד את מעמדה בחברה הכללית.

מעמד חברתי הוא גורם משמעותי מאוד בחיפוש של קשר קרוב אצל בני נוער. לא פעם הם חשים בטוחים יותר בחברה בשל העובדה שיש להם חבר קרוב. בשביל התמורה הזו של ביטחון הם מוכנים לפעמים לשלם מחיר כבד, ולפעמים זה הוא מחיר כבר יתר על המידה. 

לאחר סדרת שיחות מעמיקה הסכימה אושרית לגלות בתוך תוכה את הכוח למתן את החברות. לעצור לגמרי? היא לא בטוחה שתוכל, אבל למתן אולי כן. בשנה הבאה הן עומדות ללמוד בשני סמינרים שונים. רחל מקווה שההתחלה החדשה תביא בכנפיה יותר שמחה ללבה של אושרית, שתהיה מאושרת סוף סוף הילדה שלה, ולא יעיקו עליה קשרים חברתיים לופתים ולוחצים.

הורים רבים עוקבים בדאגה אחרי קשרים חברתיים הנרקמים אצל ילדיהם. לעתים ניכר שהקשר משפיע לרעה מבחינה רוחנית, ואז המחויבות היא לעצור מיד. לא קל לילדים לעצור קשר שלילי, גם אם בשכלם הם מבינים את חסרונו. ילדים רבים, ובעיקר נערים חלשים באופיים, מתפתים ללכת שבי אחרי אשליות של מעמד חברתי, עוצמה מרשימה או הטבות חיצוניות אחרות, ומגלים מאוחר מדי כי המחיר היה יקר יותר מדי.

בין סימני המצוקה הניכרים אצל בני הנוער יש מקום של כבוד לירידה במצב הלימודי. כאשר ילד אינו מרוכז בלימודים, בדרך כלל יש כאן עדות למצב של מצוקה. חוסר מוטיבציה, ירידה בשמחת החיים ופחות עניין בלימודים הם סימנים מדאיגים. כאשר ילד לא התעניין מעולם בלימודים, יש כאן בעיה אחרת, אבל אם הירידה החלה במקביל לקשר חברותי חדש, הרי שיש פה צורך לבדוק את הקשר מקרוב.

אבל שמעתי שגם היא ילדה טובה

שולי, למשל, היתה מרבה להסתודד עם נעמה. ההורים שלה הבחינו מיד בתופעה. נעמה גרה בקרבת מקום, והשיחות המתארכות שלהן הדליקו להם נורה אדומה. למה צריך להסתודד? מה פתאום נקטעות השיחה כל אימת שמבוגר עובר במקום? הם פנו אל המורה של שולי ושאלו לגבי העניין. "האם נעמה ילדה טובה? מחונכת?" המורה לא השתהתה. "נעמה ילדה נהדרת. היא ילדה טובה מבית טוב". אמא של  שולי כמעט סיימה את השיחה וניתקה את הטלפון, אבל המורה עצרה בעדה. "אמא של שולי, עליך לדעת שאין זה מספיק. גם אם שולי ילדה נהדרת ונעמה בת נפלאה, עדיין אין אנחנו יכולים להיות רגועים. האם הקשר הזה הוא קשר טוב? האם הוא מוביל את הילדות האלו למקום טוב? לפעמים יש מצב שבו שתי בנות נהדרות נמצאות יחד, אבל הביחד שלהן אינו טוב". אכן, כך היה אצל שולי. היא היתה מושפעת שלא לטובה מנעמה, והחברות היתה צריכה להיפסק. לא עזרו השכנועים ולא ההסברים. הוריה של שולי בקשו מהנהלת בית הספר להעביר את שולי כיתה. האור חזר פתאום לעיניה.

באהבת אלוקים אלינו נתן לנו נשמה טהורה המשקפת את הנעשה. כאשר רואים ילד שמח, זוהי עדות ראשונה לכך שקורים אתו דברים טובים. עצבות היא אות המצוקה הוודאי מכל האותות כולם. לכן לא צריך להיות גרפולוג או פסיכולוג, ולא צריך ללמוד קורסים לאבחון בשביל להיות הורים ערניים. שימו לב אם הילד שלכם שמח, ותדעו אם מתרחשים עמו דברים חיוביים וטובים.

זהירות בכל מחיר

השפעתו של חבר היא השפעה עצומה על הנפש. הנפש היא הדבר היקר ביותר שיש לנו ולילדינו. כאשר נוכחים בהשפעה שלילית של חבר על נפש ילדינו, עלינו לעשות הכול, ממש הכול, כדי להציל את היקר לנו. אין דבר שהוא קשה מדי או יקר מדי כשמדובר על הצלת נפשו של ילד. כאשר יש נזק רוחני, ראוי לתת לילד את כל הכוח שבעולם לנתק את הקשר, לדרבן אותו ולהדריך אותו, ובלבד שינצל. כאשר רואים שהילד אינו מסוגל לעשות זאת, כדאי לפעול בהתערבות חסרת פשרות כמו העברת כיתה ואפילו מוסד חינוכי. "תעבירו אפילו לעיר אחרת או ארץ אחרת", כך שמעתי פעם ממרצה דגול, "ובלבד שיינצל הילד שלכם מהשפעה שלילית של חבר".

(צילום אילוסטרציה: shutterstock)

שורש הבעיה

הוריו של מנשה הרחיקו אותו לישיבה מחוץ לעיר בגלל חבר לא טוב. לצערם הגדול, הבעיה לא חלפה, אלא התחלפה. גם בישיבה החדשה התחבר מנשה לנער שוליים. כאן הבינו ההורים שיש להם צורך לטפל גם בילד שלהם, ולא רק בחברה שלו. "אם הבור ריק ואין בו מים, נחשים ועקרבים יבואו בו", כך הסביר להם ראש הישיבה. "הבחור לא לומד, הוא מתוסכל מעצמו, ולכן נמשך לנערים מן השוליים, בקרבתם הוא מרגיש שווה בין שווים". ההורים שמעו ונבהלו. הם חשבו לעזוב את החדר בעלבון אישי, אבל אז התעשת האב. "יגיד לנו ראש הישיבה מה לעשות, שנציל את הילד". ראש הישיבה הציע לאמא להתפלל ולאבא לשכור שותף רציני. "הבחור יכניס את הראש בלימוד, וכבר חצי מן הבעיה תיפתר". מנשה אכן לא ניחן בכישרונות מבריקים, ומכיוון שכך, התקשה להשתלב בקצב הלימוד שבישיבה. שותף פרטי יכין עמו את הגמרא הנלמדת ויעזור לו לחוש בעניינים. הביטחון העצמי שלו ישתפר, וכך הוא יעז להשקיע בלימוד. אהבת התורה היא התרופה הכי טובה לנפש, כך סיכם ראש הישיבה, ודבריו התגלו כסם מרפא ניסי.

מנשה החל ללמוד, הוא פתאום גילה בתוכו אהבת תורה, ובעיניו זרח האור. הוא הפך להיות בחור שמח, מלא סיפוק. חברים לא טובים כבר לא מצאו בו עניין.

אז בואו נדאג שיהיו לנו ולילדינו חברים טובים, אבל נדאג נא גם להיות טובים בעצמנו.