בורא העולם הוא כל-יכול, מדוע ברא אותנו חלשים ונצרכים? 5 נקודות למחשבה

מוצר מתחדש מעצמו

האם אי פעם נחשפתם למוצר כלשהו, שלאחר שימוש אינטנסיבי בו לאורך זמן הוא חוזר לקדמותו, כפי שהיה טרם השימוש בו, באופן אוטומטי ובעיתוי הטוב ביותר, גם לאחר שימוש חוזר שוב ושוב?

נשמע לא הגיוני, נכון?... הכירו את הרחם!

הרחם, שתפקידו העיקרי הוא נשיאת העובר בסביבה בטוחה ותומכת במשך כל תקופת ההיריון, הוא האיבר בגוף שעבד הכי 'קשה' בזמן ההיריון. הרחם הינו איבר חלול בעל דפנות שריריות, וצורתו דמוית אגס. אורכו כ-7.5 ס"מ, רוחבו כ-5 ס"מ ועובי דפנותיו כ-2.5 ס"מ. בעת ההיריון אורכו גדל לכ-30 ס"מ ואף יותר!

לאחר הלידה, על הרחם לחזור ולהתכווץ ולהתכנס לגודלו המקורי, והוא אכן עושה זאת ע"י התכווצויות חוזרות ונשנות. ההתכווצות מפנה את הנפח התוך בטני, ומפסיקה את הדימום הקיים לאחר לידה. כל מצב שבו הרחם לא מתכווץ כראוי מהווה גורם סיכון לדמם שלאחר לידה.

במהלך התכווצויות אלו, שריר הרחם "סוחט" מעצמו את כל הבצקת והנוזלים שאפשרו לשריר הרחם להתמתח יותר ויותר, בהתאם לצרכי העובר הגדל. הרחם אמור לחזור לגודלו המקורי של טרום ההיריון (אם כי מלידה ללידה הוא תמיד יישאר מעט גדול יותר) תוך ששת השבועות שלאחר הלידה – לגודל אגס במשקל של כ-70 גרם, לעומת קילוגרם בלידה עצמה.

בתהליך זה, גם צוואר הרחם, שנמחק לחלוטין כדי לאפשר לו להגיע לפתיחה של 10 ס"מ בסוף הלידה, בונה את עצמו מחדש. לצוואר הרחם ישנה חשיבות עילאית בסגירת הכניסה לרחם ובהגנה מפני פלישת מזהמים שונים, כגון דלקות פטרייתיות או חיידקיות, לתוך חלל הרחם.

מעבר לתועלת הבריאותית המופלאה לאשה בחזרת הרחם לקדמותו, מתעוררת השאלה כיצד הרחם "יודע" שעליו להתכווץ ולחזור למצבו טרם ההיריון? כיצד הרחם "יודע" שעליו לשאת הריונות נוספים, ולכן עליו לחזור לקדמותו בכל פעם לקראת ההיריון הבא? מי הוא שחשב ותכנן את כל הפרטים הקטנים בצורה כה מושלמת?

מדוע ה' ברא אותנו חלשים ונצרכים?

רבים עומדים נבוכים בשאלה: "אם בורא העולם יצר עולם כה מושלם ומתוכנן להפליא, מדוע הוא לא יצר אותנו בצורה כזאת שלא נצטרך לאכול, לשתות או לישון? הרי היינו הרבה יותר "מושלמים" אם לא הייתה לנו תלות בדברים הללו.

מדוע, אם כן, ברא הקב"ה את האדם כל כך חסר, עד שכל חייו צריך הוא לעבוד קשה בשביל מחייתו?

ראשית, בורא העולם רוצה לנסות את האדם, אם ילך בדרכיו אם לאו, ולכן האדם נברא כך שהוא נזקק להרבה דברים, כגון מאכל, משתה, לבוש, קורת גג ואישה, וציווה הבורא לחזר אחריהם ולהשיגם בדרכים המותרות על פי התורה הקדושה. ועל ידי שיחזר עליהם האדם בדרך המותרת, יקבל שכרו בעולם הזה ובעולם הבא. ארחיב:

לולא הזדקק האדם לבגדים, לא היה בידו לקיים מצוות ציצית, שעטנז וכדומה; לולא היה צריך קורת גג, לא היה עולה בידו לקיים מצוות מזוזה, מעקה ועוד. אם לא היה צורך בכסף, לא ניתן היה לקיים מצוות רבות התלויות בממון, כגון צדקה לעני, הימנעות מנטילת ריבית ועוד; אם לא היה זקוק האדם לאישה, לא היה באפשרותו לקיים מצוות קידושי אישה, מצוות פריה ורביה וחינוך ילדים.

שנית, אילולא הוצרך האדם לטרוח ולחזר אחר פרנסתו, היה האדם פנוי כל הזמן, והבטלה עלולה להביא את האדם לעבור עבירות. תארו לעצמכם שכל בני האדם היו קמים בבוקר, ואין להם שום מטלות לעשות, כמו החיות והבהמות, שאינן צריכות לדאוג לשום דבר. אז היה עולה על ליבם יצר הרע לעשות דברים מעניינים, ולאט לאט היו נמשכים לדבר עבירה. וכבר קבעו חז"ל שהבטלה מביאה לידי זימה. יתירה מכך, השפע מביא את האדם לבעוט בבורא העולם, כמאמר התורה (דברים ל"ב, ט"ו): "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ".

שלישית, ככל שהאדם "חסר" יותר, כך הניסיונות שלו רבים וקשים יותר. עם התגברותו עליהם, שכרו גדל בהתאם. ככל שהמאמץ והצער גדולים יותר במילוי הצרכים, התגברות עליהם בדרך ה' מגדילה לאין ערוך את השכר, שנאמר "לפום צערא אגרא" (אבות ה', כ"ג).

לסיכום, לכל אחד יש איזשהו חוסר בחייו. מטבע הדברים נראה בעינינו החוסר כדבר שלילי, ואנו שואלים מדוע השם יתברך יוצר אצלנו חוסר, ולא נותן לנו את מבוקשנו? האם אינו אוהב אותנו, חס ושלום? אלא שדווקא מתוך האהבה שלו אלינו הוא נותן לנו לחוש מחסור, כדי שנתפלל אליו, נדבר אתו, נתקרב אליו ונקבל את השכר הראוי לנו.

האם להתחסן?

משרד הבריאות מצהיר כי החיסונים מגנים על בריאות התינוקות והילדים, על-ידי מניעת הידבקות במחלות קשות. על כן הוא קורא להורים לחסן את ילדיהם. כמו כן, בחורף מתבקש הציבור להתחסן בחיסון נגד שפעת.

חיסון פירושו הגנה מפני מחלות מדבקות. כיצד זה קורה? בזכות מערכת מתוחכמת ביותר, רבת זרועות בגופנו, מתאפשרת התמודדות עם מחלות ומזהמים שונים. הסבר בקצרה:

כשחולים במחלות מדבקות, כמו שפעת, אדמת וכדומה, חיידקים רעים תוקפים את הגוף. כדי להילחם בהם, הגוף מפתח "נוגדנים", שהם חיידקי- נגד. הנוגדנים נלחמים בחיידקים הרעים בתקופת המחלה.

החיסון נועד למנוע את המחלה. איך עושים זאת? גורמים לגוף לייצר נוגדנים מבעוד מועד. החיסון מורכב מחיידקים או נגיפים של המחלה עצמה, אבל החיידקים האלה מוחלשים או מומתים, כדי שלא נהיה חולים ממש. הגוף פוגש את החיידקים האלה ומייצר בעצמו נוגדנים נגדם. זהו תהליך דומה מאוד למחלה, אבל כאן לא מרגישים חולים בדרך כלל.

(צילום: shutterstock)

אחרי החיסון קיימים בגוף נוגדני המחלה, ולכן אתם כבר מוגנים. אם מישהו לידכם יהיה חולה במחלה מדבקת – אתם לא תידבקו, כי הנוגדנים שכבר נמצאים בגופכם יילחמו בחיידקים הרעים עוד לפני שהם יספיקו להחלות אתכם.

החיסונים הביאו לשינוי דרמטי במצב בריאותה של האנושות: מגפות של מחלות נוראות כגון חצבת, אבעבועות שחורות, פוליו ועוד, כבר אינן נראות מזה עשרות שנים בזכות החיסונים. פעם היו ילדים  נדבקים בקלות במחלות אלו בגן ובבית הספר. מחלת הפוליו, למשל, הנקראת גם "שיתוק ילדים", כי היא גורמת לשיתוק (חוסר יכולת להזיז אברים בגוף), הייתה נפוצה מאוד לפני חמישים שנה בישראל, והיום – רוב הילדים לא שמעו עליה כלל.

זאת בזכות מנגנוני גופנו המדהים, המקנים זיכרון חיסוני ומערכת הגנה מופלאה, שנועדו למנוע את הישנות המחלה.

מה זה הריח הזה?

בשבוע שעבר עברתי בשוק מחנה יהודה, ופתאום, ריח חזק ולא נעים נדף באוויר.

הריח היה קשה מנשוא... לאחר מספר שניות הרגשתי שהריח הלא נעים נעלם, אך לא הבנתי: מדוע אני עדיין רואה תגובות של חוסר נעימות של אנשים סביבי בגלל הריח הנורא שבאוויר?

ואז קלטתי... הריח לא נעלם!

שימו לב לפלא: אחרי כמה שניות, גופנו מסתגל לכל שינוי בסביבה. באירוע שהיה לי, הריח לא נעלם, אבל אני פשוט התרגלתי לריח, ורק אלה שאך זה הגיעו, מתרגשים ממנו. גם הם יתרגלו...

(צילום: shutterstock)

כך קורה, למשל, כשאנחנו בחדר חשוך, ומישהו לפתע מדליק את האור בחדר. בתחילה נגרם סנווּר עַז לעיניים, אבל לאחר מספר רגעים, הראייה מסתגלת ועינינו מפסיקות למצמץ ונפקחות לרווחה.

גופנו המדהים מסתגל לשינויים – לקור, לחוֹם, לאור, לקול ועוד. גופנו ערוך ומוכן לכל שינוי "תחושתי" בסביבה. הוא מסתגל בצורה אוטומטית, על מנת שנצליח לתפקד.

חשבו מה היה קורה לוּ גופנו היה נכנס להלם ולזעזוע ממושך בכל פעם שהיה מתרחש שינוי בסביבה החיצונית של הפרט – האם היינו מסוגלים לתפקד כראוי? האם היינו יכולים לנהל חיים ראויים?

פלסטין

הערבים חוזרים ואומרים שכבשנו את ארצם, שהארץ היא שלהם ושגזלנו אותה מהם...

אז ראשית, ירושלים, או המילה "פלסטין", לא מוזכרת ולו פעם אחת בקוראן שלהם! לא זו בלבד שאין בקוראן שום אזכור לכך שהארץ ניתנה למוסלמים, אלא אף מוחמד טוען בקוראן בשם "אללה", כי ארץ ישראל שייכת ליהודים...

שנית, כל המושג הזה של "עַם פלשתיני" הוא המצאה חדשה. בשום שלב בהיסטוריה לא היה פה "עַם פלשתיני" או "אומה פלשתינית" ששלטה פה, ושעם ישראל בא ולקח ממנה את הארץ הזו.

עד לפני מאה שנה לא היו בארץ פלשתינים. היו מעט בדואים פה ושם, אבל לא יותר מזה. הארץ הייתה שוממה. לראיה, ניתן למצוא ערבים בעלי שמות משפחה שמעידים מהיכן הם הגיעו באמת, כגון "אל מצרי" – שמקורו ממצרים...

אם בעיני חלקכם אני טועה או משוחד, אספר לכם שאת הדברים שאמרתי כרגע – אמר אחד מראשי החמאס בעצמו! שר הפנים ב"ממשלת" חמאס, פאתחי חמאד, חשף בשידור מהיכן באמת הגיעו הפלשתינים. הוא בעצמו מסגיר את העובדה שאין כזה דבר "עַם פלשתיני"' ושלא היה פה "עַם פלשתיני" לפנינו. להלן עיקרי דבריו:

"לכולנו יש שורשים ערבים. כל פלשתיני בעזה וברחבי פלסטין מסוגל להוכיח את שורשיו הערביים, בין אם מערב הסעודית, מתימן או מכל מקום אחר... יש לנו קשרי דם... חצי מהפלשתינים הם מצרים, והחצי השני הם סעודים. מיהם הפלשתינים? יש לנו הרבה משפחות שנקראות "אל מאסרי" (מצרי), ששורשיהן מצריים... אנחנו חלק מכם!"

לסיכום, אין שום "אומה פלשתינית" או "עַם פלשתיני"' שעם ישראל "כבש" ממנו את הארץ.

זו הארץ שלנו, ארץ שבורא העולם הבטיח לאבותינו אברהם, יצחק ויעקב, ולזרעם עד עולם!